חטיפת הנער הדרוזי טירן פרו מבית החולים בג'נין הביאה לחידוד הנוהל האוסר כניסת אזרחים ישראלים לשטחי A, ולפעילות משטרתית מוגברת נגד העוברים על החוק. כזכור, פרו וחברו נסעו ביום שלישי שעבר מדליית אל־כרמל לג'נין, כדי להתקין מערכת שמע ברכבם. בדרכם חזרה היו מעורבים בתאונת דרכים קשה. החבר פונה באמצעות הסהר האדום לבית חולים בישראל, ואילו טירן פונה לבית חולים קרוב יותר, אבן־סינא בג'נין, בגלל מצבו הרפואי החמור. בזמן שהותו בבית החולים נכנסו לפתע כ־20 חמושים רעולי פנים, שלפו את פרו ממיטת האשפוז תוך ניתוקו מהמכשור הרפואי, וחטפו אותו לנגד עיניהם ההמומות של בני משפחתו. החוטפים חשבו בתחילה שפרו הוא חייל ישראלי, אך גם לאחר שהתברר כי לדברים אין שחר הם המשיכו להחזיק בגופה ודרשו לשחרר תמורתה 16 גופות של מחבלים.
במשך שעות ארוכות התנהל משא ומתן בין החוטפים לגורמים ברשות הפלסטינית, שעמדו בקשר עם ישראל. במקביל נעשו פעולות יזומות של גורמים בעדה הדרוזית לשם הפעלת לחץ על החוטפים, בהן חטיפת פועלים פלסטינים ואיום לשחררם רק לאחר שחרור גופתו של טירן. לבסוף הועברה הגופה למשפחה והובאה לקבורה בדליית אל־כרמל.
בעקבות האירוע ביצעה יחידת "אתגר" בלהב 433 מבצע אכיפה נגד אזרחים המביאים את רכבם לטיפול במוסכים בשטחי איו"ש, בניגוד לחוק. בפעילות ממוקדת באזור הכפר נבי־אליאס הסמוך לקלקיליה, נכנסו אנשי היחידה לכמה מוסכים שמטפלים בכלי רכב של אזרחים ישראלים. תשעה כלי רכב ישראליים שהיו בטיפול נגררו לתחנת המשטרה ובעליהם הוזמנו לחקירה. במשטרה ציינו כי על פי החוק חל איסור לתקן כלי רכב ישראליים במוסכים פלסטיניים, והעונש על כך הוא עד שלוש שנות מאסר.
"אנחנו לא ממש מוטרדים מהמבצע הזה בנבי־אליאס", אומר למקור ראשון עימאד אל־משתאווי, בעל מוסך בקלקיליה הסמוכה. "עד לפני שנה היו נוסעים דרך הכפר גם יהודים. הם היו מטפלים ברכבים שלהם, קונים אוכל בחנויות וגם מזמינים עבודות מנגריות וממסגריות בכפר. עכשיו יש כביש עוקף, אבל הכפר הזה עדיין נחשב מוקד עסקים משותף. המשטרה רוצה להראות פעילות, אז היא עשתה מבצע בודד ופרסמה אותו. יש בקלקיליה אנשים עם תעודת זהות כחולה שקרובי משפחה שלהם שוטרים במשטרת ישראל, והם עצמם הרגיעו אותנו ואמרו שברוב המקומות לא תהיה בעיה. תיקון הרכבים הוא תופעה של עשרות שנים, אף אחד לא יוכל לשנות אותה".
סא"ל במיל' אבי שלו: סטודנטים ערבים ישראלים לומדים ברשות הפלסטינית, וברוב המקרים משרד החינוך הישראלי מכיר בלימודים שלהם. כלומר, המדינה מעודדת את הנדידה לשם"
שאלתי את עימאד כיצד אנשים בסביבתו הגיבו על אירוע החטיפה בג'נין, והוא ענה נחרצות: "אף אחד לא תמך בחטיפה של הצעיר הדרוזי. זה מעשה רע שאסור לעשות, וכולם גינו אותו. היה ברור שבסופו של דבר החוטפים ישחררו את הגופה וימסרו אותה לקבורה. הם חטפו את הגופה מבית החולים כדי להעביר מסר שישראל מחזיקה בגופות של פלסטינים".
לדברי עימאד, ערבים ישראלים רבים נכנסים לשטחי A לצרכים שונים. הוא אינו סבור שהאירוע בג'נין או החלטה ישראלית כלשהי ישנו את המציאות. "יש פה הרבה מאוד אנשים שמגיעים מטייבה, מג'לג'וליה ומערים נוספות במשולש. יש פה גם תושבים ישראלים שמחזיקים פה משרדים, מפעלים ואפילו בתים. אני זוכר את הימים שבהם היהודים שגרים בכוכב־יאיר ובקיבוץ אייל היו נוסעים דרך קלקיליה ועושים פה קניות. גם היום יש יהודים בודדים שנכנסים לפה מדי פעם. מצחיק אותי שאתה אומר לי שמנסים לאכוף מה שכתוב על השלטים בכניסה לעיר שלנו, שאסור לאזרחים ישראלים להיכנס".
מושל קלקיליה ראפע רוואג'בה אומר שלמרות הפעילות המבצעית, לא ניכר שינוי בשטח. "לא קיבלנו שום החלטות רשמיות בנוגע לשינוי הנהלים, או הקפדה גדולה יותר על האיסור של כניסת 'פלסטינים מבפנים' (ערביי ישראל, א"ג). שום דבר לא השתנה. הם ממשיכים להגיע לפה, לעשות קניות ולעבוד פה. אין לי מספרים מדויקים בנוגע להשפעה שלהם על הכלכלה הפלסטינית, אבל לא צריך להיות מומחה גדול כדי להרגיש את ההשפעה ואת הכסף שנכנס".
השקעה משתלמת
הרשות הפלסטינית הובכה מאירוע החטיפה בג'נין. יושב ראש הרשות אבו־מאזן עמד בקשר עם מנהיג הדרוזים מואפק טריף, במטרה להביא לשחרור גופתו של טירן פרו. הוא גם שיגר משלחת לבית האבלים בדליית אל־כרמל, בראשות יועצו לענייני דת מחמוד אל־הבאש. "החטיפה היא עניין מחפיר ומנוגד לדתנו האמיתית ולתורת נביאנו", אמר אל־הבאש למשפחה. "מדובר בשגיאה חמורה שפוגעת במרקם החברתי הפלסטיני. אבו־מאזן שלח אותי למסור ניחומים למשפחה ולהבהיר את אחדות עמנו ואת המאמץ לאחד את כל הפלסטינים, על דתותיהם השונות. אחינו היקרים בדליית אל־כרמל, כפי שטירן יקר לכם, הוא גם יקר לנו".
מושל ג'נין אכרם רג'וב התראיין לרדיו א־שמס וציין גם הוא את האחדות הפלסטינית ואת הקשר עם העדה הדרוזית. הוא הביע צער בפני משפחת פרו והבטיח כי עירו בטוחה: "ג'נין פותחת את שעריה לכולם, והיא לא תפגע במבקרים בה. זה עניין שצריך להיות מובן לכל אחד מבני עמנו בשטחי 1948, בלי קשר לעדה שאליה הוא משתייך".
דבריו האחרונים של רג'וב הדגישו נקודה מרכזית: הכוח הכלכלי שמהווים ערביי ישראל עבור הרשות הפלסטינית. דרך מעבר גלבוע־ג'למה הסמוך לג'נין עוברים אלפי ערבים ישראלים לתוך העיר, לצורך קניות ומסחר. על פי נתוני המנהל האזרחי, בכל סוף שבוע נכנסים לג'נין בין 25 ל־30 אלף מבקרים, רובם המוחלט ערביי ישראל, ומכניסים לקופת העיר בין 5 ל־7 מיליון שקלים מדי שבוע. הערבים הישראלים, בהם גם דרוזים וצ'רקסים, נכנסים לקניות, לתיקון מכוניות ולטיפולים רפואיים שעלותם נמוכה משמעותית מהמקובל בארץ.
"אנחנו מקבלים בכל יום פלסטינים מבפנים, גם דרוזים", אומר פאדי, בעל מסעדה בג'נין. "בסוף השבוע יש מאות ואלפים שאוכלים אצלנו ועושים קניות. אם הם לא יגיעו בגלל מה שקרה אנחנו יכולים לסגור את המסעדה, והכלכלה הפלסטינית תקרוס. יש אנשים שמגיעים לבקר קרובים שגרים פה, אבל הרוב מגיעים לפה לקניות ומשאירים בחנויות הרבה כסף. הם קונים פה אוכל וצעצועים, מתקנים את הרכבים, דברים רגילים. אם הם לא יבואו תהיה בעיה גדולה".
פאדי מנסה לשגר מסר מרגיע: "הסיפור הזה הוא דבר חריג מאוד. כולם לא אהבו את מה שקרה ומבינים שזה הורס את הקשרים. אנחנו רוצים שהקשר בינינו לבין הפלסטינים בפנים יישאר טוב, ואנחנו מבטיחים שמי שיגיע יהיה בטוח ולא יקרה לו שום דבר רע".
במנהל האזרחי ובמפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים מפרסמים מפעם לפעם סרטונים שבהם מוצגת התנועה של ערביי ישראל לתוככי הערים והכפרים הפלסטיניים באופן חיובי, כמנוע כלכלי משותף. מעבר גלבוע־ג'למה הסמוך לג'נין, כמו מעבר קלנדיה ליד רמאללה, מככבים לא אחת בסרטונים הללו.
במעין שיטת מקל וגזר, המעברים נפתחים ונסגרים בהתאם למתיחות הביטחונית, ולעיתים בניסיון לייצר שקט תעשייתי. בבסיס השיקולים של מערכת הביטחון סביב היתר הכניסה של ערביי ישראל עומדת המשוואה שלפיה כאשר יש כלכלה משגשגת אין טרור, ואילו העוני הוא כר פורה לגורמי טרור שמפתים צעירים להתגייס לפעילותם בתמורה למזומנים. המנהל האזרחי משקיע במיזמי תעשייה ותיירות בג'נין שקהל היעד שלהם הוא ערביי ישראל, בדומה לטירן פרו.
"הכלכלה הפלסטינית נשענת בצורה לא מבוטלת על כניסת ערבים ישראלים לתחומה", מאשר סא"ל במיל' אבי שלו, לשעבר ראש ענף כלכלה במפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "מחסום ג'למה נועד לוודא שאנשים מסוימים לא נכנסים ושלא מועברים אמצעי לחימה, אבל גם לאפשר תנועה של עשרות אלפי ערבים ישראלים פנימה והחוצה. הפעילות כוללת בילויים וסידורים, ועושים שם גם חופשות. בתי המלון המפוארים בבית־לחם וברמאללה מלאים בערבים ישראלים שמזמינים חדר ב־40 אחוז מהמחיר בכל מקום בארץ. ההתנהלות הכלכלית הזאת נמשכת עשרות שנים".
העיר רוואבי, מיזם הנדל"ן של המיליארדר מוניב אל־מסרי, היא דוגמה לרכישת דירות להשקעה ולמגורים בידי ערביי ישראל. במאות אלפי שקלים אפשר לקנות דירה יפה ומודרנית בעיר החדשה, כמו גם במקומות מרכזיים ומבוקשים ברמאללה, יריחו וחברון. על רקע יוקר המחיה ומחירי הדיור בישראל, עסקה מסוג כזה היא משתלמת מאוד.
"אם יש לך 100 אלף דולר להשקעה בנדל"ן זו בהחלט אופציה שבאה בחשבון, גם בגלל המחיר וגם בגלל המציאות בישראל", אומר שלו. "הפשיעה בערים הערביות והפגיעה בביטחון האישי הפכו את המציאות של דירה באחד הכפרים ביהודה ושומרון לאפשרית ואטרקטיבית גם מבחינת הביטחון והחיים השקטים. אנשים עוברים לחיות שם ונהנים מעלות נמוכה של הבית ומחיים זולים, ביטחון אישי, נוחות ושלווה. להרבה ערבים ישראלים יש רכוש בערים פלסטיניות, ממפעלים ועד דירות נופש.
"ברור שלשני הצדדים יש אינטרס בקיומה של רווחה כלכלית ופעילות עסקית פלסטינית, כי כלכלה טובה מרסנת גורמים ביטחוניים ומייצרת שקט", מוסיף שלו. "הראייה הזו נכונה לגבי עזה, שהיו בה המון הקלות בנושא פועלים, והיא נכונה גם ליהודה ושומרון. 'מדיניות העוגנים' של היציבות ושיפור הכלכלה הפלסטינית באמצעות ערביי ישראל, מתקיימת כבר עשרות שנים בעידוד הממשלות השונות".
נדידה אקדמית
סא"ל שלו, ששימש בתפקיד בכיר במנהל האזרחי, החליט לאחר שחרורו ללמוד לתואר שני במכללה האסלאמית בבאקה אל־ע'רבייה, כדי להכיר טוב יותר את החברה הערבית בישראל. את רשמיו משנות הלימודים פרסם בספר שכתב, "יומן אל־קסאמי". הוא מצביע בו על פלח גדול מאוד של ערבים ישראלים, שבהיעדר מענה הולם בישראל נודדים ללמוד במוסדות פלסטיניים ולמעשה חיים שם.
"התופעה של סטודנטים ערבים ישראלים שלומדים באוניברסיטאות ובמכללות פלסטיניות הלכה ותפחה במהלך השנים", הוא אומר, "ממאות בודדות הגענו לכ־15 אלף צעירים מהמגזר. אנחנו בישראל הגדרנו את ג'נין כבירת טרור ואת האוניברסיטה האסלאמית בחברון כמעוז של חמאס, ומצד שני אנחנו משגרים לשם אלפי סטודנטים צעירים. הם לומדים רוקחות, רפואה והנדסה, וברוב המקרים משרד החינוך הישראלי מכיר בלימודים שלהם. כלומר, המדינה מעודדת את הנדידה לשם על כל המשתמע מכך".
תאי הסטודנטים באוניברסיטאות הפלסטיניות מקבלים תמיכה מהמפלגות הפלסטיניות השונות, במטרה לקדם את הנרטיב הפלסטיני ולהצמיח דור חדש של פוליטיקאים, מנהיגים ופעילים. הסטודנטים הערבים מישראל נחשפים לפעילות ומושפעים ממנה. "תוכני הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות הפלסטיניות לא ניתנים לפיקוח, והלמידה מתקיימת באווירה פלסטינית", מדגיש שלו, ומצביע על בעיה גם ברמה המקצועית של בוגרי האוניברסיטאות. "הם רוכשים כישורים שמתאימים לכלכלה הפלסטינית ובשפה הערבית, ולא לכלכלה הישראלית שמתנהלת בעברית. ההכשרה שלהם לא טובה מספיק, ופעמים רבות כשהבוגרים מגיעים למוסדות העבודה נחשפים הפערים. האקדמיה הפלסטינית פולטת אלפי סטודנטים עם תעודות שאינן מתאימות לצרכים הישראליים, ורבים מהם הופכים למובטלים ומתוסכלים".
המוסדות האקדמיים הפלסטיניים מרוויחים יפה מהסטודנטים מישראל, אך לא תמיד מספקים את הסחורה. "יש פה סוג של הונאה שהערבים הישראלים לא מבינים אותה, וישראל עצמה לא נותנת לה מענה", סבור שלו. "50 אחוז מהסטודנטים ממזרח ירושלים לומדים באקדמיה הישראלית, ו־50 אחוז בפלסטינית. מחקר שיצא לאחרונה מגלה את קשיי ההשתלבות, שמביאים את הסטודנטים לדרך ללא מוצא. לדעתי יש לישראל אינטרס לעצור את התופעה, להקים מוסדות אקדמיים מוכרים בערים הערביות ולהנגיש את ההשכלה הגבוהה למגזר הערבי. יש היום שלוש מכללות ערביות בתחום החינוך, צריך להפוך אותן למוסדות אקדמיים כלליים. במקום הוראת מתמטיקה, הוראת מחשבים והוראת הנדסה, להכשיר מתמטיקאים, אנשי הייטק, הנדסאים, רופאים ורוקחים. אני לא מבין את ההיגיון העקום הזה. במקום שאנחנו נייצר את אנשי המקצוע האלה, אנחנו נשענים על האוניברסיטאות בשכם, בג'נין ובחברון".
