בשכונת קרו במונטווידאו, אזור של מעמד הפועלים בבירת אורוגוואי, מורגש הכאב לאחר הירי הקטלני באנתוני מקריס, צעיר בן עשרה שהיה בעל עתיד מבטיח בתחום הגולף. הצעיר בן ה־18 נורה למוות מחוץ לבית משפחתו ב־24 באפריל בידי שני בריונים שדרשו ממנו את תרמיל הגב שלו.
מקריס היה גאוות מועדון הגולף ברובע המערבי העני שבו התגורר, במרחק נסיעה קצרה ממרכז העיר. הוא ניהל שם תוכנית אימון לצעירים. "היה לו סיכוי להתקדם, והוא ניצל אותו. אבל המקום הזה לא אפשר לו לחיות", אומר נלסון פרז, סגן נשיא המועדון, "זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות". לדבריו, לצעירים רבים הספורט מציע "דרך החוצה. אנחנו הולכים להכפיל את מאמצינו לסייע לילדים הללו. הם לא יביסו אותנו".
בשעות המוקדמות של יום שני בשבוע שעבר נורה למוות נער שליחויות בן 22 במינימרקט בשכונת היוקרה פוסיטוס במונטווידאו, בזמן שהגן על המוכר מאדם חמוש שניסה לשדוד את קופת המקום. שני הצעירים הם הקורבנות האחרונים של תופעת הרצח המתגברת באורוגוואי, שאוכלוסייתה מונה 3.5 מיליון בני אדם ובמשך זמן רב נחשבה מקום מפלט של שלום באמריקה הלטינית ההפכפכה.
לפי העיתון 'אובזרבוריו פונדפרו', העוקב אחר סוגיות ביטחון באורוגוואי, בארבעת החודשים הראשונים של השנה אירעו 147 מקרי רצח, בהשוואה ל־81 מקרים כאלה בתקופה המקבילה בשנת 2017 – עלייה של מעל 80 אחוזים. שר הפנים אדוארדו בונומי אמר שמשמעותו של גל האלימות היא ששיעור מקרי הרצח יעלה מעבר לזה של שנת 2017, שבה נהרגו 283 בני אדם בסך הכול. לפי נתוני 'אינסייט קריים', העוקב אחר אלימות ב־19 מדינות באמריקה הלטינית ובאזור הקריבי, בשנת 2016 תפסה אורוגוואי את המקום ה־15 בשיעור הרצח.
כשהסטטיסטיקות ארוכות הטווח הראו ששיעור מקרי הרצח עלה מ־5.7 ל־8.4 על כל 100 אלף איש בין השנים 2005 ל־2015, נשמעה ביקורת גוברת על מפלגת השלטון 'פרנטה אמפליו' ("החזית הרחבה"), שעלתה לשלטון לפני 13 שנה והואשמה ביד רכה כלפי הפשיעה. "במשך תקופה מסוימת תחת הממשל הזה הייתה הדחקה, הקשורה לשאלות פסיכולוגיות ואידיאולוגיות", מסביר רוברט פרדו, לשעבר נציב משטרת אורוגוואי. מפלגת פרנטה אמפליו כללה כמה לוחמי גרילה לשעבר מתנועת השמאל הקיצוני 'טופמרוס', שאחזה בנשק נגד "מדינת הבורגנים" של אורוגוואי בשנות השישים והשבעים. על חברי המפלגה נמנים חוזה מוחיקה, שכיהן כנשיא בשנים 2010־2015, ובנומוי, שר הפנים הנוכחי. פרדו, העובד גם כפסיכולוג, מאמין שהמדינה איבדה את אחיזתה בשטח, מה שמעניק לפושעים תחושה שיש להם הרבה יותר חופש: "אנו צריכים לבדוק אם שלטון החוק חזק דיו".
השוואה פשוטה של המספרים עם מדינות אמריקה הלטינית האחרות "אינה אומרת דבר", טוען פרדו, ורומז שהשוואה ישירה בין מדינות שחוקותיהן שונות אינה מדויקת, ומוּנעת ממניעים פוליטיים. המוניטין של אורוגוואי כמקום מקלט שליו אינם מתאימים בהכרח לתחושת הביטחון של התושבים עצמם. בסקר שערך מכון 'לטינוברומטרו' בשנת 2017, כ־43 אחוזים מתושבי אורוגוואי אמרו שהאלימות משתוללת ברחובות. רק 5 אחוזים אמרו שאינם מודאגים שיהפכו לקורבן של פשע.
"אנו משוכנעים שהסיבה לעלייה באלימות באורוגוואי אינה התחזקות כנופיות הפשע אלא התגברות הסכסוכים ביניהן", אמר באחרונה בונומי לבית הנבחרים. נתונים רשמיים מורים ש־60 אחוזים ממקרי הרצח קשורים לסגירת חשבונות בין פושעים, בעיקר לאחר הברחות סמים.
אך הסימנים לאלימות הגוברת היו שם זמן רב. באורוגוואי מותקנות במוניות מחיצות זכוכית משוריינות המפרידות בין הנהג לנוסעיו, אמצעי האבטחה במשחקי כדורגל ואירועי ספורט אחרים מתוגברים במיוחד, ועל תחנות הדלק נאסר לקבל מלקוחות כסף מזומן בשעות הלילה. תקריות של גנבה מכספומטים הפכו לאירוע יומיומי כמעט
סוגיה אחרת שמדאיגה את האוכלוסייה היא רצח הנשים בתקריות של אלימות ביתית – המכונות בחוק "פמיסייד" (שילוב של המילים "אישה" ו"רצח" בלעז). עד כה נרצחו השנה 13 נשים, ושלושה מקרים אחרים עוד נבדקים. בשנת 2017 כולה אירעו שלושים רציחות כאלה. בשנה שלפני כן אירעו 24 מקרי רצח נשים, או 1.3 על כל 100 אלף נשים. הנתונים מציבים את אורוגוואי במקום השביעי מ־16 מדינות היבשת, לפי 'המצפה לשוויון מגדרי לאמריקה הלטינית והקאריביים'.
לפי תרזה הררה, סוציולוגית העובדת ב'רשת נגד אלימות ביתית' באורוגוואי, המספרים לא השתנו מאז 2004. היא אומרת שאם המגמה תימשך השנה, מספר הנרצחות יעמוד בסופו של דבר "על יותר משלושים נשים".
