את המחיר הכבד ביותר ששילמו בני הזוג פולארד על מסירותם המוחלטת למדינת ישראל אפשר היה לראות השבוע בימי השבעה. לא הייתה משפחה שהתאבלה על מותה של אסתר פולארד, לאחר מחלה ממושכת בסרטן שחברה לו קורונה. לא היו ילדים, ולא ניחום אבלים. רק אבל אחד ישב בחדר: יונתן המתאבל מרה על אשתו, שהייתה נאמנה לו שנים רבות כל כך, שהפכה כל אבן כדי להביא לחזית הבמה הציבורית את סיפורו, שפעלה ללא לאות נגד העוולות שנגרמו לו במשך השנים, למענו ולמען הצדק. כעת הוא יושב על כיסא פלסטיק נמוך, לגופו חולצה לבנה ובה קריעת אבלות, ושלייקס שחורות שהפכו בשנים האחרונות לסימן ההיכר שלו. מרוסק.
אני מגיעה אל הדירה בקריית־משה בראש חודש אדר. 2,500 שנים אחרי מילותיה של אסתר המלכה, שפוגשות כעת בבת דמותה אסתר פולארד: "כאשר אבדתי אבדתי". בעיניי תמונה: בני זוג ששורשיהם משתרגים עמוק־עמוק באדמה, אבל ענפיהם גדומים.
זרם המבקרים והמנחמים בלתי פוסק. חייבת להיות בכך נחמה כלשהי, גם אם מועטה. "יונתן מרגיש את התמיכה שהוא מקבל מעם ישראל", אומר לי מבקר חרדי. הנשים, שנדחקות לחדר המדרגות בכל פעם שהגברים מתפללים, מציעות לייעל את העסק. "אולי היה נחמד לו הייתה פה מחברת שבה יכתבו המבקרים הרבים את שמותיהם", מציעה מישהי.
הקשר בין אסתר ליונתן פולארד החל להתרקם באמצעות חלופת מכתבים. אסתר, שחיה אז בקנדה, נתקלה במודעה שפורסמה בעיתון יהודי ובה בקשה לשלוח מכתבי חיזוק ליהודי שנמצא בכלא. היא כתבה לו מכתב, וקיבלה בחזרה שניים. במכתב אחד סיפק פולארד פרטים הקשורים לפרשיית כליאתו, ובשני כתב מילים אישיות. אפשר להניח שמהרגע הראשון ניצת ניצוץ בין השניים, שכן פולארד הוגבל במספר המכתבים ששלח, ובכל זאת בחר להקדיש שני מכתבים לבחורה אלמונית שכתבה לו. במהלך התכתבותם גילו השניים שהם נפגשו בעבר במחנה נוער של מכון ויצמן, בעת ביקורו הראשון של פולארד בארץ. הם המשיכו להתכתב עד שהתחתנו בין כותלי הכלא, חרף האיסור הגורף שהטילו על כך הרשויות.
"הגשנו בקשה רשמית לאפשר לנו להתחתן. בעיקרון זה משהו שאמורים לאפשר, אבל הבקשה עברה לוושינגטון ומשם הגיע סירוב", מגולל פולארד את קורותיהם מול המנחמים שגודשים את הבית. "אל הכלא הגיעו שני אנשים שהיו על תקן אחראי דת, יחד עם אסתר. הם הצליחו להכניס גביע יין, ומכיוון שאסור היה להכניס טבעות אל הכלא, אסתר הכניסה טבעת שנתלתה על שרשרת – כדי לקיים באמצעותם את הקידושין. האמריקאים זעמו. הגיע אליי הסוהר הראשי ואמר שבגלל שעברתי על החוקים ועשיתי את החתונה והקידושין יעבירו אותי ל'דיזל תרפי' – ביטוי מקובל בכלא לטרטור אסירים מכלא לכלא. הוא אמר לי 'אתה בחיים לא תראה יותר את אשתך'. שאלתי אותו אם הוא מתכנן לקבל תפקיד בכיר ברשות בתי הכלא. כשענה שכן, אמרתי לו שאני מבטיח לו שאם הוא יעניש אותי בזה שאני לא אראה את אשתי יותר, אני אוודא שבוושינגטון ידעו שהוא לא מתאים לתפקיד הזה, לא משנה באיזה כלא אהיה. הוא ירד מהתוכנית שלו, אבל עדיין איים עליי שאת הטבעת כבר לא אקבל בחזרה", אומר פולארד בחיוך, ומוציא מתחת חולצתו את השרשרת עם הטבעת שהעניקה לו אסתר.
פולארד, שהיה קצין מודיעין בצי האמריקני, נכלא בשנת 1985 לשלושים שנה באשמת ריגול למען ישראל. הוא שוחרר בשנת 2015, ובמשך חמש שנים הוטלו עליו מגבלות בנוגע לחופש התנועה ויצירת קשר עם העיתונות. ב־30 בדצמבר 2020 נחת פולארד בישראל, ומאז התגורר עם אסתר בירושלים. שנה אחת הספיקו השניים לחיות כזוג חופשי על אדמתה הטובה של הארץ שאהבו ושגילו אליה מסירות נפש מיוחדת, אף שלא זכו לאותו יחס בחזרה.
"היא הייתה המורה הרוחנית שלי", אומר פולארד על אסתר. "היו לה שתי משימות. האחת, לשחרר אותי מהכלא. השנייה, להוציא לי מהראש את הכלא. והמשימה השנייה הייתה קשה יותר.
"היא הייתה מציבה מראה לאנשים", הוא ממשיך, "גם לח"כים ופוליטיקאים שלא מאוד אהבו לראות את עצמם במראה שהיא הציבה להם. היא לא עשתה הנחות. גם לי היא הציבה מראה. היא אמרה לי: 'תדמיין שאתה אוחז במראה. מה אתה רואה?', 'את עצמי', אמרתי. 'תסתכל עמוק יותר', היא ביקשה. 'מה אתה רואה?', 'מה אני אמור לראות?' שאלתי, והיא ענתה: 'את אבא שלך וסבא שלך וכל הדורות שקדמו לך עד מעמד הר סיני'".
הרב משה הגר, שהגיע לנחם את פולארד, העביר במקום שיעור קצר וספד לאסתר: "עם ישראל מביט עליכם בהערצה. מסירות הנפש שלכם נמשכה לאורך שנים. זו לא הייתה גבורה של רגע אחד. אלו היו חיים שלמים של מסירות נפש, והרוח הזו שאתה ואסתר ז"ל השריתם עלינו מלווה את כל החברה הישראלית".
"כינינו אותה 'המפקדת'", מספר אפי להב, שהיה פעיל שנים רבות במאבק להשבת פולארד. "מהרגע הראשון שאתה שומע את אסתר ורואה אותה, אתה מבין שזה לא בן אדם שאפשר להתייחס אליו באדישות". הוא פונה לפולארד ואומר: "כשאני הצטרפתי לפעילות, רק הציבור הדתי־לאומי השתתף באירועים לשחרורך, יונתן. אנחנו אמרנו שזה לא ייתכן, מכיוון שכאשר סיכנת את החיים שלנו עשית את זה בשביל כל אזרחי מדינת ישראל. בנינו עם אסתר אסטרטגיה לחבר לסיפור הזה קהלים נוספים, ולאט לאט, בניצוחה המסור של אסתר, שהייתה כמו מאסטרו, עברנו מקהילה לקהילה, מקבוצה לקבוצה, וראינו שהחלקים מתחילים להתחבר.
"עם כל הכבוד לנו, הפעילים והמתנדבים, אסתר הייתה הרוח החיה הדומיננטית שפעלה ללא לאות כדי לעשות צדק ולשחרר אותך מהכלא. לא הייתה דקה אחת שלא האמנו שתשתחרר. האמנו בכל מאודנו שאתה חייב להיות מחוץ לכלא. וגם אם היינו חושבים אחרת, אסתר לא הייתה נותנת לנו.
"בחיים פוגשים כל מיני אנשים. לעיתים רחוקות פוגשים אנשים מיוחדים. אסתר הייתה אישה מיוחדת, אוהבת את הארץ, אוהבת את העם שלנו, ובעיקר אוהבת אותך", אמר להב ופנה לעבר יונתן. "שמעתי ממנה דברים שהלוואי שאפשר יהיה להגיד על יחסיהם של כל בני זוג. השבוע אסתר נפרדה מאיתנו בגופה, אבל המורשת, האנרגיות והאמונה שלה יישארו לעולמי עד".
אפשר לראות בחייה של אסתר פולארד סיפור טרגי, אבל אפשר לראות בהם גם את סיפורה של אישה, לוחמת חופש ולוחמת צדק, שזכתה לראות עוד בחייה את פירות מלחמתה. נוחי על משכבך בשלום, אישה יקרה.
