הציוץ הנשיאותי היה שופע אופטימיות. "כולם יכולים לחוש בטוחים הרבה יותר", כתב טראמפ בטוויטר עם שובו לארה"ב ביום רביעי, לאחר הפסגה ההיסטורית בסינגפור עם שליט קוריאה הצפונית קים ג'ונג און. "אין יותר איום גרעיני מצד קוריאה הצפונית", הבטיח לעולם. והעולם מצידו עמד נפעם ממה שראה מול עיניו השבוע, מנסה לגשר בין תחזיות האימה על חוסר מסוגלותו של הנשיא הנוכחי, ובין ההיסטוריה שדווקא הוא רקם מול המצלמות, בחום ובלחות הסינגפוריים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך על ההסכם שנחתם בין המנהיגים, ומיהר לעשות את הקישור המתבקש לאיום הגרעיני המרחף מעל ראשנו אנו. "זהו צעד חשוב במאמץ לפרק את חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני", מסר נתניהו. "הנשיא טראמפ נוקט עמדה תקיפה גם נגד ניסיונה של איראן להתחמש בנשק גרעיני, וגם נגד תוקפנותה במזרח התיכון. הדבר הזה כבר נותן את אותותיו בכלכלה האיראנית. מדיניותו של הנשיא טראמפ היא בשורה חשובה לישראל, לאזור ולעולם כולו״.
כיצד באמת תשפיע הסכמת קוריאה הצפונית להתפרק מנשקה, על תוכנית הגרעין של ידידתה המרוחקת איראן? קשה להתנבא. במיוחד כשפרטי ההסכם עדיין לא גלויים, והיסטוריית העמידה בהתחייבויות של רודני המדינה המסוגרת איננה מזהירה במיוחד.
"זה נראה מבטיח, אבל אני לא מוציא מכלל חשבון שזה עלול להתפוגג או להתפוצץ", אומר השבוע השר יובל שטייניץ על ההבנות בין ארה"ב לקוריאה הצפונית. אם ההסכם אכן ינוע בכיוון מעשי, הוא מוסיף, מדובר ב"השלכות דרמטיות וחיוביות מאוד על המזרח התיכון. קוריאה הצפונית ואיראן הן שתי מדינות דיקטטוריות שמנסות להגיע לגרעין, ושמפֵרות את האמנה להפצת נשק גרעיני. קוריאה הצפונית השעתה את חברותה באמנה, איראן רימתה בלי להשעות, אבל יש הרבה דמיון ביניהן. אם קוריאה הצפונית באמת תפרק את הנשק הגרעיני שכבר בנתה ואת תשתיות הגרעין שלה, הלחץ על איראן לעשות אותו דבר יגבר מאוד. כלומר, לפרק לחלוטין את תשתיות הגרעין ולא רק להקפיא אותן לשבע שנים. הלחץ החיצוני העולמי על איראן יגבר, וגם הלחץ הפנימי שלא לשלם סתם את מחיר הסנקציות".
השר וחבר הקבינט זאב אלקין מסייג גם הוא את האופטימיות, ואומר כי יש להמתין ולראות מה יקרה בפועל. "אם קוריאה הצפונית אכן תעצור את התוכנית הגרעינית שלה ותתפרק מנשק גרעיני, זה בוודאי מסר חשוב".
טראמפ הודיע על הפסקת התמרונים הצבאיים עם קוריאה הדרומית. זה לא מעורר חשש בנוגע לצעדים שהוא מוכן לנקוט כלפי מדינות ידידותיות, כדי להגיע להסכמים עם מנהיגים עוינים?
"קוריאה הדרומית דווקא שיחקה פה תפקיד חשוב. כשטראמפ היה קשוח מול קוריאה הצפונית, היא נקטה צעדים להורדת המתח. טראמפ לא זורק פה חברים מתחת לגלגלים".
יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ אבי דיכטר, אומר כי "אין ספק שהמהלך עם קוריאה הצפונית הוא דרמטי, לא פחות. העובדה ששני המנהיגים עברו מהטחת קללות והכפשות זה בזה למהלך הפוך של צ'פחות ודאחקות, הוא משמעותי. צריך לחכות ולראות אם אבני הדרך בהסכם יהיו רציניות, עם לוח זמנים ריאלי.
"המפתח להבנת הדמיון בין קוריאה הצפונית לאיראן הוא כלכלי", מסביר דיכטר. "קוריאה הצפונית היא בעלת תל"ג עלוב של 1,700 דולר לנפש. התוצר לנפש של איראן גבוה פי עשרה, אבל עדיין נמוך משמעותית משל מדינות מערביות אחרות. בשנה החולפת ראינו איך בתוך פחות משנה איראן הידרדרה לאינפלציה משמעותית. כמעט מדי יום שומעים על עוד חברות ומדינות שנסוגות מהסכמים כלכליים שנחתמו עם איראן". אם ההסכם עם קוריאה הצפונית ישפיע לטובה על כלכלתה באופן משמעותי, הדבר עשוי להגביר את הלחץ הפנימי באיראן.
גם לדעת פרופ' ג'רלד שטיינברג, מומחה ליישוב סכסוכים מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, המצב הנוכחי מזמן יותר לחץ על איראן והנהגתה. "המנהיג של קוריאה הצפונית היה נחשב עד עתה לקיצוני יותר ממקבילו האיראני. עכשיו יהיה לחץ גדול יותר על האיראנים להסכים לפגישות ולהיות פתוחים לדיונים ולמשא ומתן, מה שהם לא עשו עד עכשיו. האיראנים אף פעם לא הסכימו לדון בהסרת כל היכולות הגרעיניות שלהם".
הכבוד שקיבל השבוע הדיקטטור הצפון קוריאני עושה רושם כלשהו על האיראנים?
"האיראנים לא באמת צמאים כך לפתיחת דלתות. הם יכולים להגיע כבר היום לכל מדינה אירופית שהם רוצים, וגם עושים את זה. הם לא מבודדים כמו הצפון קוריאנים. אבל יש חשש עכשיו שהצפון קוריאנים ישיגו אותם, אם וכאשר התהליך הזה יתקדם. אם למשל קוריאה הצפונית והדרומית יתאחדו ויהיו יחד מדינה נורמלית – האיראנים יהיו המדינה 'הכי פחות נורמלית' בעולם. בינתיים צריך להמתין ולראות מה יקרה בשטח. הנקודות שנחתמו הן די חלשות. כבר חתמו על דברים דומים בעבר, בין קלינטון ואביו של הרודן הנוכחי. אבל יכול להיות שההנהגה הצפון־קוריאנית באמת החליטה שהגיע הזמן להפסיק להיות מטורפים ולדכא את האוכלוסייה בצורה לא אנושית, וזו הדרך לחזור לנורמליות".
אל דאגה, הפלסטינים יסרבו
השבוע דווח בערוץ עשר – ואושר בידי גורמים מדיניים בארה"ב – כי בימים הקרובים יגיעו לאזור ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. הם יבקרו בישראל, במצרים ובערב הסעודית כדי לדון במצב בעזה ובשלבים הבאים של "מאמץ השלום", כהגדרת הגורם האמריקני. בנוסף, מטרת הביקור היא "לקבל תשובות לכמה שאלות שצוות השלום של הבית הלבן נתקל בהן". גם השגריר האמריקני בישראל, דיוויד פרידמן, טס השבוע לוושינגטון כדי להשתתף בדיונים הקשורים לתהליך השלום.
בהקשר הזה עולה החשש כי השאיפה האמריקנית להגיע להסכמים תתעצם בעקבות ההצלחה בקוריאה הצפונית, ותביא להפעלת לחץ גדול על ישראל להיענות להצעת ה'דיל' האמריקני להסדר עם הפלסטינים – גם אם זו תכלול צעדים כמו מסירת שכונות ערביות בירושלים לרשות הפלסטינית. עם זאת, צריך לזכור כי הפלסטינים מחרימים כרגע את האמריקנים ואינם נענים לשום הצעת תווך מצידם.
"ישנה דאגה שנקבל איזו עסקה שמנותקת מהמציאות", אומר ח"כ דיכטר, "אבל בהכירי את הזירה הפלסטינית, אין כל סיכוי שהם יקבלו כל תוכנית שהיא. אם כי כל תוכנית היא הקו התחתון של התוכנית הבאה, ומזה צריך להיזהר מאוד".
גם השר שטייניץ מדבר על הסרבנות הפלסטינית כגורם מטרפד: "האמריקנים מבינים שבזירה הפלסטינית אין פרטנר. לא אבו־מאזן שבחודשים האחרונים הוכיח שוב שהוא המנהיג האנטישמי ביותר בעולם, ולא חמאס שהוא ארגון טרור. בטח שאין פרטנר להסכם משמעותי. צעדי ביניים כלכליים והומניטריים זה משהו אחר".
"יכול להיות שהפסגה בסינגפור תגביר את הלחץ עלינו, ויהיה צריך לעמוד מול זה", מודה השר זאב אלקין. "בעניין ירושלים", אומר מי שמוביל בסקרים לראשות העיר, "פשוט אי אפשר לחלק מדינית את ירושלים. ויש עוד פרט קטן: גם התושבים הערבים של ירושלים לא מעוניינים בחלוקה כזו".
חבר הכנסת מייקל אורן, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, הוא בן לאב שלחם בשורות הצבא האמריקני במלחמת קוריאה בשנות החמישים. ככזה, הוא אומר, יש לו עניין מיוחד בסיום הסכסוך בין הקוריאות. "טוב מאוד שעושים קץ למלחמה, אבל צריך לראות מה יכול לשמש מבחינתנו תקדים טוב ומה לא". בעניין המגעים עם הפלסטינים אומר אורן כי "צריך להבין שגישת ה'דיל' של טראמפ היא גישה שונה מכל מה שהכרנו עד היום. אנשי העסקים שמנהלים היום את המגעים מביאים לשולחן לפחות שלושה עקרונות שהיו זרים לתהליך השלום בעבר, כשמי שעסקו בו היו אנשי מדיניות. העיקרון הראשון הוא שכאשר יושבים לשולחן, כל צד צריך להיות מוכן לוויתורים. העיקרון השני הוא שמי שעוזב את השולחן נענש. עד היום, הפלסטינים היו נוטשים ורק מקבלים על כך פרסים נוספים. העיקרון השלישי אומר שהמתווה הראשון הוא הכי טוב, ולא הטיוטה הרביעית או החמישית כמו שמקובל בדיפלומטיה".
אם יוצב לפנינו דיל, איך על ישראל להגיב?
"לומר 'כן, אבל', כשהאבל הוא בעיקר בנושאים ביטחוניים. אני לא נביא, אבל בתקופת אובמה יכולתי לנבא בדיוק מה הוא הולך לעשות. אצל טראמפ המצב שונה. מה שכן, התמיכה האמריקנית בישראל חזקה יותר מבכל תקופה בעבר, וטוב שהאמריקנים לוקחים מחדש בעלות על ניהול המשא ומתן. הסכם מפת הדרכים של הנשיא בוש היה הסכם פשוט נורא. כדי לגייס תמיכה בינלאומית למלחמה שלו בעיראק, בוש 'מכר' את ניהול המשא ומתן לאירופה ולרוסיה. בזה הוא הפך על פיהן שלושים שנות מורשת אמריקנית שהתווה קיסינג'ר, וכללה בלעדיות אמריקנית על התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. בהקשר הזה, ההחלטה של ראש הממשלה נתניהו בשבוע החולף שלא לפגוש את פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי, היא צעד נכון מאוד. הם פשוט לא צריכים להיות מעורבים בנושא הזה".
