האם אתם יודעים מה גובה דמי הניהול והעמלות שנגבים מהחסכונות שלכם? גם אלו מקרב החוסכים שחושבים שהם יודעים – לא באמת מודעים למחיר האמיתי והמלא שהם משלמים לחברות הביטוח, הגמל והפנסיה.
לרוב, דמי הניהול שהחברות גובות אינם מסתכמים רק בדמי הניהול מההפקדות (שנגבים בחלק מהחסכונות, כאחוז מסוים מכל הפקדה) או מהצבירה (דמי ניהול הנגבים מהחיסכון שנצבר). נוסף לכך, מנהלי החסכונות הפנסיוניים שלנו – בקופות הגמל, קרנות הפנסיה וההשתלמות וביטוחי המנהלים, המכונים "גופים מוסדיים" – נוהגים לגבות מהחיסכון דמי ניהול עבור "הוצאות ישירות".
ה"הוצאות הישירות" הללו מועברות על ידי הגופים המוסדיים לצדדים שלישיים בגין ביצוע או ניהול השקעות מסוימות, כמו למשל הוצאות למתווכים בביצוע עסקאות נדל"ן ועסקאות אשראי, או הוצאות ניהול השקעות בידי קרנות השקעה חיצוניות שמנהלי החסכונות שלנו "שוכרים את שירותיהן" כדי שינהלו חלק מהכספים שלנו. דמי הניהול הללו עשויים להגיע עד 0.25% בשנה מהכספים הצבורים בחיסכון, שיעור בהחלט לא מבוטל.
במילים אחרות, אם דמי הניהול "הרשמיים" בקרן ההשתלמות שלכם עומדים על 0.7% בשנה בחיסכון הצבור, אבל אי שם באותיות הקטנות מצוין שההוצאות הישירות עומדות על 0.2% – זה אומר בעצם שדמי הניהול שאתם משלמים בפועל הם 0.9%, לא שקל אחד פחות.
מיד נגיע לחוסר השקיפות שבחישוב דמי הניהול, אבל קודם תשאלו, ובצדק, מדוע לגופים שמנהלים את הפנסיה, נדרשת עזרה של מנהלים חיצוניים? הרעיון, לפחות לדברי הגופים המוסדיים, היה לאפשר למנהלי ההשקעות לשכלל את השקעותיהם ולהשיג עבורנו תשואה גבוהה יותר, בין השאר בעזרת קרנות וחברות מתמחות בחו"ל.
האם זה הוכיח את עצמו? האם הקרנות הללו, שגובות תשלום נוסף, השיגו תשואה עודפת והעשירו את החסכונות שלנו? ובכן, לא ממש. "התשואות שהשיגו בעשור האחרון מוסדיים ישראליים בהשקעות במאות קרנות השקעה פרטיות, היו בממוצע נמוכות יחסית לאלטרנטיבות שאפשר היה להשיג בשווקים סחירים בישראל ובחו"ל", נכתב בדו"ח הביניים שפרסמה לפני כמה חודשים ועדה מיוחדת שמונתה לבחינת הנושא. הוועדה, בראשות פרופ' ישי יפה, בדקה את ביצועיהן של מאות קרנות כאלה לאורך עשור וקבעה כי התשואות בהן היו דומות לתשואות שהושגו במדדי המניות בבורסת תל־אביב, ונמוכות בהשוואה לתשואות מדד S&P 500, כשבמקביל הסיכון בקרנות היה גבוה יותר. כלומר הן הניבו תשואה נמוכה יותר, תוך לקיחת סיכון גבוה יותר.
מסתבר שלאורך שנים, השקעה במדדי המניות המרכזיים (דוגמת S&P 500 ואחרים), שאיננה דורשת אנליזה מיוחדת ומנהלי השקעות בעלויות יקרות, מניבה ברוב המקרים רווח גבוה יותר, ודמי ניהול נמוכים יותר.
בשבוע שעבר הגישה הוועדה את הדו"ח הסופי בעניין. המלצתה היא להקים בחסכונות מסלולי השקעה עוקבי מדדים בעלות נמוכה, שכל אחד מהם יעקוב אחרי מספר מדדי מניות ומדדי איגרות חוב מרכזיים בארץ ובעולם.
נחזור לדמי הניהול. שאלה מתבקשת היא, מדוע ההוצאות הישירות אינן נכללות בדמי הניהול המוצהרים על ידי מנהלי החיסכון? אם הכול נגבה בסופו של דבר מהחיסכון שלנו, אז למה לא לשקף לנו מחיר סופי? גם על חוסר השקיפות הזו קובלת הוועדה, וקובעת כי יש צורך לשנות את מבנה דמי הניהול ולעבור למחיר יחיד וידוע מראש, הכולל גם את דמי הניהול וגם את ההוצאות לסוגיהן. בכלל, ממליצים שם שהגופים המוסדיים יציעו מסלולים שבהם דמי הניהול יתבססו על הביצועים בפועל. כך, בחיסכון שיניב תשואה גבוהה – ישולמו דמי ניהול גבוהים. לעומת זאת, מי שהתוצאות שלו יהיו אי שם מתחת לממוצע – יתוגמל בשיעור נמוך בהרבה.
ברשות שוק ההון ציינו כי הם "לומדים את הדו"ח" ובוחנים את אימוץ ההמלצות העולות ממנו. לטובת ציבור החוסכים, יש לקוות שהיישום יגיע במהרה.
מדוע ההוצאות הישירות אינן נכללות בדמי הניהול המוצהרים על ידי מנהלי החיסכון? אם הכול נגבה בסופו של דבר מהחיסכון שלנו, למה לא לשקף לנו מחיר סופי?
להוציא כרטיס אדום
אחרי שבחן את היקף השימושים שלו בכרטיסי האשראי ונוכח לדעת שהוא מחזיק בארבעה כרטיסים כשאין לו באמת צורך בכולם, החליט האזרח ד' לעשות קצת סדר בארנק. הוא תכנן לבטל שניים מהכרטיסים, אך תחילה פנה לחברה שבכרטיס שלה הוא היה מעוניין להמשיך לגהץ. כוונתו הייתה לוודא שכל הוראות הקבע והחיובים בכרטיסים המיועדים לביטול עוברים לכרטיס הזה, לפני שהוא גורס אותם ונפרד מהם לשלום.
אולם ד' נוכח לדעת שהמשימה הזו לא פשוטה. חברת האשראי איננה מציעה את השירות הזה אונליין, וההמתנה לנציגי החברה בטלפון ארוכה. אחרי שהצליח לתפוס את נציגת השירות, היא הסבירה לו שאין שום התחייבות מצד חברת האשראי "לקלוט" את החיובים מהכרטיסים שהוא רוצה לבטל. הם יעשו מאמץ, אבל עליו לעקוב במשך שלושה חודשים ולוודא שכל החיובים אכן עוברים. לאורך התקופה הזו, הסבירו לו, מומלץ שלא לבטל את הכרטיסים הישנים עד שייווכח לדעת שהמעבר צלח.
לאחרונה השיק הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל רפורמה צרכנית בכל הקשור למעבר בין בנקים. ממשק חדש הופך את תהליך המעבר מבנק לבנק, שעד לא מכבר היה מסורבל וממושך, למשהו פשוט בהרבה שיכול להיעשות בלחיצת כפתור ותוך זמן קצר. בין השאר, החיובים והזיכויים מהחשבון הישן עוברים אוטומטית לחשבון החדש בשיטת עקוב אחריי.
מערכת הבנקאות סובלת מחוסר תחרותיות מתמשך, והסיבה המרכזית לכך הייתה הקושי במעבר בין בנק לבנק, כך שלמערכת החדשה יש פוטנציאל לשינוי התמונה. אלא שבניגוד למעבר בין בנקים, בולטת הבעייתיות במעבר בין כרטיסי אשראי. נראה שהפיקוח פספס חלק חשוב בעידוד התחרות. כפי שגילו ד' ואחרים שניסו לעשות זאת, החלפת כרטיס היא תהליך מסורבל, מתיש וממושך.
ישנן חברות שמציעות טופס מקוון באתר, אבל אין שום חיווי לדעת אם הנתונים נקלטו, האם הם בטיפול וכמה זמן יידרש להשלמת המהלך. בשורה התחתונה, מעבר מכרטיס לכרטיס עשוי לקחת שלושה חודשים ויותר. הלקוח נדרש לשלם במקביל דמי כרטיס ועמלות לשתי החברות תקופה ממושכת, וגם לפקח שכל החיובים עוברים.
בירור מול בנק ישראל מעלה כי הם מודעים לבעייתיות הזו. הבטיחו לנו שם שהנושא נמצא בטיפול, וכי בקרוב צפויה לצאת טיוטת הוראות בעניין הזה. אנחנו נמתין בקוצר רוח ליישום בשטח.
