מול הטרור המתעצם כלפי מטרות ישראליות והתפוררות פנימית ניכרת, שוב עולה לאחרונה התהייה העונתית בדבר האפשרות כי הרשות הפלסטינית, יצירת כפיהם של הסכמי אוסלו, עומדת על סף אובדן שליטה.
"אינני יודע להשוות בין מצבה של הרשות כיום לבין מצבה בכל אחת מנקודות הזמן שחלפו מאז היווסדה, אבל ברור שהיא באחת התקופות הרעות שלה", אומר השבוע מאיר בן־שבת, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי. "למעשה, הרשות סובלת מבעיות יסוד שליוו אותה לאורך כל דרכה, שאיתן היא לא רצתה או לא הצליחה להתמודד, והן משפיעות על מעמדה ועל יכולת תפקודה בתחומים רבים. כך למשל, היא לא כפתה את המונופול על הפעלת הכוח ואפשרה בפועל התבססות של מיליציות חמושות באזורים שונים, לא קידמה רפורמות פוליטיות וחברתיות, ובמישור הכלכלי – למרות שנים של תמיכה נדיבה מהקהילה הבינלאומית, מהגבוהות לנפש, היא לא בנתה תשתיות ולא יצרה תנאים נחוצים לקידום שגשוג".
האם יש תרחיש ספציפי שמוגדר במערכת המדינית או הביטחונית כ"קריסה" של הרשות?
"הדיבורים על אפשרות 'קריסתה של הרשות הפלסטינית' מלווים את חיינו לפחות מזה עשרים שנה. כבר בשנת 2001 התקיים על כך דיון מיוחד במליאת הכנסת, בעקבות דו"ח שהוגש למזכ"ל האו"ם דאז, שהתריע מפני אפשרות כזו. זה כמובן לא אומר שתרחיש כזה איננו אפשרי, אלא שלא כל משבר או מצוקה הם 'קריסה'. ככלל, ישראל עוקבת אחר המצב".
ראש המל"ל לשעבר,מאיר בן־שבת: "אין לבטל את היתרונות בתיאום הביטחוני ובקיומה של כתובת מרכזית עבור הפלסטינים. עם זאת, בשום פנים אין להשליך את יהבנו על הרש"פ או להשלים עם מצב שבו אנשים ממנגנוני הביטחון שותפים לטרור"
על השאלה אם עצם קיומה של הרשות מהווה עדיין יתרון ביטחוני עבור ישראל, משיב בן־שבת: "אנו דנים במצב נתון, שבו הרשות הפלסטינית היא עובדה קיימת, להבדיל מהשאלה מה נכון או כדאי מלכתחילה. בהינתן שכך ומבחינה ביטחונית בלבד, אין לבטל את היתרונות בתיאום הביטחוני ובקיומה של כתובת מרכזית עבור הציבור הפלסטיני. יחד עם זאת, בשום פנים ואופן אין להשליך את יהבנו על הרש"פ ואין למנוע את עצמנו מלבצע פעולות הנחוצות לביטחון, גם אם הן בניגוד גמור לרצונה ולאינטרס שלה. אסור בשום פנים ואופן להשלים עם מצב שבו אנשים ממנגנוני הביטחון הפלסטינים שותפים לטרור נגדנו".
בקרב היריות שבו נפל רב־סרן בר פלח ז"ל בחודש שעבר, נטל חלק איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. ראש הממשלה יאיר לפיד הגדיר זאת אז "עליית מדרגה". עם זאת, בביקור שקיים זמן קצר לאחר מכן, באמצע ספטמבר, במרחב השומרון של שירות הביטחון הכללי, אמר לפיד כי הציפייה הישראלית היא שהרשות הפלסטינית "תיקח אחריות ותילחם בטרור".
"צריך לתבוע מהרש"פ לנקוט במקרים כאלה צעדים שיבהירו שאנשים כאלה מעלו באמון ופעלו נגד האינטרס הפלסטיני, ולכן בנוסף להוקעתם הם גם יאבדו את כל זכויותיהם הסוציאליות", מבהיר בן־שבת. "בנוסף לכך, עלינו להמשיך בהפעלת הלחץ על הרש"פ להפסיק את האדרת המחבלים ואת התמיכה הכספית בהם ובבני משפחותיהם".
כיהנת במל"ל ב־2019, כאשר הרשות הפלסטינית סירבה לקבל את כספי המיסים שישראל גובה עבורה, לאחר שלפי חוק קוזזו מהם מיליוני השקלים שהעבירה הרשות בשנה הקודמת למחבלים ובני משפחותיהם. בסופו של דבר, ישראל הגיעה להסדר מול הרש"פ והכסף עבר. האם היה צריך לפעול אחרת?
"ככל שזכור לי, בתקופה המדוברת הרש"פ סירבה בתחילה לקחת את כספי המיסים בגלל הכספים שקוזזו ובהמשך היא משכה אותם, כולם או חלקם. חשוב להדגיש, אין לישראל עניין לקחת כספים שמיועדים לרווחת הציבור הפלסטיני שאיננו מעורב בטרור. מטרת הקפאת הכספים היא להפעיל לחץ על הרשות הפלסטינית לבטל את התמריץ הכלכלי לפעילות טרור, באמצעות קיזוז של אותם כספים שהיא מעבירה. אין חולק על חשיבותה של מטרה זו, ולכן אין להפסיק את הלחץ על הרש"פ עד להשגתה".
יש לישראל תוכניות אופרטיביות ליום שאחרי מותו של אבו־מאזן, או כשהרשות תפסיק לתפקד? הרעיון של שליטה צבאית ישראלית מחודשת הוא תרחיש אפשרי, או מציאות שעברה מן העולם?
"אבו־מאזן בן 86 כיום, ואין לדעת עד כמה יאריך ימים. למרות צעדים שעשה לשדרוג מעמדם של אישים מסוימים, הוא לא הכתיר יורש עתידי ולא מכין את הקרקע לעזיבתו. מאבקי הירושה משפיעים כבר כיום על התנהגות חלק מה'שחקנים' ועל יחסי הכוחות בזירה הפלסטינית. לנסיבות הסתלקותו, למצב הפוליטי הפנימי ברש"פ ולמציאות הכללית שישררו באותה עת, יהיו השפעות על התרחיש שיתפתח. תהא המציאות אשר תהא, ישראל תצטרך להבטיח את ביטחון תושביה, יישוביה ונכסיה, ולמנוע מהקבוצות הפועלות נגדה לנצל את הסיטואציה לטובתן.
"הדברים אמורים גם ביחס לאפשרות קיומם של בריתות פוליטיות ושיתופי פעולה, גלויים או חשאיים, בין מי שיראו את עצמם כיורשים לבין גורמים מהחמאס, מהג'יהאד האסלאמי או מקבוצות אחרות שפועלות נגד ישראל. ישראל תעמוד אז לפני דילמות לא קלות שיחייבו הכרעה, בין השאר אם ובאיזה אופן להתערב בתהליך. גם אם היא תחליט להימנע מכל התערבות, בעצם הנוכחות שלה במרחב היא כבר שחקן משפיע".
גם לפלסטינים נמאס מהשחיתות
ביוני 2018 תיארו תא"ל במיל' אודי דקל וד"ר קובי מיכאל, בדו"ח מפורט שהוציא המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כיצד עלולה להיראות הקריסה המדוברת של הרש"פ. "בנסיבות של רשות לא מתפקדת צפוי שהתפרקות של המערכת הפלסטינית תתבטא בעלייה משמעותית ברמת האלימות והטרור", כתבו השניים. "התפתחות כזו עלולה להוביל לאנרכיה בגדה המערבית. ישראל תצטרך אז לפעול בעומק השטח לצורך פירוק תשתיות הטרור וסיכולו, מה שיוביל לחיכוך גבוה מאוד עם האוכלוסייה המקומית ועם מנגנוני הביטחון הפלסטינים ומיליציות חמושות. ככל שיתעצם הטרור והרשות תאבד את יכולתה לרסן את האירועים האלימים והפרות הסדר, תעלה הסבירות להשתלטות צבאית ישראלית על הגדה המערבית ולנוכחות צבאית מוגברת בכל חלקי הגדה לאורך זמן".
התיאור הקודר הזה עומד בבסיס המאמצים שמשקיעה המערכת המדינית והביטחונית בכך שהרשות תמשיך לתפקד. מאמצים אלה מביאים, למשל, לצעדי מעקף, שמעבירים אל הרשות באמצעות הלוואות את הכספים המקוזזים על פי חוק, ולשליחת שרי ממשלה להפציר במדינות התורמות כי לא יפסיקו לממן את הפלסטינים.
תא"ל במיל' אמיר אביבי, מייסד תנועת הביטחוניסטים, סבור כי זו קונספציה שגויה מהיסוד. לדידו, הצורך בחיזוק הרשות הוא סיסמה חלולה. "הדבר הכי טוב שיכול לקרות לישראל זה שהרשות תתפרק", קובע אביבי. "אני הייתי מפרק אותה כבר מזמן. ואם לא היינו מעבירים להם מאות מיליוני שקלים באופן שעוקף את חוק הקיזוז, הם היו מתפרקים כבר.
תא"ל במיל' אמיר אביבי, מייסד הביטחוניסטים: "התיאום עם צה"ל נועד ברובו לעניינים ששומרים על הרשות עצמה, ולא בדיוק מונעים טרור נגד ישראלים. בשביל זה להצדיק איום של גוף רצחני שמסוכן לעם היהודי ולמדינת ישראל? זה מטורף"
"יש שאלה יסודית שלא מספיק מדברים עליה – האם הרשות היא פרטנר או איום אסטרטגי", מרחיב אביבי. "כבר הוכח שהיא יכולה להוות איום הרבה יותר גדול מחמאס, ושהפעולות שלהם מסכנות לא רק את ישראל אלא את העם היהודי. הרשות היא המנוע מאחורי כל מהלך הדה־לגיטימציה הגלובלית ותנועת החרם, BDS, כנגד ישראל. זו תנועה שלא רק מסכנת חיי יהודים בכך שמפיצה אנטישמיות, אלא שהיא מפרקת את העם היהודי מצדקת הדרך שלו, מחיבור היהודים בתפוצות למדינת ישראל. זו לא רק שאלה של איך הם מתנהלים ביו"ש – הם עושים מהלכים הרסניים ברמה גלובלית.
"בנוסף, הרשות היא גם הכלי שדרכו מגיע כל הכסף האירופי והערבי כדי לחסל את היכולת שלנו לקיים נוכחות ביהודה ושומרון. הבנייה הבלתי חוקית, ההשתלטות על קרקעות, כל שיתופי הפעולה עם ארגוני שמאל קיצוני. המיליארדים שמשלמים למחבלים ולמשפחותיהם, ההסתה במערכת החינוך – הכול מגיע מהרשות".
והתמורה, אומר אביבי, עלובה למדי. "בסוף, התיאום עם צה"ל נועד ברובו לדברים שקשורים לעניינים ששומרים על הרשות עצמה, ולא בדיוק מונעים טרור נגד ישראלים. בשביל זה להצדיק איום של גוף רצחני שמסוכן לעם היהודי ולמדינת ישראל? זה מטורף". לדבריו, "גם לפלסטינים נמאס מהרשות – מרמת השחיתות, מהכסף שהולך למקורבים, מההתעמרות והפגיעה בזכויות אדם של הפלסטינים עצמם".
בתקופה שבה החלת ריבונות ביו"ש עוד עמדה לכאורה על הפרק, כתב חבר הביטחוניסטים, תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, דו"ח שעסק בתרחישי ההתפרקות של הרשות. בדו"ח, שהוגש לראש הממשלה דאז נתניהו, מוצגות כמה אפשרויות התרחשות אחרי תום כהונת אבו־מאזן, ובהן מעבר של ההנהגה לשליטה מקומית מבוזרת, ומאבקי ירושה בין מחנות שונים.
"התרחיש המרכזי שאפשר לדבר עליו ביום שאחרי אבו־מאזן הוא אנרכיה, מלחמת אזרחים, שבתוכה יכולים לקרות כמה דברים שישראל צריכה לקחת בחשבון", אומר אביבי. "אחד מהם הוא השתלטות של חמאס או של ג'יהאד איסלאמי על אזורים מסוימים, ובמקומות כאלו ברור שצה"ל צריך לכבוש את השטח. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו איים של חמאס".
ולהישאר שם?
"מציירים את זה כתרחיש מופרך, אבל אם רוצים לדמיין איך נראית המציאות בלי הרשות הפלסטינית, אפשר לחזור לחומת מגן ב־2002. הרשות קרסה אז, ובמשך שנה וחצי מערכת הביטחון, צה"ל, ניהלו את כל ענייניהם מול גורמים מקומיים, מול העיריות. הראל כנפו, חבר הביטחוניסטים, היה מח"ט שומרון ועבד אז מול עיריית שכם.
"מי אמר שנפילת הרשות היא דבר רע? בכל מקרה, ישראל צריכה שיהיו לה תוכניות למקרה של קנטוניזציה והתפרקות לשליטה של גורמים מקומיים. ישראל צריכה לשאול את עצמה איך היא מפיקה את המקסימום מתרחיש כזה. למשל, לעצור הזרמה של כסף אירופי, בתוך הכאוס לפרק בנייה בלתי חוקית, לנצל הזדמנויות להתיישבות".
באותו דו"ח שהוגש לנתניהו נטען כי העלות הכלכלית של קריסת הרשות לא תהיה גבוהה והרסנית לישראל כפי שגורמים ביטחוניים משמאל נוטים להעריך, כיוון שהתקציב הנדרש לשליטה אזרחית ביו"ש גבוה פחות מהתחזיות, ואת מרביתו ניתן יהיה לממן מהמיסים שישראל גובה מהפלסטינים.
שלטון חמולות
כמי שמתראיין לא מעט, גם לכלי תקשורת זרים, אביבי אומר כי הוא חש בשינוי הלכי רוח בשנה החולפת. "אני מרגיש שבחודשים האחרונים, כשאני מדבר אפילו עם עיתונאי מה־CNN ואומר לו שהרשות עומדת להתפרק, הוא כבר לא נופל מהרגליים. אפילו הפלסטינים לא מאוד נבהלים מהרעיון. לפעמים נדמה שרק במערכת הביטחון הישראלית ובארה"ב נאחזים בזה. שר הביטחון בני גנץ נאחז באבו־מאזן כאילו הוא המשיח. מספיק, הוא סיים את הקריירה שלו.
"יש לנו נטייה לדרמות – מה יהיה, סוף העולם יגיע אם נצטרך לשלוט בהם. נסי לדמיין את הפוטנציאל הכלכלי של העובדה שאין רשות. אפשר יהיה לפתח תשתיות ביו"ש – אוטוסטרדה בכביש 60, רכבת, אזורי תעשייה. יש בזה הזדמנויות לפלסטינים ולנו".
ממשל ביידן אומנם לא הציע תוכנית "שלום" משלו בין ישראל לפלסטינים, אולם כמעט בכל שיחה שלהם עם בכירים ישראלים מודגשת הציפייה האמריקנית לראות יציבות אזורית. בשנה שעברה נפגשה בוושינגטון נציגות של ארגון הביטחוניסטים עם האדי עמר, סגן עוזר מזכיר המדינה האמריקני לענייני ישראל והרשות הפלסטינית. "הוא כעס עלינו אז בשל ההתנגדות לפתיחה מחודשת של הקונסוליה לפלסטינים, והשבנו לו שהוא מבזבז את הזמן כי בין כה הרשות הולכת להתמוטט", מספר אביבי. "מול המציאות הזו, נראה שהאמריקנים אובדי עצות. אין להם תובנות איך צריך לפעול אם זה יקרה.
"גם בישראל, המדינה פשוט לא מוכנה לדמיין מצב אחר. בעניין הזה אני חייב לומר שנכון שיש הבדלים בין שמאל לימין, אבל גם נתניהו שאל אותנו בפגישה מה יקרה אם הרשות תיפול", פגישה שבעקבותיה הוכן הדו"ח. "ישב שם האלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון שהיה מפקד אוגדת איו"ש ואמר שזו לא תיאוריה, זה כבר קרה תחת פיקודו אחרי חומת מגן. אם מדינת ישראל הייתה נכנסת לעובי הקורה, היא הייתה מתחילה מעכשיו לבנות אלטרנטיבות מקומיות שמבוססות על החמולות".
איך בונים תשתית מקומית?
"בחלק מהמקומות החמולות מוכנות לשלוט, אבל חוששות מצה"ל. מספיק שזה יקרה בשתי ערים מרכזיות, והמציאות תשתנה. אני עומד בקשר עם לא מעט גורמים פלסטיניים. יושבים לפגישות במלונות בירושלים ומדברים חופשי. הם מבקשים שנדבר עם הצבא, עם הממשלה, שנתכונן. להם ברור שההתפרקות היא תרחיש שהוא עומד לקרות. כל אחד שם כבר חושב מה יהיה איתו ביום שאחרי, איך הוא שורד את האירוע הזה".
