מי שרוצה לקבל מושג מה פירושה של מערכת בחירות סוערת ורוויַת יצרים יכול לשכוח מישראל של ביבי־גבאי־לפיד, ואפילו מארה"ב של טראמפ־קלינטון, ולהגיע למקסיקו, שם יתקיימו היום (א') בחירות שמוגדרות כצומת קריטי בתולדות המדינה. ברקע לבחירות מעשי רצח במספרים שהמדינה לא ידעה מעולם, קרטלי סמים שמשתלטים על ערים ואזורים שלמים וחשדות לשחיתות עמוקה בכל מערכות השלטון, מהפקידות הנמוכה ועד לחלונות הגבוהים, באופן שבו אפילו אלדד יניב היה מרים ידיים. שחיתות שהפכה להתנהלות "טבעית" ויומיומית בהתנהלות מוסדות המדינה.
במרכז מערכת הבחירות עומדת דמותו הצבעונית והשנויה במחלוקת של אנדרס מנואל לופז אובראדור, או בקיצור אמלו, מעין תערובת של דונלד טראמפ וברני סנדרס, שהפעם נראה כי סיכוייו לכבוש את ארמון הנשיאות טובים מאי פעם. אמלו היה ראש עיריית מקסיקו סיטי, והספיק להפסיד פעמיים בבחירות לנשיאות, ב־2006 וב־2012. תומכיו מאמינים שהגיע הזמן שייבחר, שכן לדעתם הוא היחיד מהמועמדים המסוגל להתמודד עם בעיות השחיתות ועם מחלותיה הכרוניות של החברה המקסיקנית. לעומתם, מתנגדיו רואים בו אדם מסוכן, אגוצנטרי, פופוליסט, שעלול לקטוע את התפתחותה הכלכלית השבירה של המדינה ולהפוך אותה לדיסטופיה נוסח ונצואלה.
במקסיקו סיטי ובערים אחרות המתח סביב הבחירות מורגש היטב. שלטי התעמולה הענקיים ממלאים את הרחובות, ונושא השיחה המרכזי ברכבת התחתית ובשיחות הסלון הוא הבחירות, הנחשבות כאמור גורליות מאי פעם, אף שהדברים נאמרים בכל מקום ועל כל מערכת בחירות. במדינות הדרומיות העניות, כצ'יאפאס או אואקסאקה, אפשר לחוש בעצבנות חברתית הולכת וגוברת. מדינות אחרות, דוגמת גואררו ומיצ'ואקן, נלחמות עדיין בהתקוממות מטילת אימה של ארגוני הפשע.
מיליציות של הפשע המאורגן ושל קרטלי הסמים, כמו גם קבוצות של אזרחים חמושים, מאתגרות את השלטונות, ומציבות אתגר אמיתי לממשלה המתקשה למלא את תפקידה הבסיסי ביותר – שמירה על החוק ועל הסדר. המשבר הגיע גם למדינות הצפוניות הסמוכות לגבול ארה"ב, כמו חליסקו ובאחה־קליפורניה, שעד כה נהנו מהסכם הסחר החופשי של מדינות צפון אמריקה (NAFTA) שהכניס להן רווחים נאים, וגם בהן מספר התושבים העניים גדול במיוחד. רוב מקרי הרצח היו של פעילי אותם ארגונים במלחמותיהם על אזורי השליטה. חלק ממקרי הרצח היו על רקע פוליטי – בעיקר ראשי ערים שסירבו לשתף פעולה עם הקרטלים.
לפני שבועיים אירע הרצח ה־112 מאז ספטמבר האחרון, הפעם ממש מול מצלמות הטלוויזיה. הקורבן הנוכחי היה פרננדו פורון, פוליטיקאי מעיר הגבול פיידרס נגרס שביקש להיבחר לקונגרס, ונורה למוות שניות לאחר שסיים עימות פומבי מול יריבו, שבו הבטיח להילחם בפשע המאורגן עד חורמה. כאשר התייצב לצילום "סלפי" עם אחד מאוהדיו מחוץ לאודיטוריום שבו התקיים העימות, הגיח גבר מזוקן וירה בו בראשו. לפורון לא עזרו עשרת המאבטחים שהוצמדו לו מאז החל לקבל איומים על חייו.
לפני יותר משנה נתפס בגואטמלה חבייר דוארטה, מושל לשעבר של מדינת המחוז וראקרוס החשוד במעילת מיליארדי דולרים מכספי הציבור. עוד מושל לשעבר, תומס יארינגטון, נתפס בפירנצה, ועקבותיהם של לפחות שלושה מושלים לשעבר נעלמו. שישה נוספים נתונים בחקירה או עומדים לדין בגין שחיתות.
כשמדברים על פערים חברתיים, מקסיקו יכולה להוביל בראש הטבלה. כך למשל, האיש שהיה עד 2015 השני בעושרו בעולם אחרי ביל גייטס, קרלוס סלים, הוא מקסיקני (ממוצא לבנוני). בין 32 מדינותיה של מקסיקו אפשר למצוא כאלה שהתל"ג לנפש ושיעורי הצמיחה שלהן גדולים משל דנמרק והולנד – אך מולן יש במקסיקו מדינות – בעיקר אלה השוכנות בדרום, בקרבת הגבול עם גואטמלה – שכלכלתן מקבילה לזו של מדינות העולם השלישי, עם עוני מרוד.
הדעה הרווחת היא שלבחירות 2018 תהיה השפעה לא רק על מקסיקו עצמה אלא גם על חברות בינלאומיות הפועלות במדינה ובארה"ב, כמו ג'נרל אלקטריק, IBM, פורד, סיטי בנק וגם וול־מארט, אשר מושקעות במקסיקו במיליארדי דולרים בעשרים השנים האחרונות. הסכם NAFTA היטיב עמן, אך השסע החברתי העמוק וחוסר רצונה של הממשלה להתמודד איתו עלול להביא לשינוי שישפיע גם עליהן.
"אנחנו עייפים מהשחיתות הגואה, מחוסר השוויון הברוטלי ומהפשע המשתולל בכמה ערים", אומר לנו לופז קבררה, רופא ממקסיקו סיטי שפגשנו נופש על חופו התכול של האי האקזוטי קזומל, מול חופה המזרחי של המדינה. "מימיי לא הצבעתי לשמאל, אבל הפעם הגיעו מים עד נפש ואני שוקל ברצינות, כמו רבים מחבריי, להצביע בעבור אובראדור".
שאלנו את קבררה אם אינו חושש, והרופא ענה: "אובראדור אמנם לא פרו־אמריקני כמו הנשיאים האחרונים והוא פוזל לכיוונה של רוסיה, אבל צריך לעשות משהו כדי להציל את מקסיקו שכן מצבה הולך ומידרדר. בתקופת הסכם נפט"א הנשיאים שבאו מהמרכז ומהימין אימצו קפיטליזם ניאו־ליברלי מושחת שהתמקד בהשקעה מסיבית בתעשייה ובסקטור הייצוא בצפון, אבל הזניח בצורה חסרת אחריות את האזורים העניים יותר ובכך העמיק את הפער. אני לא כל כך חושש מחיסול הדמוקרטיה אלא להפך – מכך שהרפורמות שלו לא יביאו לשינוי הדרוש, והאנשים יגיעו למסקנה שאין אף לא מפלגה אחת המסוגלת לצמצם את הפערים בשיטה הפוליטית הקיימת".
ב־2012 קיבל אמלו כשליש מקולות הבוחרים, וכך גם ב־2006. פרופ' פטריק איבר, מומחה להיסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון, אמר למגזין 'פורבס' כי הפעם אמלו ייבחר – בזכות הפיצול בין יריביו ולא בזכות עלייה מסיבית בפופולריות שלו.
נשיא מקסיקו לשעבר ויסנטה פוקס אמר שאמלו אינו מכבד את מוסדות הדמוקרטיה המקסיקנית ומהווה סכנה לדמוקרטיה, ואילו המשורר הפופולרי אנריקה קראוזה תיאר במאמר שפרסם ב'ניו־יורק טיימס' כיצד אובראדור מבטל את הפרדת הרשויות, ופוגע בסמכות בית המשפט העליון ובעצמאותם של מוסדות דמוקרטיים אחרים, לרבות הטלת הגבלות על חופש העיתונות והשתקת מתנגדיו. "שטויות", אומר פרופ' איבר. "אין לדברים אלה כל שחר. אמרו זאת גם במערכות הבחירות הקודמות. צריך לזכור שהוא רץ תחת קואליציה של כמה מפלגות והוא לא יקבל רוב שיאפשר לו להנהיג שינויים קיצוניים, כך שאם נניח את הרטוריקה בצד, ברור שהוא יהיה מוגבל במערכת של איזונים ובלמים שתרסן אותו, ולעולם לא יוכל להגשים את תחזיות האימה שמפיצים מתנגדיו".
איבר דוחה גם את ההשוואה למנהיג ונצואלה צ'אבס. "צ'אבס צבר כוח רב כאשר האופוזיציה החרימה את הבחירות, בעוד שאמלו יצטרך להקים קואליציה מהיום הראשון. אפילו מול טראמפ התנהלותו אחרת: אובראדור מדבר על יחסים קונסטרוקטיביים עם ארה"ב, בעוד שצ'אבס רק שאף להעלות את המתח בינו לבין ג'ורג' בוש והאימפריאליזם האמריקני".
טראמפ לא יבנה חומה
ארבעה מועמדים רצים לנשיאות מקסיקו במערכת בחירות מורכבת, שבה יבחרו המקסיקנים לא רק נשיא אלא גם את נציגיהם בקונגרס ובסנאט, תשעה מושלים ועשרות ראשי ערים ומועצות מקומיות. מטבע הדברים, הבחירות לנשיאות מושכות את עיקר תשומת הלב.
הנשיא הנוכחי אנריקה פנייה נייטו מסיים שש שנות כהונה, והחוק המקסיקני אינו מאפשר תקופת כהונה נוספת. מפלגתו, מפלגת הממסד המהפכני (PRI), שלטה 71 שנים רצופות והיא הגדולה בבית הנבחרים. מועמדה חוזה אנטוניו מאדה קוריברנייה נתקל בבעיה קשה: אחרי כל כך הרבה שנים, אין זה פלא שרבב השחיתות לא רק דבק במפלגה, אלא הפך להיות שמה השני. כשמוסיפים לכך את ההתגברות חסרת התקדים של מקרי האלימות והרצח, מבינים מדוע סיכוייה לנצח בבחירות קלושים.
במערכה מתמודד לראשונה מועמד עצמאי, חיימה רודריגז קלדרון שמו, המושך תשומת לב רבה, בעיקר אחרי שקרא להטיל עונש כריתת ידיים על גנבים, כנהוג בסעודיה. מועמד שלוש מפלגות המרכז־ימין הוא ריקרדו אנאיה קורטז, בן 39, משהו מעין יאיר לפיד מקסיקני. הוא בעל חזות נאה למדי, מקרין "הייטקיזם" ובעל לשון מהוקצעת ורהוטה הפונה בעיקר אל הצעירים.
אבל שלושת המועמדים הללו מפגרים בהרבה בסקרים אחרי אמלו, המוביל על פני קורטז שבמקום השני בפער של כ־20% ואף מתקרב לגבול ה־50 אחוזים. אף כי אמלו נראה כמנהיג עבר שכריזמתו מאחוריו, ואף שהוא בעל אג'נדה פופוליסטית החי מהממסד כבר 18 שנה, הוא מצטייר כדמות אנטי־ממסדית, שבדומה לנשיא הקודם לולה, נראה שהגיעה שעתו לזכות, כך מעריכים גורמים יודעי דבר במקסיקו סיטי הבירה.
"אמלו טוען שהוא ייטיב עם העם ויפעל לסגירת הפערים, בין השאר באמצעות סבסוד הדלק, דבר שספק אם ביכולתו לבצע אלא אם כן יממן זאת בהטלת מיסים גבוהים. הוא הכריז כי יבטל את בניית שדה התעופה החדש, שהושקעו בו כבר מיליוני דולרים. ההצהרות הללו מדברות אל פשוטי העם, שקצה נפשם בשלטון הנוכחי", אומר לנו רומנו, תושב מקסיקו סיטי.
במסגרת מאבקו להחזרת השקט הכריז אמלו כי הוא שוקל להעניק חנינה כללית למנהיגי קרטלי הסמים, אם צעד זה יוביל לשקט. ההצהרה עוררה סערת רוחות, במיוחד משום שהיא הושמעה אחרי העברתו של "חוק ביטחון הפנים" בפרלמנט, המאפשר לצבא להילחם בקרטלי הסמים אף שפעולת הצבא מוגבלת בימי שלום.
אובראדור טוען שרק הוא יוכל להתמודד עם נשיא כמו דונלד טראמפ, המבקש להצר את צעדיה של מקסיקו ולבנות גדר שתמנע הסתננות של מהגרים. "אובראדור טוען שאין כל צורך בהסכם נפט"א, ושבכוחו להגן על התעשייה המקסיקנית. Good luck with that", מלגלג איש הקהילה היהודית. "מקסיקו תלויה בטבורה בארה"ב, ושתי הכלכלות תלויות זו בזו. רק כדי לסבר את האוזן, הסחר היומי בין שתיהן הוא 1.5 מיליארד דולר. יותר ממיליון איש חוצים מדי יום ביומו את הגבול, וההשקעות האמריקניות מגיעות למאות מיליוני דולרים. כלכלות קליפורניה, אריזונה או טקסס תלויות במקסיקו. זה הגבול הכלכלי ביותר בעולם. לא הוא ולא טראמפ יצליחו לעצור זאת, מעבר למלחמת המילים שינהלו. אולי הם יטילו מכסים ויעשו שרירים, אבל לא יותר מזה. טראמפ לא יצליח לבנות חומה, ואמלו לא יצליח להגביל את הייבוא מארה"ב למקסיקו, לכל היותר יצליח לפגוע בטווח הקצר בשווקים הפיננסיים ולהפחית במקצת את ההשקעות. צריך לזכור שמקסיקו עשירה במחצבים, בשטחים חקלאיים ובכוח עבודה מיומן וזול, ויהיה קשה מאוד לקלקל זאת".
שאלתי את שגריר ישראל במקסיקו, יונתן פלד, מה יחס המועמדים השונים לישראל ומי מבין כולם הוא הטוב ביותר. פלד צחק והשיב בדיפלומטיות: "נושאי חוץ אינם עומדים בראש מעייניהם של המקסיקנים ואינם מהווים חלק ממערכת הבחירות, לכל היותר הם מתעניינים בנעשה בוונצואלה. עניין המזרח התיכון רחוק מכולם. בדרך כלל מקסיקו נמנעת בהצבעות באו"ם ואינה מתערבת בסכסוכים הרחוקים ממנה. מה שאפשר לומר הוא שמועמד השלטון קוריברנייה, שהיה שר החוץ, מכיר יותר את הסוגיות הקשורות בנו. פגשתי אישית את כל המועמדים, הם מאוזנים, אינם תומכים בשום צד".
מחזרים אחר היהודים
במקסיקו אין ל"קול היהודי" משמעות רבה. אין בנמצא חברי קונגרס או סנאט יהודים, פרט לנציג יהודי בבית הנבחרים של מדינת מקסיקו סיטי. ובכל זאת, המתמודדים מחזרים אחר הקול היהודי, אולי בשל הריכוז הגבוה של רופאים, עורכי דין ואנשי עסקים עשירים הבאים מקרב היהודים. גם מרכזי הקניות הגדולים במקסיקו נמצאים בבעלות יהודית.
עם זאת, לרוב אנשי הקהילה אין השקעות בישראל. מספרם של היהודים במקסיקו קטן יחסית לאוכלוסייה בת 127 מיליון הנפש, והם מונים רק 45 אלף – 90 אחוזים מהם בבירה והיתר בקהילות קטנות בטיחואנה, במונטריי ובקנקון. קהילת יהודי מקסיקו כוללת את יוצאי דמשק וחלבּ, שהראשונים שבהם הגיעו למדינה ב־1912, וכן קהילה אשכנזית וקהילה ספרדית. עשירי הקהילה מספרים כי הם נהנים משוויון זכויות וכי אין אנטישמיות.
את אנדריי מורנו פגשנו במסעדה יהודית קטנה, ועל צלחת עמוסת קאסדיות גבינה הוא מביע חשש גובר מניצחונו של אובראדור. "הוא לא טוב לאנשי העסקים כי הוא מתכוון להטיל מיסים כבדים למימון תוכניותיו. הנפגעים הראשונים יהיו היהודים, שהכפילו את עסקיהם בעשור האחרון".
אולם, הקמפיין נגד אובראדור אינו מקיף את כל היהודים. "אין לקהילה היהודית מועמד מועדף", אומרת לנו רנה דיין, סגנית נשיא הקהילה, העומדת בראש ה"טריבונה ישראליטה" – גוף המסונף לוועד הקהילה המרכזי המתמקד בקשרים עם התקשורת ועם קבוצות מקרב האינטליגנציה, האקדמיה והדת. "אנחנו נפגשים עם כל המועמדים ולנו יש יחסים טובים עם כולם", היא אומרת. "אנחנו דנים איתם בנושאים המעניינים את כלל הציבור, המצב הכלכלי הקשה, שבו חולקת הקהילה את הדאגה עם העם המקסיקני כולו, לצד דברים שמעניינים אותנו כמו קידום זכויות אדם – תחום שבו אנו פעילים מאוד, כבוד ליהודים ומלחמה באנטישמיות. מבחינת המאבק באנטישמיות אנחנו מוגנים בחוק. אנחנו גם דנים במדיניות כלפי ישראל, שכן אנחנו מהווים גשר בין שתי המדינות".
לדברי דיין, לא נכון לומר שבקרב יהודי מקסיקו עולה חשש מבחירתו של אובראדור. "יש יהודים שעובדים במטה הבחירות שלו ואחד מבני הקהילה משמש יועצו לענייני ביטחון. גם מנהלת סניף מפלגתו במקסיקו סיטי היא יהודייה. לא מעט יהודים אוהדים אותו ותומכים בדעותיו ובמדיניותו. בתקופת כהונתו כראש עיריית מקסיקו סיטי הוא קיים מערכת יחסים טובה והדוקה עם היהודים".
ואמנם, יש יהודים שתומכים באובראדור כי הם זוכרים את תקופת כהונתו כראש עיריית מקסיקו סיטי, שבה הפשיר קרקעות ונתן היתרי בנייה, מה שהיטיב עם יהודי העיר. כך או כך, יהודי מקסיקו נזהרים. "בסופו של דבר, כאשר הוא יזכה, כולם ייפגשו איתו, ייצרו קשרים, יכרתו הסכמים ויקדמו את עסקיהם", אומר איש הקהילה.
"מקסיקו אינה שוכחת את משלחת החילוץ הישראלית שבאה לעזרת המדינה אחרי רעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר בספטמבר בשנה שעברה", אומר השגריר פלד. "ישראל זוכה לאהדה רבה. למרות האירועים בעזה אנחנו נתקלים ביחס ידידותי מאוד. עשרות אלפים השתתפו בחגיגות השבעים לישראל, וביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מכבר עורר הדים רבים".
אהדה רבה לישראל מגלים חוגי האוונגליסטים במקסיקו, שתמיכתם אינה נופלת מזו של עמיתיהם מעבר לגבול. לפני כחודש ציינו בעיר טוקסטלה שבעים שנה לכינונה של מדינת ישראל, בנוכחות ראשי הקהילה היהודית וסגן השגריר אלון לביא. ההשפעה של הפלסטינים ושל ארגוני ה־BDS במדינה אפסית. לעומת זאת, יש השקעות מסיביות של ישראלים בעשרות מיליוני דולרים. "יש תשתית יפה ברמה הפוליטית, התרבותית והכלכלית", אומר השגריר.
על האידיליה בין המדינות העיב ציוץ של נתניהו בטוויטר בינואר 2016 בזכות "תוכנית הגדר" של טראמפ. "זה היה משבר לא פשוט, וכמעט גירשו אותי מפה", מספר השגריר. "גם הקהילה היהודית, באופן יוצא דופן, יצאה נגד נתניהו ונגד ישראל, מכיוון שהיא הרגישה כי פגעו בגאווה המקסיקנית. אבל זה היה חריג. הקהילה היא פרו־ישראלית, חמה וציונית, ותורמת למדינה. לקח כמה ימים של עבודה דיפלומטית לא פשוטה להביא לשיחת טלפון בין הנשיא רובי ריבלין לראש הממשלה המקסיקני, ותשעה חודשים אחר כך התקבל כאן נתניהו בכבוד מלכים. התקרית נשכחה והעברנו דף".
שאלתי את סגנית נשיא הקהילה דיין מי מבין ארבעת המועמדים לנשיאות טוב יותר לישראל. "למקסיקו יש יחסים טובים עם ישראל בלי קשר לשאלה מי הנשיא", היא עונה. "בקואליציה של אמלו נמצאת המפלגה האוונגליסטית הידועה בתמיכתה הגדולה בישראל, אז באמת אי אפשר לדעת".
