דיון רבני נדיר התקיים ביום שלישי בהר הבית עצמו: כעשרים רבנים ותלמידי ישיבה הנמנים על פוקדי הר הבית הקבועים דנו שם בנוסח הברכות הראוי בהר.
הרקע לדברים – בספר נחמיה (ט', ה') מובא תיאור תפילה חגיגית שנערכה בהר הבית בראשית ימי בית שני: "ויאמרו הלוויים… קומו ברכו את ה' א־לוהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה". חז"ל למדו מכך שנוסח הברכות במקדש היה שונה מכל מקום אחר בעולם. תפילה בהר הבית חגיגית יותר, מטבע הדברים, מזו שנישאת בכל מקום אחר, ויש לתת לכך ביטוי.
כך, לדברי התלמוד, כל ברכה בהר מסתיימת לא ב"ברוך אתה ה'" הרגיל אלא ב"ברוך ה' א־לוהי ישראל מן העולם ועד העולם". גם המענה על כך אינו ה"אמן" הרגיל בכל נקודה אחרת בעולם; לא ולא. כאן עונים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. בשאר כדור הארץ הקריאה הזאת נאמרת בקול רם רק ביום הכיפורים, אך בהר היא מוכרזת פעמים רבות בכל יום ויום. במשנה הוסבר שבתחילה כלל הנוסח הזה רק את המילים "מן העולם", ורק כאשר הצדוקים הסיקו מכך שאין כלל עולם הבא אלא רק עולם הזה – תוקן הנוסח ל"מן העולם ועד העולם".
המציאות המוכרת והעצובה היא שמאז חזר עם ישראל להר הבית התפילה אסורה בו, כך שגם לעולה המתמיד להר לא יצא להתמודד עם שאלת הנוסח הראוי בו. לעובדה הזו קיים חריג אחד: מניין שייסד הרב גורן ב"מחכמה", מבנה משטרת הר הבית שמעל לכותל, הבולט כמה מטרים לתוך שטח ההר. כשהרב גורן סולק בידי משה דיין מהר הבית הוא ייסד כאן מניין שמתכנס עד היום הזה בהובלת משפחתו פעמיים בשנה – בתשעה באב וביום הכיפורים – ובו מתפללים בנוסח ההר.
הרב גורן אימץ את הדעה ההלכתית של הראב"ד, רבי אברהם בן דוד מפושקיירה בן המאה ה־12, שסבר שנוסח הברכות הייחודי נאמר רק בזמן חזרת הש"ץ. שליח הציבור החוזר על התפילה מסיים בנוסח הזה, "מן העולם ועד העולם", והקהל משיב גם הוא בנוסח המיוחד והלא רגיל. אולם העולים הרבים להר בשנים האחרונות אינם ממהרים לאמץ את דעתו של הרב גורן.
הרב אליהו ובר, ראש ישיבת הר הבית, פתח את הדיון השבוע בהר תוך ששוטר מתפרץ לדבריו ומתריע שלרשות הנוכחים חמש דקות בלבד לשהות לצד שער הרחמים. את המשך הדיון קיימו המשתתפים תוך כדי הליכה. לדעת הרב ובר, את הנוסח החגיגי שמוזכר בתנ"ך ובמשנה יש לומר בכל ברכה בהר רק אם זו ברכה שיש לה חתימה, כלומר שמסיימת ב"ברוך אתה ה'" ולא רק פותחת בו. הדעה הרווחת בין הנוכחים, מכל מקום, הייתה שונה וגרסה שרק ברכות הנישאות בציבור זוכות לנוסח המיוחד, אם כי לאו דווקא ברכות חזרת הש"ץ בלבד כפי שנהוג במניין שייסד הרב גורן.
כך למשל סבור הרב ישראל אריאל, נשיא מכון המקדש וממשחררי ההר במלחמת ששת הימים. לשיטתו, נוסח הברכות המסוים הזה תוקן דווקא בברכות הנישאות בהר בציבור, שהרי כאן במקדש היה עיקר שדה הפעולה של הצדוקים – ולכן המענה ניתן להם דווקא כאן ודווקא בפומבי, לא בברכות ובתפילות הנאמרות בלחש או בין אדם לבין עצמו.
אגב, גם הרב אריאל לא ניצל מהתפרצות שוטר לדבריו בהתראה שבתוך דקה על הנוכחים המכובדים לקום ממקומם ולהתקדם במסלול.
כמו הרב אריאל סבר גם הרב אלישע וולפסון, ראש כולל דרישת ציון ומחבר הספר המקיף "הר הבית כהלכה". הרב אריה ליפו, רב קהילה בהוד השרון, סבר לעומתם שהנוסח המיוחד צריך להינשא גם בתפילת לחש. הרב יצחק ברנד, רב חרדי בן 71 העולה להר מדי יום ומראשי ארגון קדושת ציון, אמר בדיון שלדעתו בתפילת לחש אין צורך לומר את הנוסח המיוחד, אם כי מותר לומר אותו.
את הדיון סיכם אחד המשתתפים באמירת "קדיש דרבנן" שנהוג לומר בסיומם של דברי תורה. הקדיש נאמר בלחש כמובן, כנהוג בהר, כדי שאוזני השוטרים הכרויות לא ייצלו. אין ספק שנחמיה בן חכליה, אמוראי הגמרא, הגאונים והראשונים שבדבריהם דנו כאן רק כעת, והעמיקו כל כך בשאלה האם נוסח כזה או אחר רלוונטי גם לתפילת היחיד החרישית, העלו בדעתם מציאות כזו שבה אפילו התפילות הציבוריות נישאות בלחישה.
