משפחתה של הילדה ליפז חימי ז"ל, שנאנסה ונרצחה ממניע לאומני, הגישה לפני ימים אחדים תביעת פיצויים תקדימית בסך 20 מיליון שקלים נגד הרשות הפלסטינית. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוענת משפחתה כי הסתה ממושכת של הרשות הפלסטינית היא שהביאה את המחבל לאנוס ולרצוח את ביתם. בנוסף חשפו כי משפחת המחבל מקבלת מארגון הפת"ח, ובידיעת הרשות הפלסטינית, גמלה חודשית בעבור היותו שהיד.
מעשה הרצח התרחש ב-3 במאי 2006. אנואר אחדוש, פלסטיני בן 37 מהכפר צוריף הסמוך לחברון, שהה באופן בלתי חוקי בבית שמש. בהיותו בסביבות השוק העירוני הוא נתקל בליפז חימי, ילדה בת שמונה, ופיתה אותה, תמורת עשרה שקלים, להתלוות אליו לאזור שבו לן זמנית. כשהגיעו למקום, אנס אותה באלימות, חנק אותה, גרם למותה ונטש את גופתה במקום.
כשנלכד ונחקר בידי המשטרה התברר כי יומיים קודם לכן רצח במכות גרזן גם את דוד בן חמו, תושב בית שמש, והצית את גופתו. בית המשפט גזר עליו שני מאסרי עולם ו-17 שנות מאסר. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה רביד כתב בהחלטתו כי "במעשיו קטף הנאשם פרח צעיר שעדיין לא טעם את טעם החיים", אך נמנע מלקבוע כי מעשיו של אחדוש היו על רקע לאומני.
ב-2013 הגישה משפחתה של ליפז ז"ל למשרד הביטחון בקשה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה, באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק, אך המשרד דחה את בקשתה בהסתמך על הרשעתו הפלילית בלבד של אחדוש. המשפחה ערערה על החלטת משרד הביטחון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
במהלך בירור התביעה הועלה אחדוש לדוכן העדים והודה בקשריו עם ארגוני טרור, דוגמת הג'יהאד האסלאמי והפת"ח. "ביצעתי את הרצח כנקמה על סבלן של אמהות פלסטיניות", אמר. הוא הוסיף: "התעללתי ורצחתי את ליפז כי חשבתי, כשהילדה הזו תגדל, היא תשרת בצבא ותרצח את הילדים שלנו". כמו כן גילה כי תכנן לרצוח חיילת נוספת עם חברתה: "החלטתי להרוג חיילת ביום העצמאות, כי היא יורה בנו ובילדים שלנו, אבל נתפסתי לפני הביצוע. רציתי גם לחטוף אוטובוס של ילדים ולזרוק אותו בוואדי".
לאחר מאבק משפטי בן שבע שנים הכריעה השופטת דליה גנות, כי חימי ז"ל תוכר על ידי המדינה כמי שנפלה קורבן לאירוע טרור. בכך נעשתה ליפז לנפגעת עבירת מין הראשונה שהוכרה כ״נפגעת פעולת איבה״.
"הרשות הפלסטינית, מסיתה במשך שנים את האוכלוסייה שלה לאנטישמיות ושנאת יהודים. זאת על ידי הצגתם בכלי התקשורת, ובעיקר בקריקטורות כבעלי חיים לא אנושיים", כותבת עו"ד רוני אלוני סדובניק. "בכך היא מעודדת אלימות עממית של טרור יחידים המונעים משנאה לישראלים באשר הם. הדרך הקלה ביותר עבור המפגע הבודד שמעוניין לקחת חלקת במאבק הלאומי -פלסטיני הוא לפגוע בילדים ובנערות צעירות, ובמקרה של ליפז גם פגיעה מינית".
לדברי פרקליטת משפחת חימי, "הצלחנו להוכיח שהרוצח עבר הסתה בתוך המערכות התקשורתיות של הרשות הפלסטינית. נתוני המשטרה מעידים שרק בקו התפר בירושלים אירעו למעלה מ-800 מקרי תקיפה מינית כלפי נערות ונשים ישראליות, 70 מתוכם מקרי אונס, בעשור שחלף מאז הרצח. הדבר אינו מקרי".
