חייל הותקף בפטיש, נשקו האישי נחטף ונגנב, וזמן קצר לאחר מכן נעצר חשוד במעשה. החשוד נחקר, ובהמשך אף הוגש נגדו כתב אישום. אך בעודו במעצר התגלו במקרה העבריינים שביצעו את חטיפת הנשק, ואף החזירו את הנשק הגנוב. במשך כל אותה תקופה, עד הפיענוח הנכון של האירוע באופן מקרי, היו משוכנעים במשטרה ובפרקליטות שבידיהם האדם הנכון. אז איך דבר כזה יכול לקרות?
על השאלה הזו ניסו לענות אנשי המכון לבטיחות במשפט הפלילי בדו"ח הראשון שהוציאו לאחרונה, שעוסק בשמונה מקרים בהם כמעט הורשעו חפים מפשע. המכון, הפועל במסגרת המכללה האקדמית גליל מערבי בהנהלת פרופ' בועז סנג'רו, שם לו למטרה למנוע ככל הניתן מקרים של הרשעות שווא בדין הפלילי. בדו"ח הנוכחי נידונו שמונת "אירועי הבטיחות" בהם כמעט הורשעו חפים מפשע, נבחנו הגורמים שתרמו להפללה והוצעו צעדים בטיחותיים כדי להפחית את הסיכונים לכך שתתרחש הפללה במקרים דומים בעתיד.
על פי ניתוח אנשי המכון, במקרה של חטיפת הנשק הוגש כתב האישום נגד האדם הלא נכון בשל צירוף נסיבות שייצר אצל החוקרים את התחושה שהם הגיעו לאדם הנכון, למרות שלא כך היה בפועל. מידע מודיעיני לא ברור הצטרף להתאמה של צבע רכבו הלא נפוץ של החשוד לתיאור הרכב שראה עד ראייה בזירת העבירה.
בנוסף לכך נמצאה התאמה חלקית בין תיאור לבוש התוקף על ידי קורבן התקיפה לבין בגדים שנמצאו בבית החשוד ואיכון טלפוני הראה שהחשוד ביקר לאחר התקיפה ביישוב מסוים, אליו על פי השערת החוקרים נסע כדי למכור את הנשק ששדד. החשד גבר משום שהחשוד הכחיש את עצם הנסיעה לאותו מקום (בדיעבד שיערו במשטרה כי הוא שיקר משום שלא רצה שידעו שנסע לשם כדי לרכוש מריחואנה). על כל אלו הצטרפו בדיקת פוליגרף עם תוצאה לא חד-משמעית, וזיהוי מוטעה של החשוד כתוקף על ידי הקורבן במסדר-זיהוי חי.
בניסיון להבין את התהליך שגרם לחוקרים להשתכנע שבידיהם החשוד הנכון ציינו אנשי המכון מספר גורמים שיתכן והביאו לכך. בין היתר הצביעו חלק מהחוקרים על הבעיה של צירוף ראיות פגומות. לעתים כשיש כמה ראיות, גם אם בכל אחת מהן יש בעיה, נוטים לגמד את הבעיה, בשל קיומן של ראיות אחרות. כך ייתכן מצב שבו צירוף של ראיות פגומות ייחשב חזק ומשכנע. מצב זה גם עלול להזין קונספציה מוטעית של אשמת החשוד שקשה להשתחרר ממנה. לנוכח זאת ממליצים החוקרים להיות מודעים לאפשרות הזו ולהיות ביקורתיים כלפי כל ראיה גם אם סבורים שממילא קיימות ראיות אחרות.
חוקרים נוספים ציינו כי בעצם מדובר בתיק עם ראיה חזקה אחת בלבד – מסדר הזיהוי, מה שמשקף את הבעייתיות בהסתמכות על ראיה אחת כגורם מרשיע במשפט פלילי, ובמיוחד על הסתמכות על מסדר זיהוי. לנוכח זאת המליצו כמה מאנשי המכון לסנגוריה כי כשאין נגד החשוד ראיות משמעותיות, ולאור האפשרות הריאלית של זיהוי מוטעה, אין לעודד עריכת מסדר זיהוי, משום שהוא מעמיד את החשוד בסיכון גדול של זיהוי מוטעה והרשעה.
בדו"ח מתוארים ומנותחים עוד שבעה מקרים בעייתיים שאיתרו חוקרי המכון, בהם עלה חשש דומה להרשעות שווא. במכון, הפועל במסגרת אקדמית, קוראים למדינת ישראל לקחת אחריות על נושא הבטיחות בהליך הפלילי, ולהקים מכון לאומי שיעסוק בנושא. "הרשעת חפים מפשע היא העוול הגדול ביותר שמדינה ליברלית גורמת לאזרחים באופן שיטתי. ניתן למנוע זאת רק באופן שיטתי, תוך יצירת מנגנונים של בטיחות מפני הרשעות-שווא. בנוסף, מכון לבטיחות במשפט הפלילי צפוי לשפר את מערכת המשפט הפלילי ולהפוך אותה ליעילה ולמדויקת יותר בלכידת עבריינים – הן בתחום הראיות והן באשר לפרוצדורות השונות", הם כותבים.
