יש צורך בחוכמת חיים ישראלית צרובת שמש, כדי לדעת בחוש שמומלץ תמיד לתפוס כל רגע אפשרי של צל, עד שממש נדרש אחרת. וכך, באחר צהריים תמוזי בתל־אביב, המתינו הצלמים הבריטים בסבלנות במקומם המיועד ליד סרט הסימון על החוף, בעוד העיתונאים המקומיים העדיפו להצטופף בינתיים בצל מתקן טיפוס לילדים שעמד לא רחוק. כי למה לנטוף זיעה על החול הלוהט אם אפשר להמתין להוד נסיכותו עוד כמה רגעים בלי לחוש את החמה קופחת על הראש.
בכלל, במאזן בין ההקפדה הבריטית הצוננת והמנומסת על הכללים ובין הברדק הישראלי העליז, לפחות בחוף פרישמן היה ברור ידו של מי על העליונה. הביקור בן 25 הדקות כאן אמנם החל בעצירה החלטית של רכב השרד השחור על פי כל כללי הטקס, אבל הסתיים בצהלולים שליוו את האורח כשהוא נכנס אליו בחזרה. הנסיך ויליאם, בחולצה תכולה ומקופלת שרוולים, יצא מהמכונית והחל את הסיור החופי שלו בלוויית ראש העיר רון חולדאי בתצפית מסוכת המציל. ברגע שהנוכחים בחוף הבינו במי מדובר הם הסתערו בחדווה ובמצלמות סלולר שלופות אל תוך הגלים, כדי לנופף ולתעד את האורח מכיוון הים, ובעצם מכל כיוון אפשרי. על משקל "ביבי, ביבי", הוא זכה לשאגות "וילי, וילי", שהעלו חיוך לא קטן אצל העיתונאים האורחים, אדומי הפנים מהשמש הים תיכונית.
מיקומו המדויק של האירוע היה נתון לאמברגו תקשורתי עד הרגע האחרון, כדי למתן את היקף ההמונים שעלולים היו לנהור לכאן. אחת מהן שבכל זאת ידעה וגם הגיעה היא תל־אביבית נחושה, חמושה בכובע קש רחב שוליים ובשלושה ילדים קטנים. היא עלתה מאנגליה לפני 17 שנה, גרה "ממש מעבר לפינה", ולא מוכנה לוותר על ההזדמנות לפגוש פנים אל פנים דמות מלכותית של ממש. בסוף, הנחישות שלה השתלמה. כשהצליחה לומר לנסיך שלום, הוא זיהה מיד את המבטא המנצ'סטרי, והאושר שלה הרקיע שחקים.
לאחר שהועשר ככל הנראה במעט ידע מצילי נדרש, ירד הנסיך ממגדל ההצלה ושחרר אל הקהל הצהרה פומבית מתבקשת כי הוא מצטער שלא הביא עמו את בגד הים שלו. או אז התיישב הדוכס מקיימברידג' תחת סככה שהוכנה מעוד מועד ובה שלושה גולשים מצפים. סביב קוביות גבינה ואבטיח הם ניהלו שיחת ערב שאת פרטיה קשה היה לשמוע גם ממרחק מטרים בודדים. אחת משלושת הנבחרים שהושבה בסככה, היא לי קורזיץ, הספורטאית הישראלית הנפלאה שזכתה ארבע פעמים באליפות העולם בגלישת רוח. "דיברנו על עניינים אקולוגיים", היא אומרת ל'מקור ראשון', "במיוחד על כל מה שנוגע לים, ופסולת פלסטיק שמזהמת אותו. הוא אמר שנושא איכות הסביבה חשוב לו, שאל מה מצב הזיהום כאן אצלנו, וסיפר על כך שגם בקרב המשפחה שלו משתדלים להמעיט בשימוש בפלסטיק, ולתמוך בחינוך סביבתי. אמר שזה מאוד חשוב בעיניהם. הוא ממש נחמד, ונראה שבאמת אכפת לו, אז זה היה כיף גדול".
ואף מילה על פוליטיקה?
"לא. מצב הסביבה מעניין אנשים הרבה יותר".
תודה מנומסת לסיוע חיוני
כמי שחונך על אומנות הסמול־טוק המנומס והדיפלומטיה המסוגננת, קשה לדעת אם הביקור על ריבוע החוף המסומן בסרטי ניילון אכן נשא חן בעיני הנסיך. כך או כך, לאחר מפגש קצר נוסף עם קבוצת כדורעף ששיחקה על החול, הוא סיים את הפרק הבלתי מעונב של היום, ומיהר משם הלאה, אל גינת ביתו של שגריר בריטניה בישראל ברמת־גן. שם, על הדשא, כבר המתינו לו כל שועי הארץ.
את נאומו בקבלת הפנים פתח ויליאם ב"ערב טוב לכולם" בעברית. הוא הזכיר את ביקורו באותו הבוקר ביד ושם, ואמר כי המראות שם הזכירו לו את הביקור המשותף עם קייט רעייתו במחנה הריכוז שטוטהוף בפולין בשנה שעברה. הנסיך סיפר על שני ניצולי השואה שנמלטו לאנגליה באמצעות ה"קינדר־טרנספורט", משלוח הילדים בתחילת מלחמת העולם השנייה, שעמם שוחח לאחר הביקור. וגם על העלייה אל קברה של סבתא־רבתא שלו, הנסיכה אליס, שזכתה בתואר חסידת אומות העולם מכיוון שסייעה להסתיר יהודים באתונה שתחת השלטון הנאצי. בפגישה עם נתניהו העניק לו ראש הממשלה העתק של המדליה שהוענקה לנסיכה אליס לאחר מותה. עם סיום הביקור ביד ושם, כתב ויליאם בספר האורחים כי הוא מודע לכך שעול שימור הזיכרון נופל כעת על בני הדור שלו, שצריכים לדאוג שהזיכרון לא יישכח, "ואני מתחייב לעשות זאת".
70 שנה לאחר סיום המנדט הבריטי כאן, סיים הנסיך את נאומו בבית השגריר בהצהרה כי הקשרים בין בריטניה לישראל מעולם לא היו חזקים יותר: "במסחר, בהשקעות, בשיתוף פעולה בנושאי מדע וטכנולוגיה, ובעבודה שאנחנו עושים יחד, כדי לשמור על ביטחון הציבור" – נוסח אנגלי מכובס למידע הקריטי שייתכן שישראל מנדבת לבריטניה במאבק נגד הטרור האסלאמי. "לאזור הזה יש היסטוריה טרגית ומורכבת, והתקווה והפיוס מעולם לא היו נחוצים יותר", סיכם הנסיך.
מבחינה סמלית, יש בהחלט חשיבות לביקור הזה, שסוף סוף נערך ומעיד על התקרבות נוספת בין המדינות. במשך 70 השנים האחרונות, מדיניות החוץ הרשמית של אנגליה העדיפה שלא לשלוח את בני משפחת המלוכה לבקר בישראל. כעת, תחת התירוץ הרשמי של חגיגות ה־70 למדינה, נשלח הנסיך כמעין מנחת פיוס. מדובר בהתקרבות הנדרשת בימים אלו לבריטניה המתרחקת מאירופה בשל הברקזיט, ושמתקשה ביחסיה עם הנשיא האמריקני הנוכחי. גם ההתחממות ביחסים בין ישראל למדינות כמו ערב הסעודית, שבעבר לא ראתה בעין יפה ביקור שכזה, תרמה לכך שהוא יצא לפועל. מדינת ישראל היום היא מקום שראוי לחבור אליו.
עם זאת, אי־אפשר להתעלם מכך שהביקור הבריטי המלכותי כלל גם יום וחצי ב"שטחים הפלסטיניים הכבושים", כפי שהוגדר בהודעה הרשמית שיצאה מארמון קנזינגטון. זאת אף על פי שהבריטים עשו כל מאמץ להדגיש שוב ושוב בתקשורת כי הנסיך אינו דמות פוליטית, ולכן לא יהיו בביקור סממנים פוליטיים. בתדרוך כתבים שנערך בבית השגריר הבריטי ימים ספורים לפני הגעתו של ויליאם נכלל גם עיתונאי יהודי־אנגלי, והוא סירב להיסחף בהתלהבות. "אי־אפשר לומר שהעניין לא פוליטי, כאשר מדינת ישראל הייתה צריכה להמתין 70 שנה לביקור, בעוד שהפלסטינים שאין להם כלל מדינה, כבר מקבלים ביקור", אמר. הוא הוסיף כי אף שבתדרוך בישראל לא נאמר דבר על פליטים, בתדרוך הלונדוני המקביל הייתה בהחלט התייחסות לכך שבמסגרת ביקורו מתעתד הנסיך להיפגש עם "פליטים" באזור. "היה די מובן שהכוונה אינה רק לפליטים סורים שיפגוש בירדן, שבה ביקר לפני ישראל", סיכם העיתונאי.
בשגרירות הקפידו על ארשת בריטית קפואה כששבו והסבירו כי בשימוש במונח "שטחים כבושים", כמו גם בהתייחסות אל העיר העתיקה בירושלים כשטח פלסטיני, מדובר בהמשך עקבי של המדיניות הבריטית הקבועה והמוכרת. מעניין לציין כי בסלון ביתו של השגריר הבריטי בישראל, מעל האח, תלוי ציור גדול של רחבת הכותל דווקא.
השיעור החסר בהיסטוריה
אם הייתה ציפייה שמנהיגי המדינה ישלחו איזו הערה או שתיים לעבר האורח על הקשר ההדוק של מדינת ישראל לירושלים, נדמה כי הפעם העדיפו להישאר דיפלומטים במיוחד. הנשיא ראובן ריבלין סיפר לוויליאם על כך שנולד כאן בעצם כנתין בריטי: "נולדתי תחת המנדט והלכתי לבית הספר בכל יום במורד רחוב קינג ג'ורג', אבל חלפתי גם ברחוב קינג דיוויד. חיינו כאן גם לפני הצהרת בלפור אך היא הייתה בעבורנו אבן דרך של הכרה, ואנו עדיין מלאי הערכה עליה", אמר הנשיא. "אני יודע שאתה עתיד להגיע לרמאללה, ואני מבקש ממך למסור ליושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כי הגיע הזמן שנמצא את הדרך לבנות בינינו אמון". ריבלין העניק לאורח כמתנה צילום של אבי־סב־סבו, המלך אדוארד השביעי, מביקור שערך בירושלים ב־1862. את הידיעה על הביקור בעיתון 'המגיד' כתב אז יוסף ריבלין, סבא רבא של הנשיא.
והיו גם מי שדאגו להזכיר לבן האצולה הבריטי את ההיסטוריה של הממלכה בארץ הקודש. "נראה שבבית המלוכה הבריטי משקיעים בכול חוץ מבחינוך", העירה ח"כ שולי מועלם־רפאלי, יו"ר סיעת הבית היהודי. "הנסיך ויליאם כנראה לא למד על השלטון הבריטי בארץ ישראל, זה שלאחריו לא קמה מדינה פלסטינית כפי שמעולם קודם לא הייתה כזו. הוא גם לא למד תנ"ך ולכן לא יודע שירושלים היא בירתו הנצחית וההיסטורית של העם היהודי ושבהר הבית עמד בית המקדש.
"אם כל כך חשובה לו אמפתיה כלפי עם שדוכא על ידי שלטון זר בארצו, ראוי שיבקר גם בכלא עכו, המקום שבו קצינים בריטים הוציאו להורג יהודים לשביעות רצונו של השלטון הבריטי. שיקפוץ על הדרך גם לעתלית וילמד משהו על יחס הממלכה הבריטית לפליטי מלחמה", עקצה ברמיזות עבות.
בפגישתו של ויליאם עם ראש הממשלה נתניהו שוחחו השניים על "השירות הצבאי של כל אחד מאיתנו, הליקופטרים וכדורגל". לאחר הפגישה עם בני הזוג נתניהו, נפגש שם ויליאם עם צאצאי המשפחה שהצילה סבתא אליס ביוון. "אמרתי לו שהוא בטח מאוד גאה בסבתא רבא שלו שהצילה יהודים חסרי מגן", אמר נתניהו, "ואני כראש ממשלת ישראל מאוד גאה על כך שיהודים אינם חסרי מגן יותר. יש לנו, ברוך השם, צבא להגן על עצמנו בכוחות עצמנו".
