השנים שלפני הסתלקותו של הרב צבי יהודה קוק היו רוויות במהפכות בחברה הישראלית. בכולן היה הרב הרוח החיה שמאחורי התלמידים, שפעלו להוציא לפועל את חזון הציבור הדתי-ציוני בארץ במגוון תחומים. בימים שאחרי הניצחון במלחמת ששת הימים היה הרב מהאזרחים הראשונים שביקרו בכותל המערבי המשוחרר, עם הרב דוד כהן "הנזיר". שם הכריז הרב: "ידעו כל ישראל וכל באי עולם, שבפקודת ה' בורא עולם חזרנו הביתה. חזרנו אל נחלת אבותינו, ולא נזוז מכאן". נחרצות זו שאפיינה את הנהגת הרב הביאה אותו לפעול למען שלמות הארץ, פעילות שקיבלה שבע שנים אחר כך את השם "גוש אמונים", ושעסקה בחידוש ההתיישבות היהודית ברחבי יהודה ושומרון.
גלגלי תנועת ההתיישבות כבר נעו והתוצאות החלו להיות ניכרות בשטח, ושוב עמד הרצי"ה מאחורי פעילות חתרנית יוצאת דופן ובממדים שאיש לא חלם עליהם.
הרב יוסף מנדלביץ': "כשפגשתי אותו אמרתי: הרב, אני רוצה ללמוד תורה וכמעט לא יודע כלום. הוא אמר לי
'לאט לאט'. זו הייתה ההדרכה והצוואה שלו"
בחודש מרץ 1977 נעצר נתן שרנסקי בידי השלטונות בבריה"מ בעקבות פעילותו למען מסורבי עלייה ואסירי ציון. הוא הואשם בבגידה ובריגול ונגזרו עליו 13 שנות מאסר. אשתו אביטל, שלה נישא שלוש שנים קודם לכן, עלתה לארץ מיד לאחר נישואיהם, ועל נתן נאסרה העלייה. מיד אחרי שנעצר, החלה אביטל לפעול. היא הייתה תלמידה מובהקת של הרבנית חנה טאו ע"ה, וידעה כי עליה לגייס למאבק את הדמות התורנית המשפיעה ביותר באותם ימים – הרב צבי יהודה. "גדולתו של הרב צבי יהודה קוק הייתה בכך שהוא הבין מיד את מה שפוליטיקאים ודיפלומטים רבים לא הבינו – שמדובר במזימה כוללת של המשטר הרוסי נגד הפעילות היהודית", אמר שרנסקי בעבר בריאיון. "הממסד הפוליטי בארץ אמר אז: 'אתם תחכו, ואנחנו נפעל באמצעים דיפלומטיים, נראה מה אפשר לעשות'. הרב קוק הבין מיד שמדובר במלחמה כוללת ושאסור לאבד בה אף רגע".
הרב אלי סדן, ראש מוסדות "בני דוד" בעֵלי ומתלמידיו של הרצי"ה קוק, משחזר את הלילה שבו הוקם מטה "שומר אחי אנוכי" להצלת שרנסקי ולמאבק להעלאת יהודי ברית המועצות. "נקלעתי לכל הסיפור במקרה. נכנסתי ערב אחד לבית של הרב טאו, זה היה יום לפני שעצרו את שרנסקי. הרב טאו אמר לי: תכיר, יש פה מישהי בשם נטשה שרנסקי. לא הכרתי אותה לפני כן. היא סיפרה לי בקיצור את סיפור המאבק שלהם. שהיא כבר שלוש שנים בארץ מנסה להשיג עבורו אישור עלייה והוא מנהל שם את המאבק לאפשר עלייה חופשית ליהודים. עוד היא סיפרה שהראו לה במשרד החוץ הישראלי שלפי דיווחים, הרוסים החליטו לחסל את נתן ועומדים להאשים אותו בריגול והיא מאוד מודאגת. במשרד החוץ הייתה אז מדיניות של 'יהדות הדממה', כלומר שאסור להרגיז את הרוסים, ולנתן הייתה גישה הפוכה – הדרך היחידה לעורר דעת קהל בעולם היא להילחם ולהכריח את רוסיה לפתוח את השערים.
"הרב טאו הציע ללכת לרב צבי יהודה", ממשיך הרב אלי. "הלכנו לבית של הרב, אביטל חזרה על הסיפור, ואז הרב דפק על השולחן ואמר 'כמובן, צריך מיד ללכת ולעזור, זו אחריות שלנו. זה מאבק על כל יהודי בריה"מ ואסירי ציון, וצריך לקום ולפעול'. אני זוכר בבירור את הדפיקה הזאת על השולחן". בריאיון אמר שרנסקי שאחד הנוכחים בבית הרב אמר שאולי כדאי להמתין עם המאבק עד אחרי חג הפסח, והרב התרגז ואמר משפט שהפך למפורסם: 'מי שלא יודע מתי צריך לסגור את הגמרא, שלא יפתח אותה'".
הפרסומאי הוותיק בני גל ז"ל, סיפר בעבר על שיחת טלפון לילית שהעירה אותו משנתו באותם ימים. הוא נקרא לבית הרב בשעת לילה מאוחרת, ונקרא לרתום את כישורי הפרסום שלו למאבק למען יהודי בריה"מ ומסורבי העלייה. שרנסקי נבחר להיות הפנים של המאבק: גל הסביר לרב צבי יהודה כי "צריך דמות אחת שתיחרט בתודעה הציבורית ותהפוך לסמל של כולם".
"אני באותה תקופה למדתי בישיבה, זה היה זמן לא רב אחרי שחזרתי מקשת והייתי שקוע מאוד בלימודים, אבל הרב צבי יהודה אמר בחריפות שעכשיו צריך לפעול. זו עת חירום ויש לנו אחריות על יהודי בריה"מ", מממשיך הרב אלי לספר. "חזרנו לרב טאו והוא אמר לי, 'קח את אביטל שרנסקי, סעו לאירופה ותתחילו לעשות הפגנות'. אני התגלגלתי מצחוק, מעודי לא הייתי באירופה, האנגלית שלי הייתה צברית מבית ספר ואביטל לא ידעה מילה באנגלית; וחוץ מזה – איך בדיוק עושים הפגנות באירופה?
"אבל הרב טאו היה נחוש בדעתו שאם הרב צבי יהודה אמר שצריך לפעול אז אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו יכולים, וה' יעזור כי אנחנו שלוחי מצווה. ואז הוא אמר לי משפט שנחרט בזיכרוני: 'צריך לנסות. מקסימום לא תצליחו, תחזרו, יהיו לכם קצת ביזיונות, ביזיון זה דבר מועיל מאוד לבן אדם כדי לבנות את ההנהגה שלו. אבל אם תצליחו, זה סימן שזה מה שהקב"ה חושב שצריך לעשות עכשיו'".
אנחנו צריכים להשתדל
הרב אלי יצא מהפגישה וטלפן לחברו אברהם דובדבני ("דובדב"), כיום יו"ר קק"ל, "שהיה אז נציג בני עקיבא העולמית. הוא ישב בפריז וניהל את הפעילויות של בני עקיבא באירופה. הכרתי אותו כי היינו קומונרים באותה תקופה. אמרתי לו: 'הלילה אני אצלך בביקור עם בחורה בשם נטשה'. הגענו אליו לפריז בלילה. סיפרתי לו שבאנו כדי לעשות הפגנות להציל את שרנסקי". לפני הגעתם, מזכיר הרב אלי, הצליחו להשיג בטלפון את נתן שרנסקי בטרם שהרוסים עצרו אותו. "הרב טאו ואני דיברנו עם נתן במשך חצי שעה, ואמרנו לו שהרב צבי יהודה אמר שצריך לעזור לו. אמרתי לו שכולנו מגויסים ושלא יפחד. הוא שם ואנחנו בחוץ וביחד נפעל לשחרור יהודי רוסיה".
אביטל שרנסקי והרב אלי הגיעו לפריז. "כשסיפרנו לדובדב שאנחנו רוצים לעשות הפגנות באירופה הוא צחק ואמר לנו שבאירופה לא כל אחד עושה הפגנה. מי שעושה, מיד באה משטרה ומפזרת. אז ישבנו וחשבנו. בשלב מסוים אמרתי לו – יש איזו אישיות ישראלית בכירה באירופה? דובדב ענה, 'שמעתי שבגין הגיע לבלגיה'. הוא היה אז ראש האופוזיציה. ביקשתי מדובדב לברר איפה הוא, ובשתים עשרה בלילה קיבלנו הודעה שהוא ישן בבית מלון בבלגיה".
הרב אלי התקשר למלון וביקש לשוחח עם בגין, אך בקבלה השיבו שהוא ישן. "אמרתי להם שזו שיחת חירום, שאני מהמשפחה שלו. אני באמת מהמשפחה שלו – ממשפחת עם ישראל – וזה באמת חירום", הוא נזכר בחיוך. ואכן העירו את בגין, והרב אלי סיפר לו שעצרו את נתן שרנסקי, "אמרתי שזו מכה לכל המאבק של יהודי בריה"מ ושאני מבקש את עזרתו. הוא אמר לי, 'מכאן ואילך, על נושא כזה חשוב אתם יכולים להעיר אותי בכל זמן שתרצו'. למחרת נפגש בגין עם יוליאנה מלכת הולנד ואנחנו קיבלנו טלפון מארמון המלוכה והזמנה לפגישה עם המלכה".
אביטל הגיעה לפגישה המפורסמת עם מלכת הולנד וסיפרה לה את הסיפור. "המלכה פרצה בבכי, כינסה מסיבת עיתונאים והושיבה לידה את אביטל. אחרי שאביטל סיפרה את סיפורה המלכה דיברה בחריפות גדולה על דיכוי זכויות אדם ברוסיה, ובאותו ערב שידרו את זה בכל ערוצי הטלוויזיה באירופה. זה היה אירוע בעל משמעות פוליטית, שהולנד הקטנה לא מפחדת לצאת במילים חריפות נגד הדוב הרוסי הענק".
בינתיים חזרה החבורה לפריז. אחרי האירוע בהולנד, הם הוזמנו ללונדון על ידי יו"ר "קבוצת ה-35", קבוצת נשים יהודיות בריטיות שלחמו למען יהודי בריה"מ. הקבוצה ארגנה הפגנה ענקית ליד השגרירות הסובייטית שבמהלכה אביטל נקשרה בשלשלות ברזל לגדר השגרירות ומעליה נתלה שלט "ישוחרר נתן שרנסקי". "בקיצור, תוך שבועיים כל אירופה דיברה רק על נתן שרסנקי", נזכר הרב אלי במה שהיה נראה לו בתחילה דמיוני. "זה כוחו של הרב צבי יהודה. הרב שלח אותנו להילחם למען יהודי רוסיה והקב"ה עזר לנו במופתים ממש. שני אנשים שלא מבינים כלום מגיעים לאירופה, והאירועים מתגלגלים איך שמתגלגלים כדי להגיע למטרה.
"כשחזרנו ארצה, סיפרנו לרב את השתלשלות כל העניינים, תגובתו הייתה: נו, נו, נו, כלומר, הלאה, להמשיך בפעילות. אז הקמנו את המטה 'שומר אחי אנוכי' בבית של הרב בני אייזנר ז"ל, והתחלנו גם פעילויות והפגנות בתוך מדינת ישראל כדי לעורר את הממשלה הרשמית לקחת אחריות למהלך הזה. מכאן ואילך, עברנו תשע שנות מאבק".
מדוע המאבק הזה היה חשוב כל כך בעיני הרצי"ה?
"לפי מה שידענו היו אז 3 מיליון יהודים בבריה"מ, הם היו בתנאי לחץ אדירים להתבוללות. אלא שאנחנו היינו בתקופה של קיבוץ גלויות, הרצון היה לפתוח את השערים ליהודי רוסיה וגם למנוע מהם את הלחץ הקומוניסטי להמרת הזהות היהודית ולאפשר להם לעלות לארץ ישראל". הרב אלי מספר כי המאבק למען יהודי בריה"מ סחף לבבות רבים ברחבי העולם של יהודים שהתעוררו לעלייה.
בין תלמידי של הרב צבי יהודה שנרתמו למאבק היו הרב יעקב (יענקלה) לוין, הרב בני אייזנר והרבנית שרה אייזנר, הרב יעקב שטרנברג, הרב טאו, הרב עודד וולנסקי, ח"כ אבי מעוז ועוד רבים נוספים שלא היו מחוג הישיבה. לדברי הפעילים במטה, הרצי"ה היה מעורה בפרטים ונתן הוראות לפעילים במהלך הבלתי הגיוני של מאות בודדות של פעילים מישראל שיצאו למאבק ברוסיה החזקה. מה שהוביל אותם הייתה האמונה שהחדיר בהם הרב.
"הרב צבי יהודה עורר אותנו שזה גם עניין רוחני", מסכם הרב אלי. "הקב"ה רוצה לראות שעם ישראל מתעורר, וההתעוררות הרוחנית של העם והרצון לפעול מולידים סייעתא דשמיא. ואם בוחנים זאת, כל תולדות הציונות הן בדיוק כך. קבוצה קטנה של אנשים מתעוררת, וההצלחה שלה היא מעל ומעבר לנתונים הפיזיים. גם כאן. ההורים שלי התפלאו מאוד שאני נוסע לאירופה. 'אתה חושב שאתם יכולים לנצח את רוסיה הקומוניסטית?' הם שאלו. אמרתי להם שעם ישראל כבר עשה הרבה דברים לא בדיוק רציונליים".
הרב יוסף מנדלביץ' היה בן 23 בלבד כשהשתתף ב"מבצע חתונה", הפעולה שהסעירה את העולם. ב־1970 יצאו עשרה צעירים יהודים חמושים לשדה התעופה בלנינגרד כדי להשתלט על מטוס, להגיע איתו ליעדו ושם לערוך מסיבת עיתונאים שבה ידרשו לגאול את יהודי בריה"מ משלטונות רוסיה. הניסיון כשל ומנדלביץ' נידון ל־15 שנות מאסר על בגידה ו־15 שנים נוספות בגין ניסיון להשתלט על כלי טיס, ועוד 7 שנות מאסר על מאבקו הציוני במחתרת. אחרי לחץ בינלאומי הומתק העונש שלו ושל חבריו לפעולה. על מנדלביץ' נגזרו 12 שנות מאסר והוא שוחרר בשנת 1981 מהכלא ועלה ארצה.
"המאבק של התנועה למען העלייה של יהודי בריה"מ לא היה דבר חדש כשפנו לרב צבי יהודה, הוא כבר היה קיים יותר משבע שנים", מציין מנדלביץ', "אבל התחושה הכללית הייתה שאף פעם לא עושים מספיק. חלק נכבד מההצלחה היה בזכותו של מיכאל שטיגליץ, אחיה של אביטל, שהוא הראשון שבא בקשרים עם הרב צבי טאו בנושא", הוא מזכיר. "הרב צבי יהודה סמך על הפרסומאי בני גל, ועל פי המלצתו הורה לפעילים בארץ לצאת לרחובות". אחת הפעילות הייתה קטי סרוסי, עולה מצרפת, לימים רעייתו של הרב מנדלביץ'. "כשהגעתי ארצה, שמעו שיצא לי לפגוש בכלא את נתן שרנסקי כמה פעמים. נציגה מטעם 'שומר אחי אנוכי' הגיעה לראיין אותי בעניין. היא לא רק ראיינה אותי אלא גם התחתנה איתי", סיפר מנדלביץ' בעבר למקור ראשון.
הרב אלי סדן: "כשאביטל שרנסקי ואני חזרנו מאירופה, סיפרנו לרב איך תפסנו את בגין בבלגיה ואיך נפגשנו עם מלכת הולנד, ותגובתו הייתה: נו, נו, נו, כלומר, הלאה, להמשיך בפעילות"
"הגעתי ארצה ארבע שנים אחרי שהוקם המטה בהוראת הרצי"ה. הוזמנתי כמה פעמים למטה עם אלי סדן, עם יענקלה, יותר מאוחר עם אבי מעוז, ואז היו החלטות אופרטיביות. הייתה דרישה נוקבת של אביטל לצאת ולפעול, ובהתאם לכך הם התייעצו וחשבו מה לעשות. היכולת של אנשים שיושבים בישיבה עם דף גמרא ומסוגלים לצאת גם לעשות דברים גדולים כאלה – היא דבר מופתי", הוא משתאה גם אחרי כל כך הרבה שנים.
את הרב צבי יהודה פגש הרב מנדלביץ' פעמיים. "פעם ראשונה שפגשתי אותו לא ידעתי מה להגיד, אמרתי: הרב, אני כבר לא צעיר אבל אני רוצה ללמוד תורה וכמעט לא יודע כלום. הוא אמר לי 'לאט לאט'. זהו הייתה ההדרכה והצוואה שלו, ככה עד עכשיו אני לומד מהכוח שלו. הפעם השנייה שפגשתי בו הייתה ממש ערב החתונה שלנו. הרב אפרים שחור לקח אותי לרב צבי יהודה והוא נתן לי מכתב ברכה שעד היום שמור בביתי". במכתב כתב הרצי"ה: "לכבוד החתן הדגול מרבבות ישראל במסירות נפשו המוחלטת על קידוש השם של כל ישראל… ולתפארת עולם…".
שנה לאחר הגעתו של מנדלביץ' ארצה, נפטר הרצי"ה. הפעילות נמשכה. בזכות המאבק לשחרורו של שרנסקי שיצר לחץ בינלאומי מטעם ארה"ב ומדינת ישראל, הוא שוחרר ממאסרו בשנת 1986 ועלה לישראל. מטה "שומר אחי אנוכי" המשיך לפעול למען יהודי בריה"מ עד לפתיחת השערים לעלייה חופשית. בשנת 2014 העבירו בני הזוג שרנסקי את ארכיון המטה לספרייה הלאומית.
