צומת הרצליה, יום רביעי, 15:30
מילה לפתיחה: נדמה שמחאת ההייטקיסטים תפסה יותר כותרות ממחאת הכלכלנים או המקעקעים, בגלל הסאבטקסט: התעשייה שלהם חשובה לכלכלת המדינה, ולכן הקול שלהם שווה יותר. סמוך לצומת הרצליה, מוקד בתעשיית ההייטק הישראלית, שמענו מהעובדים מה דעתם על רפורמות לוין ועל המחאה. התשובות נעו כצפוי מהבעד עד לנגד, דרך "לא מבין בזה" או "לא מעניין אותי". אבל שווה לשים לב לחיים (שם בדוי), שהיה מוכן לדבר רק אם לא ייחשף שום פרט שיוכל לזהות אותו. בטוויטר מכנים אנשים מסוגו "אנוסים", ונדמה שזו תופעה לא שולית – ולא רק בהייטק. כשמנכ"ל חברה בישראל לא מוכן להזדהות כמצביע נתניהו כי הדבר יפגע בחברה שלו ובעובדיו, המושג "עריצות המיעוט" מקבל משמעות חדשה.
חיים (שם בדוי), מנכ"ל חברת הייטק
על המפה: עזוב, צדיק. אני ממש לפני גיוס הון, ממש לא יעזור לי לדבר עכשיו. אם אתה רוצה אז בלי תמונה או שם או פרטים מזהים. תקרא לי חיים מצידי.
המצפן: הצבעתי לביבי לא כי אני חושב שהוא "הכי", אבל ידעתי שרק הוא ירצה שביבי יהיה ראש הממשלה. לא רציתי לקחת סיכון אפילו עם סמוטריץ'. ודאי שאני תומך ברפורמה.
מחאת ההייטקיסטים: עצם זה שאני חושש לדבר איתך מראה את המצב. כל קרנות ההון סיכון הן בניהול שמאלנים מפונפנים. קראתי לא מזמן כתבה על הייטקיסטים שמפחדים לדבר. אתה רוצה להביא כסף לחברה שלך, שישקיעו בך, ואתה לא יודע על מי תיפול. מרואיין סיפר שמשקיע אמר לו שהוא לא מוכן להשקיע במישהו עם כיפה, כי אם הוא מאמין באלוהים זה אומר משהו על שיקול דעת שלו. כשאתה רוצה לגייס הון לחברה שלך, ומשקיע יכול לומר שאם אתה בעד הרפורמה הוא לא ישקיע, ברור שאנשים לא רוצים לדבר.
יש לי חשבון טוויטר בשם בדוי, ושם אני אומר מה שאני רוצה. אבל לא אשים את השם שלי ליד הדעות שלי. אנחנו יוצאים לסיבוב השקעה עכשיו. כשפגשתי קרן של חבר'ה דתיים, רציתי שהם ישקיעו בי רק כי אפשר לדבר איתם חופשי. אבל צריך גם לציין שהמשקיע הכי גדול שלנו, שמאלני כבד. לא קרה שמישהו אמר לי שבגלל הדעות שלי הוא לא ישקיע, כי אני מראש לא נכנס לזה. לא נכנס לוויכוח. אני רוצה להביא 10 מיליון דולר לחברה, אז להרוס את זה בגלל שיחה על הרפורמות? מי יכול לדבר? רק מי שכבר "עשו את זה", עשו אקזיט או הצליחו בגדול.
חוגגים פה את חג הגאווה והכריסמס ואנחנו שותקים. שמע, זה לא נורמלי שאנשים מפחדים לדבר, אבל זה גם מעודד אותי כי אני יודע שבסוף הרוב חושבים כמונו. יש פה מיעוט ששולט במדיה ובדעת הקהל.
יובל בן־סימון, שיווק דיגיטלי
דן גולדמן, שיווק דיגיטלי
על המפה: יובל: שיהיה קצר, כי אנחנו באמצע משחק. אנחנו לא ממש הייטק, יותר מרקטינג. שיווק דיגיטלי. חברה שלנו. אני מבלגיה ועליתי לפני 15 שנה. היום אני גר ברעננה.
דן: עליתי לפני שנתיים מפריז. לא בגלל אנטישמיות. המשפחה חיה בארץ, ההורים ואחותי. הייתי לבד בפריז, ואחרי הקורונה החלטתי לבוא לגלות מה זה ישראל. וטוב לי. אני גר בתל־אביב.
המצפן: יובל: חייבים להגיד? עדיף שההצבעה תישאר אישית.
דן: כבר קיבלתי אזרחות, אבל עוד לא הספקתי להצביע.
מחאת ההייטקיסטים: יובל: שמעתי שהלכו להפגין, אבל לא מישהו מהחברים שלי. הייטק זה עניין מרכזי בארץ. ההייטק מביא הכי הרבה כסף, וחוששים שהוא ייפגע. אני לא יודע, יכול להיות שהוא ייפגע. אני לא בטוח שמשקיעים בודקים מה מצב הדמוקרטיה במדינה לפני שהם משקיעים.
דן: אני עוד לא מכיר את הפוליטיקה בארץ. אבל זה מעניין, אשמח לדעת.
יובל: נסביר לך אחר כך.
רחל אמסלם, חברת סטורדוט
על המפה: אנחנו מפתחים סוללות לרכב חשמלי עם טעינה מהירה. אני גרה בטבעון.
המצפן: הצבעתי ליאיר לפיד. אני נגד הרפורמה. נגד הממשלה, נגד ביבי, נגד יריב לוין. זה פשוט זוועה. תהיה פה דיקטטורה. כבר רואים את זה.
מחאת ההייטקיסטים: לא השתתפתי במחאה אבל חשוב שתהיה. עכשיו הולכים להוריד את דירוג האשראי, ויהיה בלאגן. אמרו שההשקעות לא ייעצרו, אבל להייטקיסטים אכפת מהמדינה והם משלמים הרבה מיסים, אז הם מצטרפים.
בן מזרחי, ארכיטקט תוכנה
על המפה: אני עובד בחברת פלריום. זו חברת גיימינג. יש לנו משחק מחשב מצליח: אתה נכנס לארנה עם כמה אנשים, ויורים. זה עף בכל העולם.
המצפן: הצבעתי לגנץ בכל הפעמים הקודמות. וואלה, אני מבסוט. אין לי דעה בעד או נגד הרפורמה. אני חושב שאנשים דואגים למדינה, אבל זה עניין של השקפת עולם. אני חושב שצריכה להיות סוג של בקרה, זה נשמע הגיוני שצריך להיות ריסון מסוים לבית המשפט. אבל אולי הדרך היא הבעיה. זה יכול להיות בהסכמה יותר רחבה.
מחאת ההייטקיסטים: לא יודע למה המחאה של ההייטק מובדלת. אולי יש להייטקיסטים יותר קהילתיות. אצלנו בחברה בכלל לא מדברים פוליטיקה. אני לא יודע מה האנשים בצוות שלי מצביעים.
אייל שמולביץ', עורך דין
על המפה: אני 23 שנים במקצוע, בתחום הפלילים והמשפחה. הקמנו מפלגה, "שווים", שרצה לכנסת בבחירות הלפני אחרונות עם טלי גוטליב, שהיא לוחמת צדק אדירה, מירית ענתבי ופיני פישלר. הבנו שכדי להיכנס לכנסת צריך תקציב של כמה עשרות מיליונים או להיכנס לאחת המפלגות הגדולות.
המצפן: עזוב אחי, עזוב. זה לא לציטוט. אני עדיין מתלבט לגבי מה שאני חושב על הרפורמה. זה שטלי גוטליב ואבי חימי, שהם חברים טובים ומבחינת יכולות משפטיות ותקדימים בעליון הם בטופ בארץ, חושבים הפוך על הרפורמה, זה מסביר לך בדיוק את המצב. אין נכון ולא נכון. למי שלא נמצא בתחום, שלא הגיע לעליון ולערעורים ומכיר את המערכת, זה נשמע כאילו זאת סוף הדמוקרטיה. אבל כשאתה יודע מה קורה בפנים, זו נבלה וזו טרפה. כל המערכת רקובה מהשורש, הכול מושחת. גם בית המשפט, גם הממשלה, גם הפרקליטות, עם נציבים כמו הילה גרסטל ודוד רוזן. הם יגידו לך בדיוק כמה המערכת רקובה. לכן בכל מדינות העולם הממשלה ממנה את השופטים.
מחאת ההייטקיסטים: כל מחאה זה חשוב. אחד מערכי הדמוקרטיה. לא חושב שיש להם חשיבות יתרה כי הם הייטקיסטים.
