פרקליטות המדינה ערערה לבית המשפט העליון על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, לבטל כמה מהאישומים נגד שאול ואור אלוביץ' בתיק "בזק". ברקע החלטת המחוזי בתיק זה עומדים דיני החברות, המגבילים כריתת עסקאות בין חברה ציבורית שחלק ממניותיה מוחזק בידי הציבור הרחב ובין בעל השליטה בחברה או חברות שבבעלותו. במקרה הנוכחי מדובר באיש העסקים שאול אלוביץ', אשר היה כידוע עד לפני מספר שנים בעל השליטה בחברה הציבורית "בזק", זאת באמצעות חברת יורוקום שבבעלותו.
בזק החזיקה באותה עת בבעלות על מעט פחות ממחצית מניות חברת הטלוויזיה בלוויין "יס". את יתר המניות החזיק אלוביץ' ישירות באמצעות החברות הפרטיות שבבעלותו. בשלב מסוים, כאשר אלוביץ' נזקק למזומנים, הוא ביקש למכור את המניות בהן החזיק ישירות לבזק, שבקופתה היו די מזומנים לצורך הרכישה. היתרון לאלוביץ' – ברור, אך מי ידאג לכך שהעסקה תהיה טובה עבור בזק, ועבור הציבור הרחב שמחזיק במניותיה?
המנגנון שבו בחר דירקטוריון בזק על מנת להבטיח זאת, מכונה "ועדה בלתי תלויה". בוועדה היו חברים חלק מחברי הדירקטוריון שאינם קשורים עסקית או כפופים לבעל השליטה, ותפקידם היה לדאוג שהעסקה תשתלם לבזק, ולא רק לאלוביץ'. הם אלו שבחנו את תנאי העסקה וניהלו את המשא ומתן מול החברה הפרטית של אלוביץ' שהחזיקה ביתרת המניות. לצורך כך הם התקשרו עם חברה חיצונית שניהלה את המו"מ ושכרו גם שירותי ייעוץ חיצוניים, כל זה במטרה לוודא שהעסקה שתושג בסוף תהיה דומה ככל הניתן לעסקה רגילה, בין שני גופים עסקיים שאינם קשורים זה לזה. אולם, בכתב האישום נטען כי מזכירת הוועדה הבלתי תלויה העבירה מידע על דיוניה ועל חוות הדעת שאותן היא קיבלה לבעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' ולבנו אור ששימש בתפקידים שונים בקבוצת יורוקום.
הפרקליטות טענה כי דיוניה של ועדה בלתי תלויה שכזו חייבים להיות סודיים, והעברת החומרים לבעלי השליטה היא בבחינת קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בתאגיד (שאיננה זהה ל'הפרת אמונים' רגילה, שהיא עבירה של עובדי ציבור), אך השופטת מיכל אגמון גונן לא קיבלה את הטענה כלל ועיקר. לשיטתה, באותה תקופה שבה התנהל המו"מ על עסקת "יס" ועל עסקה נוספת שבה עסק כתב האישום (בין "יס" שכבר נרכשה אז על ידי בזק ובין חברה נוספת שבשליטת אלוביץ', חלל תקשורת), לא הייתה שום חובה לשמור בסוד את דיוני הוועדה. ממילא, העברת פרטים מתוך הדיונים לא הייתה אסורה, ומי שקיבל את הדיווח לא עבר כל עבירה פלילית.
בערעור טוענת הפרקליטות כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו היסודית, כי לא קיימת חובת סודיות על דיוניה של וועדה בלתי תלויה ועל המידע שנדון בה- כך בכלל, וכך בוועדות הקונקרטיות שבהן עוסקים האישומים נגד שאול ואור אלוביץ' ובכירים בבזק וביורוקום באותה התקופה, בפרט. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות הדין בעניין זה וכי חובת הסודיות היא מאפיין מרכזי של מוסד זה, בלעדיה אין לצורך מימוש תכליות הוועדה כמוסד המדמה הליך תחרותי בעסקאות בעלי עניין בחברות ציבוריות.
עוד טענה המדינה כי מוסדות החברה ראו את דיוני הוועדה כסודיים, וכי לא היה מקום לבטל את האישומים בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך, נוכח התכלית של גילוי נאות העומדת בסיס חובות אלה. בפרקליטות הוסיפו כי בית המשפט המחוזי שגה גם בבטלו את האישומים מהטעם שהמיוחס בהם אינו מתאים לאכיפה פלילית ויש להותירו במישור האזרחי. לטענתם, כתב האישום מייחס למשיבים מעשים חמורים המצדיקים שימוש בכלים פליליים ובכל אופן לא ניתן לבחון טענה זו טרם שמיעת העדויות.
