חגיגת הכדורגל הבינלאומית המתנהלת ברוסיה מרתקת למסך מיליארדי צופים בכל העולם. הכוכבים הגדולים, הצבעים הססגוניים שמביאים איתם האוהדים והנבחרות הקטנות שאולי יפתיעו יוצרים את הקסם הזה של טורניר גביע העולם.
ובעוד שהעולם לוקח הפוגה קטנה מהבעיות הבינלאומיות, המזרח התיכון נמצא בסערה מדינית, ביטחונית, פוליטית וכלכלית. כולם מבקשים להיות חלק ולבחוש בדייסה המבעבעת: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקדם את "עסקת המאה" ויוצר בריתות עם ערב הסעודית, ירדן ומדינות המפרץ; רוסיה מחזקת את הרודן הסורי בשאר אל־אסד ופועלת ליישם את שאיפותיה האזוריות, ואירופה מנסה אף היא להשפיע ולקצור מכך פירות כלכליים.
ובינתיים, המוני המוסלמים במדינות האזור סובלים ממצב כלכלי קשה כתוצאה מירידת מחירי הנפט, המלחמה בארגון המדינה האסלאמית ומיליוני הפליטים הסורים. נחמה קטנה הם מוצאים בעובדה שארבע קבוצות ערביות משתתפות בחגיגת הכדורגל ההמונית. יש שיגדירו אותה אופיום להמונים שתפקידו להשכיח את הצרות.
מצרים: כולם בבתי קפה
אי אפשר לדבר על מצרים בלי לדבר על כוכב הקבוצה מוחמד סלאח. בארצו הוא נחשב אליל, ובבחירות האחרונות לנשיאות שהתקיימו במדינה רבים התלוצצו ושלשלו פתקים לבנים שעליהם רשמו את שמו. הייתה זו מחווה כלפי הפנומן המצרי, וגם התרסה נגד הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי.
סלאח, שנולד בבאסיון שבמרכז מצרים, נחשב אחד השחקנים המשפיעים ביותר ברמה הבינלאומית. הוא כבש 48 שערים במהלך השנה בכל המסגרות, ונבחר ל"שחקן השנה" בליגה האנגלית. החלוץ המצרי הוביל את קבוצתו ליברפול לגמר ליגת האלופות נגד קבוצת ריאל מדריד המעוטרת, ושם, בדקה ה־20, הופל לדשא בידי הבלם של ריאל, סרחיו ראמוס. סלאח סיים את המשחק. הוא ירד לחדר ההלבשה כשהוא ממרר בבכי, אוחז בכתפו. יותר מ־90 מיליון מצרים עצרו את נשימתם. הכוכב שהעלה ברגליו את נבחרת מצרים למונדיאל, בבעיטת עונשין בתוספת הזמן מול נבחרת קונגו, נפצע, והיה ספק אם ישתתף במונדיאל.
למעשה, נבחרת מצרים, שידועה בכינויה "הפרעונים", עלתה השנה בזכות סלאח לתחרות לראשונה מאז 1990, ובהיעדר הקלף המנצח, סיכויי ההצלחה ירדו פלאים. כולם עקבו אחרי הדיווחים על כשירותו של סלאח. במקביל, עורכי דין מצרים איימו לתבוע את כוכב ריאל ראמוס שאחראי לפציעתו. בסופה של סאגה הצטרף סלאח אל הנסיעה לרוסיה, אך את המשחק הראשון, מול אורוגוואי, שבו הפסידו המצרים, הוא ראה מהספסל. מיליוני המצרים שצפו במשחק דווקא התרשמו לחיוב מהיכולת שהציגה נבחרתם, והביעו תקווה לתוצאות טובות יותר במשחקים הבאים. אך גם במשחק השני, נגד הנבחרת המארחת רוסיה, סלאח – שהפעם שיחק – לא הושיע. שוערה של נבחרת מצרים, עיסאם אל־חדארי בן ה־44, נאלץ להוציא מתוך השער שלושה כדורים, אל מול פנדל מוצלח בודד של הכוכב מליברפול לטובת מצרים. סיכויי ההעפלה נמוכים.
אם יש מישהו שצריך לעודד את נבחרת מצרים הרי שזהו הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי, שנבחר לכהונה שנייה ומנסה לקדם רפורמות כלכליות שמוכתבות מטעם קרן המטבע הבינלאומית. ב־2016 העניקה הקרן למצרים הלוואה בסך 12 מיליארד דולרים, בתמורה לצעדים כלכליים דרסטיים. בנוסף הצליחו המצרים לגייס 6 מיליארד דולר מקרנות חיצוניות הודות לתמיכה כספית של איחוד האמירויות, סין ומדינות ה־G7. כדי להחזיר את ההלוואות העלה השבוע הממשל המצרי בפעם הרביעית את מחירי הדלק, מה שפוגע קשות בעשרות מיליוני המצרים החיים בארץ הנילוס. אחוזי האבטלה רק הולכים וגדלים, ומעגל העוני מתרחב.
לקראת העלאת המחירים התייצבו כוחות הביטחון המצרים במוקדים מרכזיים מחשש למהומות. כחלק מחוקי החירום השוררים במדינה נאסרה התקהלות להפגנות במטרה למנוע תסיסה ברחוב. אך בפועל, מלבד מחאת רשת מצומצמת, הגזרה החדשה עברה בשקט יחסי, ורבים תלו אותו במשחקי המונדיאל שמדביקים את המצרים למסכים.
"יש אווירה מיוחדת במצרים בעקבות המונדיאל. אנחנו בקהיר, אבל התחושה היא שאנחנו במוסקבה", אומר נידאל, תושב הבירה המצרית, ל'מקור ראשון'. "ממשלת מצרים הגיעה להסדר לגבי שידורי המשחק, ויש קצת יותר מ־20 משחקים שבהם אנחנו יכולים לצפות בחינם. במשחקים האלו אנחנו יושבים בדרך כלל בבית עם חברים, פותחים שולחן עם פול ופיתות, ומעבירים ערב בכיף. בשאר המשחקים יוצאים לבתי קפה, משלמים כניסה וצופים שם במשחק עם כל העם המצרי. בתי הקפה עושים עסק טוב בימים האלו. כולם מלאים עד אפס מקום. הם נערכו מראש לעניין, והציבו מסכים גדולים בבתי הקפה שעליהם הם מקרינים את המשחקים. זאת אווירה מיוחדת. כולם מביאים חולצות, דגלים וצעיפים ומעודדים את הקבוצות השונות, וכמובן את נבחרת מצרים. רק שלא נעוף מהר מדי", הוא מייחל.
הבעיות הכלכליות לא מונעות מהמצרים לבזבז את מעט ממונם תמורת 90 דקות של בריחה מהמציאות, שנידאל מגדיר כשפיות. "לאנשים אין כסף לחיות, אבל כשהנבחרת שלנו משחקת הם ימכרו את הבגדים שלהם בשביל לראות את המשחק. יש בתי קפה בשכונות העממיות שבהם משלמים 20 לירות לכניסה, ויש כאלה בשכונות טובות יותר שבהם תצטרך לשים 50 לירות בקופה, ובתמורה לסכום הזה תקבל משקה חם או קר לבחירתך. במסעדות יוקרה, של החברה הגבוהה יותר במצרים, משלמים כמובן יותר, אבל שם מקבלים מנת אוכל מכובדת".
נידאל מרשה לעצמו להטיח ביקורת על מאמן הנבחרת הלאומית, הקטור קופר הארגנטינאי, שידוע כמי שהפסיד מספר לא מבוטל של תארים במהלך קריירת האימון שלו. "הוא אומר שהוא תמיד מעדיף מערך הגנתי, אבל כאשר מתגוננים חוטפים. אנחנו רוצים לראות את מוחמד סלאח מבקיע שערים כמו בליברפול. יש בסיס התקפי טוב מאוד השנה, צריך רק להעז".
הוא סבור שהממשל המצרי השתמש במונדיאל. "מחירי הדלק היו אמורים לעלות בסוף יולי. ברור שהייתה פה מחשבה שהעיד אל־פיטר וימי המונדיאל יאפשרו להעביר את ההחלטה הזאת בשקט יחסי. בחג אנחנו נוהגים להעניק מתנות לבני המשפחה, בחג הזה המדינה באה וביקשה גם כן לקבל".
תוניסיה: הנשרים מקורקעים
תוניסיה מופיעה במונדיאל בפעם הרביעית בתולדותיה. מבחינתה, לעבור את הסיבוב השני של הטורניר ייחשב הישג. הסגל מורכב משחקנים לא מוכרים ברובם, שמתכנים בשם המבטיח "הנשרים של קרתגו". במשחק הראשון שלהם, מול אנגליה, הם גילו יכולת טובה, ועד הדקה ה־90 היו בשוויון. האנגלים היו הראשונים שכבשו, ובעיטת עונשין מוצלחת בדקה ה־35 של פרג'אני סאסי התוניסאי הפכה לשער הערבי הראשון במונדיאל והפיחה תקוות בארצו. אבל בדקה ה־91 נגח חלוצה של אנגליה הארי קיין לשער התוניסאי, והחלום של "הנשרים" לחלץ נקודה מהמפגש נגוז.
השוער מוזס חסאן, שהציג יכולת טובה מול ההתקפה האנגלית, נפצע במהלך המשחק והוחלף. הוא התפרסם בעיקר בעקבות פציעה אחרת שלו, במשחק הידידות מול פורטוגל, שהייתה מדומה ונועדה למשוך זמן. במהלך הטיפול בשוער המתחזה, שבוצע על ידי הצוות הרפואי התוניסאי באִטיות מופגנת, צולמו השחקנים התוניסאים כשהם אוכלים במהירות ושוברים את צום הרמדאן.
גם בתוניסיה יש בעיות כלכליות חמורות. השינויים הפוליטיים במדינה גורמים לחוסר יציבות, והניסיון לגבש מדיניות מסודרת של רפורמות כלכליות אינו מניב סימני הצלחה. בעשור האחרון אמנם נהנתה תוניסיה מצמיחה מסוימת בכלכלה, אך זו הייתה נמוכה מהתחזיות. שיעור האבטלה הרשמי עומד סביב 15.5 אחוזים, ובקרב צעירים ונשים אקדמאים האחוזים קופצים ל־32.
תוניסיה החלה את המהפכות בעולם הערבי. ב־2010 ברחו ממנה הנשיא המושחת זין עאבדין בן־עלי ואשתו הגנדרנית לילה טרבלסי אחרי 23 שנים בשלטון, והשאירו מאחור ארמונות מפוארים וכספות מלאות ביהלומים, שטרות כסף ודרכונים של מדינות שונות. הם הותירו גם מצב ביטחוני לא פשוט ופיגועי טרור שפגעו במדינה החרבה. אחרי חילופי שלטון שכללו גם ממשל של האחים המוסלמים, הגיעה יציבות יחסית במישור הביטחוני. כעת שוררת במדינה דמוקרטיה, שיכולה אולי לסמן עתיד טוב יותר למדינה, וגם בתחום הכדורגל.
קבוצות הכדורגל הבולטות בתוניסיה הן אספרנסה דה־תוניס, קלאב אפריקאן ואטואל דו־סאהל. הליגה נחשבת חזקה והיא אף מייצאת שחקנים לאירופה, בעיקר לליגה הצרפתית. נבחרת תוניסיה לא מצפה להפתעות, בין השאר בשל העובדה ששני כוכבי הנבחרת, יוסף מסאקני וטהה חנייסי, נפצעו ולא משתתפים במשחקים.
מרוקו: מתחמקים משיעור גמרא
מרוקו פתחה את אירועי המונדיאל באכזבה עוד בטרם החלו המשחקים במוסקבה, בשל ניסיונה הכושל, החמישי במספר, לארח אצלה את טורניר הכדורגל בעוד שמונה שנים. בסופו של דבר רשם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את ההישג, כאשר יוזמתו לארח את מונדיאל 2026 במדינות קנדה, ארה"ב ומקסיקו נבחרה ברוב גדול. המרוקאים התאכזבו בעיקר מההצבעה של ערב הסעודית, שהעדיפה תמיכה בטראמפ על פני הסולידריות הערבית המשותפת. אוהדי מרוקו הפגינו ברוסיה נגד ההחלטה הסעודית, וקראו קריאות גנאי נגד אוהדי הקבוצה מהמפרץ.
בניסיון לשפר את יכולת הכדורגל ניסה מאמן הקבוצה המרוקנית, הרווה רנאר הצרפתי, לבנות את הסגל על מהגרים מרוקנים המשחקים בליגות הבכירות באירופה. למעשה, רק שמונה מתוך שחקני הנבחרת נולדו במרוקו. העובדה הזו לא מפריעה למרוקנים לעודד בכל הכוח את נבחרתם.
"אני אוהב כדורגל, אבל אין לי זמן באמת לראות את המשחקים", אומר לנו גבריאל, יהודי מקזבלנקה. "אני מסתפק בלעקוב אחר התוצאות". כאחד שלא ממש עוקב, גבריאל מגלה בקיאות טובה מאוד במשחקים השונים, ובעיקר באכזבה הגדולה של משחק הפתיחה, שבו הפסידה מרוקו לאיראן ואפשרה לה לקבוע היסטוריה כמשחק הראשון שמדינה זו מנצחת בתחרות. מפח הנפש רק גדל בשל העובדה שהשער לזכות האיראנים היה שער עצמי, שנכבש בידי שחקן ההגנה המרוקאי עזיז בוהאדו בדקה ה־95.
"ברחובות יש אווירה טובה מאוד של כדורגל. אנשים ברחוב מתלהבים, בכל מקום רואים דגלים של מרוקו. בתי הקפה מלאים באנשים שרואים את המשחקים, אחרים מסתכלים בבית באמצעות הלוויין, כמו שידורי הלוויין של הרב עובדיה יוסף ז"ל, להבדיל אלף אלפי הבדלות. אחרי השער העצמי של השחקן המרוקאי היינו כולנו כאבלים. האווירה המשמחת של התחרות הפכה כבדה ועצובה. אבל אנחנו מרוקאים שמחים תמיד, ומקווים לראות תוצאות טובות יותר בהמשך".
גבריאל מספר שהוא נתקל בבעיה משמעותית בימי המונדיאל: אנשים לא באים לשיעור הגמרא שהוא מעביר בבית הכנסת "דוד המלך" בעיר. "היהודים מעודדים את נבחרת מרוקו, אין כל שאלה. הם מרגישים מרוקאים לכל דבר. אבל אנחנו לומדים עכשיו מסכת בבא בתרא, על עניין הנחלות. זה חומר קשה מאוד, שמחייב רצף של לימוד. הבעיה שלי עכשיו היא שהשיעור שלנו הוא בין מנחה לערבית, וזה תמיד יוצא בזמן של המשחקים".
כשהוא מספר על התירוצים השונים שצצים פתאום למשתתפי השיעור, הוא צוחק. "אני יכול לראות בבירור שיש ירידה משמעותית בהשתתפות. להרבה אנשים יש פתאום מטלות שונות, וברור לי שהם ממציאים תירוצים כדי לצפות במשחקים. יש גם כאלו שלא מתביישים ואומרים שהם לא יכולים לבוא לשיעור בגלל המונדיאל. היו כאלו שביקשו ממני להתגמש קצת ולדחות את שעת הלימוד, הודעתי להם שזה בלתי אפשרי".
ערב הסעודית: כסף לא קונה הכול
הנבחרת מהמפרץ זכתה בגביע אסיה שלוש פעמים. היא חזרה כעת למונדיאל לראשונה מאז 2006, היישר למשחק הפתיחה מול הנבחרת המארחת רוסיה. האווירה באצטדיון הייתה חגיגית. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ויורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן ישבו ביציע הכבוד וראו את הנבחרת הרוסית מבקיעה חמש פעמים את השער הסעודי. בכלי התקשורת המקומיים פרסמו תמונות תקריב של קפלי השומן של השוער עבדולה אל־מועיוף, שנאשם בחוסר כושר בסיסי לפני התחרות החשובה.
המאבק על כר הדשא בין ערב הסעודית לרוסיה היה רק סמל למאבק הגדול יותר במישור המדיני והפוליטי. התמיכה של מוסקבה בנשיא סוריה בשאר אל־אסד מולידה מתיחות מול הסעודים, שמאז תחילת המלחמה בסוריה שאפו להפיל את שלטונו. למרות זאת, שני המנהיגים החליפו חיוכים באמצע המשחק: פוטין חייך משמחה, ואילו בן סלמאן הפריח חיוכי מבוכה לנוכח תצוגת הנפל של נבחרתו.
היכולת החלשה של ערב הסעודית הוכיחה שוב שכסף לא קונה הכול. היא סימנה גם את כישלונו של מיזם ההכנה הסעודי לקראת המונדיאל, שבמסגרתו תשעה שחקנים מהנבחרת הועברו לקבוצות פאר בספרד חצי שנה לפני פתיחת המונדיאל כדי לשפר את יכולתם. הדיל הספרדי היה שבתמורה לשיפור היכולות של הכדורגלנים הסעודים, מיליוני ערבים ייחשפו לליגה הספרדית ויגדילו את הכנסות השידורים. בפועל, השחקנים הסעודים לא ממש שולבו במשחקי הליגה הספרדית, וכאמור לא הפגינו יכולת מרשימה.
