האם העמודים שהוצבו בחזיתן של מאות תחנות הם שימנעו את פיגוע הדריסה הבא, או שהם נועדו בעיקר להגביר את תחושת הביטחון של הממתינים לאוטובוס? נראה שגם וגם. בכל מקרה, מכת הטרור בבירה לא תמוגר באמצעות מיגון נקודתי. השכונות הערביות במזרח ירושלים הן המקור לשרשרת הפיגועים הקשים בשבועות האחרונים. בעיר דוד נפצע קשה סגן נ' בפיגוע ירי, בפיגוע הדריסה בצומת רמות נרצחו אלתר שלמה לדרמן והאחים אשר ויעקב פלאי, ובתקרית במחסום שועפאט – שבה ילד בן 13 תקף כוח מג"ב – נפל סמ"ר אסיל סוואעד. אף שמדובר בסביבה שכבר יצאו ממנה אירועי טרור רבים, בעיני מערכת הביטחון מדובר בקובייה ההונגרית של הלוחמה בטרור, חידה עוכרת שלווה שאין לה פתרון פשוט.
"בהסתכלות ביטחונית ברמת מאקרו, ירושלים היא בעיה בפני עצמה", אומר אלוף (במיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המל"ל וכיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. "המצב הזה נובע מכמה גורמים. הראשון הוא שמדובר בתושבי ישראל, כמעט אזרחים, בעלי תעודות זהות כחולות, ואי אפשר להפעיל נגדם את האמצעים שמשמשים את המערכת ביהודה ושומרון. הדבר השני הוא יכולת התנועה של התושבים שם – הם נוסעים במכוניות ישראליות ובתחבורה הציבורית. ראינו את זה גם בפיגוע ביום שישי. אלה שתי הבעיות המקצועיות, ויש עניין שלישי, שהוא לא מקצועי. פעולות ישראליות במזרח העיר מעלות את השאלה: עד כמה ירושלים מאוחדת? אם שמים סגר באזור מסוים, נראה שהגבולות שלו יקבעו את הגבול של אחדות ירושלים. לא תמיד מוכנים לשלם את מחיר ההכרזה הזו.
"הפיגועים האחרונים בוצעו בידי אנשים שאין מאחוריהם ארגון", מזכיר עמידרור. "בן אדם קם בבוקר, מחליט משום מה לרצוח יהודים, אף אחד לא יודע על זה. הוא מחפש אנשים שמחכים לאוטובוס ודורס אותם. אין שום דרך למנוע את זה, אלא אם יש חמוש בכל תחנה. המשטרה בהגדרה תגיע אחרי האירוע, או לפחות אחרי שהוא התחיל. לכן אני בעד יותר אקדחים לאזרחי ישראל, בוודאי בירושלים, בתנאי שהם עומדים בכמה קריטריונים ושיהיו בידיים אמינות".
אבטחה ונשק לאזרחים הם פתרון לפיגועים הבאים. יש תוכניות או ניסיונות לחולל שינוי עומק באווירה במזרח ירושלים?
"זה קשה מאוד, ספק אם אפשרי. לפעמים אפשר לשים במעצר לתקופה איזה גורם מסית, אבל את האווירה זה לא ישנה. עיריית ירושלים מנסה לשנות את תוכני הלימוד במזרח העיר ולהוציא את ההסתה מבתי הספר. זה טיפה בים. אם מישהו חושב שאפשר לייהד את ערביי מזרח ירושלים הוא חי באשליה. הם פלסטינים שחיים תחת כיבוש, ישראל הפכה להיות ריבונית בשטח שלהם. אלה לא ערבים מנצרת או חיפה שהם ישראלים לכל דבר".
וזה הפיך בעיניך?
"אולי בטווח הארוך, בהרבה עבודה. ערביי ישראל שותפים במידה נמוכה מאוד בטרור, אבל ערביי מזרח ירושלים מאוד מחוברים, אפילו בקשרי משפחה בחלק מהמקרים, לפלסטינים ביו"ש".
ומה אתה חושב כשאתה שומע הכרזות על מבצע חומת מגן 2?
"זה לא מצב של חומת מגן. אין במזרח העיר קיני טרור שצריך לבער באמצעות מבצע. אם יש התחלה של קן טרור, השב"כ והמשטרה כבר היו פועלים באופן מיידי. המחשבה שצריך לבער קיני טרור מבוססת על הבנה לא מקצועית. יש הרבה נשק והרבה כוונות רעות. כוונות רעות אי אפשר לפתור במבצע, ואקדחים מאוד קשה למצוא. אי אפשר לעבור בית בית בלי מודיעין. החיפושים קשים, ולפעמים הנשק בכלל לא נמצא בתוך הבית".
והרתעה באמצעות ענישה של המשפחה?
"יש פה בעיה עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת בלהעניש מישהו שכל חטאו הוא קרבת משפחה למפגע. לקחת ילד בן עשר ולהעביר אותו ליו"ש או לסוריה כי אח שלו או אבא שלו עשו פיגוע – אני לא בטוח שבמדינת ישראל ראוי לנהוג כך. אף אחד לא יודע עד כמה זה באמת מרתיע. יש כנראה הרתעה מסוימת, אבל לא תמיד זה ראוי".
עמידרור סבור כי יש צורך בהקמת גוף ייעודי ובלעדי שייטול על עצמו את המשימה. "שמעתי הצעה – להקים מפקדה מיוחדת לטיפול בטרור באזור הזה. אנשים של שב"כ, עיריית ירושלים והמשטרה. למשטרת ישראל יש עוד משימות, גם לאחרים, אבל גוף שיעסוק רק בזה אולי יצליח לתת מענה. קל מאוד להגיב מהבטן ולהתבהם, לא בטוח שזה מה שטוב לעתידה של מדינת ישראל", הוא מסכם.
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף יומן
