מדי כמה שבועות אנו מתבשרים כי מטוסי חיל האוויר הפציצו מטרות שונות מעבר לגבולותינו. הפועל להפציץ נולד בעברית החדשה לאחר חידוש המילה פצצה בידי אליעזר בן יהודה. בן יהודה נטל את השורש פצ"ץ המתועד כבר במקרא, למשל בספר ירמיהו – "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" – וגזר ממנו את שם העצם פְּצָצָה, במשקל מילים כמו בְּרָכָה או סְעָרָה.
ואיך אמרו פצצה לפני שחודשה המילה? ובכן, מעיון בעיתונים העבריים עולה שטרם השימוש בפצצה החלופה העברית הייתה פשוט בּוֹמְבָּה.
הנה דוגמה מהעיתון "המצפה" שיצא לאור בקרקוב, משנת 1904: "בביאליסטוק נכנס איש אל בית פקודת הפוליציא (= המשטרה), ויזרוק בומבה אל תוך החדר. הבומבה התפוצצה".
אוניות המלחמה במבמו את החוף
ואף פועל נגזר מן המילה בומבה – לְבַמְבֵּם, כלומר להפציץ. הנה דוגמה מעיתונו של בן יהודה עצמו: "אניות מלחמה אחדות של האמריקנים בִּמְבְּמוּ ויחריבו המבצרים אצל מבוא חוף נויויטס (קובה)". כך פורסם בעיתון הצבי בתמוז תרנ"ח (24 ביוני 1898).
הן המילה פצצה והן המילה בומבה שייכות למשפחת המילים האונומטופאיות – מילים שצלילן משקף במידה זו או אחרת את משמעותן. השורשים המקראיים נפ"ץ ופצ"ץ מכילים בתוכם את הצליל "פץ", הרומז לקול הפיצוץ (ראו למשל את השם "פצפצים" בלשון הדיבור לעטיפת הניילון העשויה בועות אוויר הניתנות לפיצוץ). וגם הבומבה הלועזית נולדה כנראה מחיקוי צליל ה"בום" של הפצצה. אף המילה "מתקתקת" שבצירוף "פצצה מתקתקת" המקובל בלשון כיום (אמנם בדרך כלל כמטפורה) יסודו בצליל התק-תק של שעון הפצצה, ואין לו קשר לתיק כלשהו (וכפי ששורר לוין קיפניס כבר לפני כמאה שנה: "אֵיזֶה שָׁעוֹן בֶּן חַיִל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָח, בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיִל דּוֹפֵק, דּוֹפֵק הוּא כָּךְ: תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק").
הווזירים בממשלה
הזכרנו שהמילה פצצה שקולה במשקלן של המילים המקראיות בְּרָכָה וסְעָרָה. לצד הפצצה, חידש בן יהודה באותו המשקל גם את המילים מְנָיָה (מן השורש מנ"ה), וְעָדָה (מהמילה ועד), כְפָפָה (מהמילה כף) וחֲמָמָה (האות הגרונית חי"ת מקבלת חטף פתח במקום השווא הנע בראש המילה).
לצד מילים אלו, שהפכו בנות בית בעברית שלנו, חידש בן יהודה במשקל זה גם את המילה וְזָרָה, שפחות תפסה. וְזָרָה היא ממשלה, או משרד ממשלתי, בהשראת המילה הערבית וזארה. בן יהודה, כנודע, הרבה להשתמש בערבית בחידושיו. לשר הוא קרא בעיתוניו לא פעם "וזיר", לראש הממשלה "הווזיר הגדול" או "ראש הווזרה", והממשלה, חבר השרים, נקראה כאמור "וזרה".
הנה למשל ידיעה מעיתון הצבי משנת 1908, המדווחת על הנעשה בפוליטיקה האוסטרית: "האדון בינרת הקים וזרה חדשה. ראש הווזרה יהיה הוא, שר המלחמה יהיה האדון גאורגי, ושר הפנים האדון הרד. יתר הווזירים יישארו על משמרתם".
ברם, הווזיר והווזרה לא נקלטו בעברית המתחדשת מחוץ לעיתוני בן יהודה, ונותרו זרים לשפה. לעומתם הפצצה, המניה, הוועדה והחממה התאימו לעברית כמו כפפה ליד.
