עופר סיבוני עבר לפני כשנה ליישוב צור־יצחק שבמועצה האזורית דרום השרון. כשבחר ביישוב הקהילתי הוא החמיץ דבר אחד קטן: מפעל בטון רחב ידיים בעיר טייבה הסמוכה משתרע עד לשטח היישוב. "הרעש נוראי", הוא אומר. "כשאני עובד בבית אני סוגר את כל החלונות ושם אטמי אוזניים, וגם זה לא תמיד מספיק".
המפגע שמטריד את מנוחתם של לא מעט תושבים, מקים רעש לא סביר ויוצר זיהום אוויר. כל זאת כשספק אם הוא פועל באופן חוקי. "אני גר ממש בקו הבתים הראשון", אומר סיבוני. "למפעל יש שלוש פעולות עיקריות שעושות המון רעש. חוצבים שם אבנים במקדח ענקי, טוחנים אותן לחצץ ברעש אדיר, והמשאיות מוסיפות רעש וצפצופים". משש בבוקר ולאורך היום, הוא מספר, נכנסות ויוצאות עשרות משאיות. "כל אלה הופכים את המציאות לבלתי נסבלת. וזה עוד לפני שהגענו לנושא זיהום האוויר. העבודה נמשכת גם בלילה, גם בשבתות".
אחרי שניסו ללא הצלחה לבוא בדין ודברים עם עיריית טייבה כדי שתאכוף את החוק מול המפעל, התאגדו כמה תושבים לפעול מול המטרד בשדה המשפטי, ובעזרת עו"ד מיכאל דבורין עתרו לבית המשפט המחוזי מרכז. במסמכים המלווים את העתירה נחשפו תוצאות בדיקות של המשרד להגנת הסביבה שגילו במפעל סדרת ליקויים. פקחי המשרד לא העניקו רישיון עסק למקום, אך הוא עדיין פועל בלי היתר. עוד התברר כי המפעל מוגדר מזהם, וכתב אישום תלוי ועומד נגד בעליו. דו"חות המשרד להגנת הסביבה הוצאו נגדו וכן צווי אכיפה בגין רעש לא סביר – ובכל זאת, כאמור, המפעל פועל כבר יותר מעשור באין מפריע.
בית המשפט המליץ לעותרים למשוך בשלב זה את עתירתם, ולפנות לוועדה המקומית להמשך התהליך. "ניסיתי לכפות על הרשות לפעול לאכיפת החוק, מה שאמור להיות מובן מאליו", מסביר עו"ד דבורין. "בית המשפט אומר לנו ללכת לאכיפה אזרחית – לשלוח לרשויות הרלוונטיות ולמפעל הבעייתי הודעה שאני עומד לדרוש צו מניעה מבית המשפט אלא אם כן יעשו משהו בעצמם ב־60 יום הקרובים.
"שלחתי את ההודעה הזאת למפעל, לעיריית טייבה, למשרד להגנת הסביבה. עכשיו אנחנו מחכים לראות מה יקרה. אם שום דבר לא יקרה, הודעתי מראש שנפנה בתביעה ייצוגית בשם התושבים ונדרוש צו מניעה ופיצוי כספי גבוה לתושבי צור־יצחק.
"מכיוון שיש אוזלת יד כללית של הרשויות, בטח במגזר הערבי, משתלם למפעלים המזהמים והמרעישים האלה להפר את החוק, לקבל דו"ח או קנס, ולהמשיך את הפעילות. הם מרוויחים כסף ולנו אין עם מי לדבר. מפעל בגודל כזה ובהיקף הכספים הזה לא מורתע מצעדים כאלה".
מעיריית טייבה נמסר בתגובה: "לאחר בדיקת הנטען עם האגפים הרלוונטיים, מפעל הבטון עובד יותר מעשר שנים עם היתר בנייה כדין, ובמהלך כל התקופה קיבל רישיון עסק עם מילוי כל התנאים והדרישות. לאחרונה המפעל הטמיע כל ההנחיות האקוסטיות שדרש יועץ אקוסטיקה מוסמך. למותר לציין כי המפעל קיים לפני השכונה הצמודה שהיו אמורים לערוך בה מיגון אקוסטי בהתאם להוראות התוכנית שאושרה עבורם והם לא עשו כן. במצב זה, ונוכח העובדה כי המפעל קיים עוד לפני השכונה, אין להם להלין אלא על עצמם משבחרו במודע שלא לעשות המיגון ובחרו מטעמיהם שלהם להקים השכונה בקרבת אזור התעשייה".
תושבי צור־יצחק לא לבד. ברחבי הארץ הוקמו בשנים האחרונות עשרות מפעלי בטון שפועלים בלי היתר. מבנה רחב ידיים חדש יחסית בעיר כפר־קאסם נבנה באין מפריע ומנתוני ארגון עד כאן עולה שהוא הוקם באופן לא חוקי והקרקע שהוא נבנה עליה כלל אינה מיועדת לתעשייה כבדה.
ב־20 בדצמבר 2016 ניתן גזר דין בבית המשפט לעניינים מקומיים בפתח־תקווה ולפיו יש להרוס את המקום עד ליום 19 בדצמבר 2017, אלא שהצו לא מומש מעולם והמפעל עדיין עובד כרגיל. לפני כשנה עתר הפורום לישראל ירוקה לבית המשפט המחוזי ודרש שהוועדה המרחבית תקיים את הצו המשפטי ותעצור את עבודת המפעל.
גם באום אל־פחם הוקם מפעל בטון, שלדברי ארגון לביא הוא הוקם על שטח של נחל בלי ההיתרים הנדרשים. למפעל הוצא צו הריסה, אלא שבבית המשפט המחוזי בחיפה הובהר כי הצו מתיר לרשויות המקומיות להרוס את המפעל אך לא מחייב אותן לעשות כן, והוא לא יתערב בהחלטת הוועדה המקומית באום אל־פחם. בית המשפט אף פסק כי ארגון לביא יצטרך לשלם הוצאות משפט.
מעיריית אום אל־פחם נמסר: "העירייה פועלת זה שנים רבות להכשרת אזור התעשייה בעיר, שתוכל לתת מענה הולם לשיפור תעסוקה. לצערנו, עד היום אין בעיר אזורי תעשייה, דבר שגורם לעזיבת עסקים ותעשייה מאום אל־פחם מחד ולבנייה ללא היתר מאידך. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון נקטה הליכי אכיפה נגד המפעל ולמיטב ידיעתנו מדיניות האכיפה שלה עמדה במבחן בית המשפט בעקבות עתירה שהוגשה בעניין. עניינו של המפעל נמצא בבחינה לקראת הליכי אכיפה במחלקה לרישוי עסקים בעירייה".
בדו"ח שמחברים בימים אלה אנשי הפורום לישראל ירוקה, עמותה הפועלת לקידום שמירת הסביבה בישראל, מתבררת תמונה מדאיגה. בשנים האחרונות קמו כ־30 מפעלי ענק ברחבי הארץ, בעיקר בריכוזים הערביים. כפר־קאסם, אום אל־פחם, קלנסווה, הפזורה הבדואית, באקה אל־גרבייה ועוד.
בפורום לישראל ירוקה מנהלים בשנה האחרונה עתירות מנהליות והליכים אזרחיים נגד המפעלים האלה, ומשתפים פעולה עם ארגונים אחרים ועם תושבים הנפגעים מפעילותם. בדו"ח נכתב: "התופעה האמורה רווחת בעיקר ברשויות המקומיות הערביות, שלא עושות מאום על מנת לעצור את התופעה. לצערנו גם בתי המשפט לא ממלאים את תפקידם, ועל אף ניסיונות מרובים עמדת העמותה מתנפצת אל מול חומה גבוהה של בתי המשפט תחת התירוץ של שיקול דעת הרשויות בסדרי האכיפה".
עו"ד יוסף אקרמן, סמנכ"ל הפורום לישראל ירוקה, אומר כי לא מדובר בבעיות נקודתיות אלא בתופעה הפוגעת באיכות הסביבה ובמשילות כאחד. "במבט רחב אפשר לראות שיש בעיה כפולה. מצד אחד הוועדות המקומיות והעיריות לא פועלות בעוצמה ובחריפות נגד המזהמים, וייתכן שהדבר נובע מהעובדה שבכל התקופה האמורה המפעלים הלא חוקיים ממשיכים לשלם ארנונה לרשות המקומית.
"בתי המשפט צריכים להיות נשכניים הרבה יותר בכל הקשור לחוסר הפעילות של הרשויות המקומיות. הציבור בכללו והכלכלה הישראלית נפגעים מכך אנושות. שתיקת מערכת המשפט נותנת פרס לחוטאים ומאפשרת להכשיר את השרץ".
יו"ר הפורום לישראל ירוקה גלעד אך אומר שהיום משתלם להיות עבריין יותר מאשר להיות שומר חוק. "הפורום לישראל ירוקה תיעד עשרות מפעלים מזהמים בלתי חוקיים המגלגלים מיליונים מדי חודש ופועלים בלי היתרים ובלי רישיון עסק, ופעמים רבות יושבים על קרקע חקלאית תוך פגיעה אנושה במערכות האקולוגיות ותוך העלמות מס על חשבון קופת המדינה.
"לצערנו התגובה של הרשויות היא התעלמות מוחלטת, ובינתיים הרווחים האדירים של המפעלים המזהמים ממשיכים להיצבר. לאחרונה הגענו עם חלק מהמקרים לבתי המשפט, וגם שם אוזלת היד של הרשויות והיעדר המשילות התגלו בתפארתם. המזהמים כלל לא הגיעו לדיונים בתואנות שונות, ולעיתים בלי כל סיבה. השופטים ממשיכים בשיטת הוויתורים לעבריינים על חשבון האזרחים שומרי החוק, במקום להגיב בענישה מרתיעה כלפי העבריינים וגורמי האכיפה שלא פועלים. בפועל, ההליכים המשפטיים נמשכים שנים רבות ללא תוחלת".
