קריסה בארץ הארזים, הידרדרות בפריפריה האיראנית וסחר בסמים בסוריה – הציר האיראני במזרח התיכון סובל ממשבר כלכלי חריף, ולא ברור אם יש שם תקווה לעתיד טוב יותר.
לבנון אינה מספקת צרכים בסיסיים לאזרחיה, על רקע משבר פוליטי מתמשך זה שנים; והמדינה שוקעת עוד ועוד בבוץ הכלכלי. האפיפיור ברומא אמר השבוע לראש ממשלת לבנון שהוא מתפלל למען המדינה, הסובלת מאינפלציה בשיעור של 137 אחוזים בשנה (נכון לאוגוסט). 78 אחוזים מהלבנונים חיים היום מתחת לקו העוני הרשמי, וברוב המדינה מוזרם חשמל לבתים רק במשך שעות ספורות – בין שעה לשלוש שעות ביממה. בעזה, לשם ההשוואה, יש 12 שעות חשמל ביממה.
בעבר היו הלבנונים מקבלים חשמל מגנרטורים פרטיים בשעות ההחשכה, אבל היום הדלק הוא מוצר יקר מדי במדינה: מחיר דלק 95 אוקטן עמד אתמול על 311,400 לירות לליטר; מילוי מכל דלק שלם במכונית עשוי לעלות יותר משכר המינימום. שער הדולר המקומי זינק השבוע לשיא של 24,600 לירות לדולר.
המשבר הכלכלי מוביל לעלייה בעימותים האלימים הפנימיים, בשעה שמשכורות החיילים והשוטרים נשחקות אל מול המחירים המאמירים. היחידים שמשתכרים שכר ראוי, לכאורה, הם לוחמי חיזבאללה: האיראנים משלמים לחיזבאללה בדולרים, וארגון הטרור – שמקבל 700 מיליון דולרים בשנה מטהרן – נחשב למעסיק היציב ביותר בלבנון.
אבל גם איראן לא יכולה להגביר את הסיוע, משום שהיא עצמה מתמודדת עם משבר כלכלי מחריף. הסכם הגרעין בימי אובמה לא הביא לרווחה כלכלית; בזמן העיצומים שהטיל ממשל טראמפ המצב הורע; ואפילו כעת, בשעה שמתחדש המשא ומתן על הסכם הגרעין, אין לאזרחים תקווה רבה לשיפור. הסחר הבינלאומי עם המדינה המנודה אינו מתאושש, ולמרות מחירי הנפט הגבוהים ייצוא הנפט אינו חוזר לרמתו בעבר: המדינה מייצאת היום פחות ממיליון חביות נפט ליום, לעומת כמעט 3 מיליונים בימי הסכם הגרעין עם אובמה.
האינפלציה באיראן עומדת השנה על 45.4 אחוזים, והריאל איבד 31 אחוזים מערכו לעומת הדולר בחצי השנה החולפת: דולר אחד נסחר היום ברחובות טהרן תמורת 29 אלף טומאן (10 ריאל). משבר מים וחשמל מכה בפריפריה האיראנית, והמשטר מתקשה לתת מענה לשיטפונות שפוקדים את המדינה. הזרמת הכספים לטרור המזרח־תיכוני נמשכת – איראן מעבירה הון עתק לחיזבאללה, לחמאס, לג'יהאד האסלאמי, לחות'ים בתימן ולמיליציות בעיראק.
חלק מהכספים מוזרמים עדיין לסוריה, אף שמשטר אסד הצליח להשיג שליטה במרבית שטחו ולהתייצב מבחינה ביטחונית. כלכלית, עם זאת, אין בשורות לסורים. המבנה הכלכלי המעוות של המדינה נשען על אוליגרכים שניהלו את אוצרות הטבע המעטים, התעשרו ושילמו מיסים; אבל עשור של מלחמה רושש את בעלי ההון המעטים שלא נמלטו מהמדינה, ונכסיהם של אחרים – כמו הטייקון רמי מכלוף, בן דודו של הנשיא בשאר אסד – הולאמו. המחסור במזומנים גורם לאסד להתכנס סביב מוקדי הכוח שלו באזורי החוף העלווי; בלילות, ערי המיעוט העלווי נותרות מוארות בשעה שהחשכה פוקדת את סוריה.
ענף הייצוא הפורח היחיד במדינה הוא הסמים, ובמיוחד הקפטגון – ממריץ סינתטי ממשפחת האמפטמינים. מפעלים מוסבים לייצור הסם המעורר, שבעבר שימש במידה רבה את לוחמי דאעש בסוריה (וגם את מחבלי הארגון באירופה). משלוחים של הכדורים הלבנים מוברחים כעת למדינות המפרץ הערבי העשירות ונמכרים שם.
