זה לקח שבוע ימים. אחרי שתיקה ארוכה ומייסרת, שבה התאמצו בירושלים להבין מה לעזאזל רוצים הטורקים להשיג במעצרם של זוג ישראלים תמימים שיצאו לחופשה באיסטנבול, הגיעה ביום שלישי התייחסות רשמית ראשונה. שר הפנים הטורקי סולימן סויילו ניצל מסיבת עיתונאים עם שר החוץ של מונגוליה, כדי להטיל את הפצצה. "הם לא סתם סימנו את הבית של ארדואן", אמר, "הם התמקדו בו ואפילו סימנו אותו. ייתכן שאפשר לקרוא לזה ריגול צבאי ומדיני. מי שיחליט מה יקרה בהמשך זה רק בית המשפט". כך, במשפט אחד, התאדו כל התקוות לסיום מהיר של הפרשה.
משרד החוץ אומנם הפעיל בשבוע האחרון את כל הכלים הקונסולריים שברשותו, אנשי המשרד ביקרו את הזוג, וראש המוסד דוד ברנע ריכז את הפעילות מול הטורקים.
זו לא הייתה הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שהטורקים מפעילים ניסיון סחיטה כלפי מדינה ריבונית באמצעות שימוש בדיפלומטיית בני ערובה. אחרי פרשת המרמרה וכל מה שקרה מאז, כולל הפיוס הכושל, ממשלת ישראל הייתה אמורה להיות מצוידת בפק"ל מוכן וידוע מראש למקרה סחיטה מסוג זה. היה ברור כבר בזמן אמר שעליה להפעיל את כל התותחים הכבדים לפני שמישהו כמו שר הפנים הטורקי יסליל את מעצרם של אזרחים ישראלים להליך אינסופי שכפוף לבית המשפט בארצו. במיוחד נוכח הידיעה הברורה שטורקיה מזמן אינה דמוקרטיה, ושעקרון הפרדת הרשויות במדינה התאדה. מערכת המשפט עצמה היא בת ערובה בידי שלטונו של ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח שלו. שר הפנים ושר ההגנה הם שניים מתוך שורה של מתמודדים שכבר משנסים מותניים לקראת היום שאחרי שלטונו של ארדואן הזקן והחולה.
שורה תחתונה, הכתובת הייתה על הקיר. מה שמפליא הוא שלקח לזה זמן לקרות. אולי זו הקורונה שהאטה תהליכים בשנתיים האחרונות. מאז ניסיון ההפיכה נגד ארדואן בקיץ 2016, טורקיה שבויה בטירוף מערכות שלטוני שלקח אותה למחוזות שבין המפחיד להזוי. עשרות אלפי אנשים נעצרו מאז ובהם אנשי צבא, עיתונאים, עורכי דין, שופטים ואנשי רוח. הכול במסגרת רוח העוועים של ציד אויבים, מרגלים ומשתפי פעולה – אמיתיים ודמיוניים גם יחד.
לא רק אזרחים טורקים מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם. בחמש השנים האחרונות נמצא המשטר הטורקי בעימות מתרחב מול חלקים גדולים של הקהילה הבינלאומית. הרפרטואר של משטר ארדואן משתרע על מנעד רחב וציני. במיוחד זכור לרעה השימוש בגל ההגירה מסוריה כדי לסחוט את אירופה. טורקיה גם מעורבת בשנים האחרונות במלחמות מעבר לגבולה – בסוריה, בלוב ובאזרבייג'ן – ובאנקרה לא בוחלים גם באמצעים כגון חטיפה והעלמה של מתנגדי משטר. ומה שצריך אולי להדאיג את ישראל במיוחד שבקפריסין הטורקית בונים הטורקים בסיס רחפנים שטווח הפעולה שלהם מגיע עד חופי עזה, הם מאיימים על ספינות חקר במזרח הים התיכון העוסקות בחיפוש מקורות גז טבעי, וצמרת חמאס מתארחת בשטח המדינה ונהנית מהגנה ותמיכה. ועוד לא הזכרנו הפעלה של ארגוני זכויות אדם לצורכי טרור וריגול, כמו במקרה של ארגון IHH, פרשת המרמרה והשימוש באמבולנסים של הארגון להברחת נשק לקבוצות מורדים אסלאמיסטיים בסוריה.
ואז לטראמפ נמאס
היחסים בין טורקיה לישראל ידעו בשנים האחרונות עליות ומורדות, בעיקר מורדות. בין השאר צפינו בניסיונות של ארדואן לנכס לעצמו את תפקיד מנהיג המוסלמים ומגן ירושלים והמקומות הקדושים. כל זה תוך אירוח של הנהגת חמאס בארצו והעברת כספים ותמיכה לחמאס בעזה וביו"ש. מה שלא מנע מהטורקים לבדוק אם אפשר להשתמש במסך עשן של שיפור היחסים עם ישראל, כדי לנסות לתקן את היחסים עם ארה"ב.
אין פלא אפוא שהציניות ועזות המצח של המשטר בודדו את טורקיה ברמה הדיפלומטית. כדי לחפות על כך עברה אנקרה בשנים האחרונות לשימוש באמצעים גסים יותר ויותר, בראשם כאמור מעצרי שווא של אזרחים זרים כקלפי מיקוח. במקרים שבהם כשלו מאמצי המשטר להשיג את מטרותיו בדרכים בינלאומיות חוקיות ומקובלות, לא היססו הטורקים לעצור אזרחים של מדינות זרות ולהשתמש בהם, בהאשמות מפוברקות.
שני המקרים המוכרים ביותר של דיפלומטיית בני ערובה בשנים האחרונות היו מעצרו של דניז יוג'ל, כתב העיתון הגרמני "די וולט", ופרשת הכומר האמריקני אנדרו ברונסון. יוג'ל נעצר בטורקיה שבועיים לאחר שדיווח על מתקפת סייבר על חשבון המייל של שר האנרגיה הטורקי. הוא הואשם בהפצת שנאה ותעמולת טרור, ובילה יותר משנה בכלא. בלי שום קשר להאשמות נגדו, הוא שוחרר לאחר שגרמניה הסכימה לבטל את העיצומים שהטילה על מכירת נשק מתוצרתה לצבא טורקיה.
הטורקים לא היססו להפעיל את טקטיקת בני הערובה גם מול האמריקנים. ב־2016, זמן קצר לאחר ניסיון ההפיכה, נעצר באיזמיר הכומר אנדרו ברונסון באשמת ריגול. גם אשתו נחקרה ארוכות ושוחררה. מחלקת המדינה של ארה"ב פעלה תקופה ארוכה בפרופיל נמוך בניסיון לשחרר את ברונסון, אך הטקטיקה הזו הוכחה כחסרת תועלת. שנתיים אחר כך הגיעה הסבלנות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקיצה. בקיץ 2018 הפעיל טראמפ את דיפלומטיית הטוויטר שלו מול דיפלומטיית בני הערובה הטורקית. טראמפ וסגנו מייק פנס שחררו בליץ ציוצים, שאיים על הכלכלה הטורקית והביא לסחרור של הלירה הטורקית אל מול הדולר. האפקט היה דרמטי. הכלכלה הטורקית התקרבה לעברי פי פחת וארדואן נאלץ להתקפל. ועדיין, ארדואן לא ממש נסוג. הוא המשיך בהצגת החוק והסדר הטורקית עוד זמן מה עד שהכומר ברונסון שוחרר, לכאורה בהוראת בית המשפט.
ההתנהלות הזו עמדה לנגד עיני מי שניהלו את המשבר מול הטורקים. היה ברור שלא נכון להמתין, כפי שאמר שר הפנים סויילו, שכיוונו את הזוג אוקנין למסלול משפטי שעלול להימשך שבועות ואולי אף חודשים. זה היה השלב שבו בישראל הבינו שזה הרגע להעביר מסר חד וברור לטורקים שאם הפרשה לא תסתיים בתוך ימים ספורים יעלו יחסי שתי המדינות על המסלול של משבר מדיני.
חופשה שהסתבכה
לא לכך פיללו נטלי ומורדי אוקנין, זוג נהגי אוטובוס, שיצאו לחופשה קצרה לרגל יום הולדתה של נטלי. הם נעצרו דקות לאחר שיצאו מבילוי במגדל התקשורת באיסטנבול. עימם נעצר חברם, טורקי מקומי, שבילה איתם במסעדה. על פי הפרסומים בעיתונות הטורקית, מלצר שהקשיב לשיחתם במסעדה ושמע כיצד צילמו את ארמונו של ארדואן, דיווח לרשויות הביטחון ואלה עצרו אותם דקות לאחר שיצאו מהמקום.
האם הייתה זו מלכודת מתוכננת מראש והמלצר שימש סוג של מודיע, או אולי הזדמנות שמונפה בדיעבד כדי לסחוט את ישראל? קשה לדעת. מה שבטוח הוא שהשתיקה שנמשכה שבוע וההודעה על מעצר בני הזוג לעשרים יום נועדה לתת לטורקים את נוסחת הסחיטה המשתלמת ביותר. מה גם שהטורקים לא טרחו לייצר סיפור כיסוי משכנע להצדקת המעצר בטיעונים הגיוניים. מבחינתם לא רק שלא היה צורך, אלא ככל שהסיפור נתפר בתפרים גסים יותר, כך המסר לממשלת ישראל היה ברור יותר, והעובדה שדברים דומים לא קרו עד כה נזקפת אולי לזכות הקורונה שצמצמה מאוד את התיירות, ואולי משום שגם לטורקים יש מה להפסיד בחישוב לא נכון מול ישראל.
"לא כצעקתה"
אז נטלי ומורדי בבית. אבל אם העסק בטורקיה היה מסתבך, לרשות ישראל היו עומדים מגוון אמצעים. ארגז הכלים הוא בעיקרו כלכלי, אך גם פוליטי ותקשורתי.
ברמה הכלכלית לטורקיה היה לא מעט מה להפסיד. הקו של טורקיש איירליינס לישראל הוא אחד הרווחיים ביותר של חברת התיירות הטורקית הממשלתית, עם 14 טיסות שבועיות ומחזור של 600 מיליון דולר בשנה. ישראל הייתה יכולה לעצור, אפילו זמנית, את הטיסות אליה. צעד כזה היה פוגע קשות גם בניסיונות של ארדואן לייצר נוכחות טורקית מסיבית בירושלים, בעכו, בחיפה וביפו, הן באמצעות צליינות מוסלמית והן דרך נוכחות של עמותות טורקיות. זה עוד יכול לקרות, וישראל תצטרך לנהל את החלק הזה בתבונה ובזהירות כדי לא לתת בעתיד לארדואן פתח לטעון שישראל אינה מאפשרת גישה חופשית למקומות הקדושים לאסלאם. זה לא אמור להיות קשה מדי אם ישראל מכירים היטב את ניסיונות הסתה והתגרות של תיירים טורקים ברחובות הרובע הארמני בירושלים, מתגרים, מקללים ויורקים על התושבים הארמנים המקומיים, כפי שקרה פעם אחר פעם בשנים האחרונות.
הטורקים לא טרחו לייצר סיפור כיסוי משכנע להצדקת המעצר בטיעונים הגיוניים. מבחינתם לא רק שאין צורך, אלא שככל שהסיפור תפור בתפרים גסים יותר, כך המסר לממשלת ישראל ברור
באנקרה עסוקים נכון להיום בכלכלה הטורקית המידרדרת. לטורקים היה מה להפסיד אם לא היו סוגרים את הפרשה, גם ביצוא סחורות, ולא רק לישראל. מאז מלחמת האזרחים בסוריה נחסם מסלול היצוא הטורקי היבשתי למדינות ערב ולמדינות המפרץ. כל הניסיונות לייצא דרך לבנון, סעודיה וכיוצא באלה לא עלו יפה. המסלול היחיד היציב לאורך זמן הוא המסלול דרך נמל איסקנדרון לישראל. מעבורות ענק הנושאות משאיות עמוסות מגיעות לנמל חיפה, ומשם יוצאות לכיוון עמק בית־שאן וחוצות את הגבול לירדן בדרכן אל מדינות המפרץ.
ד"ר אסא אופיר, מומחה לטורקיה, מעריך שבאנקרה הפנימו את הנזק הצפוי מהפעילות ברשתות החברתיות, שפונה אל קהל בינלאומי רחב ומזהירה מפני מה שעלול לקרות לתייר התמים בטורקיה. למשל, השימוש בסרט "אקספרס של חצות" שבעבר גרם לטורקים נזק אדיר, הוא אומר, אותו הם התקשו לתקן במשך שנים ארוכות.
דינמיקה רעילה
מה הייתה הדינמיקה שהובילה את הטורקים להכניס את ישראל למועדון בני הערובה דווקא בעיתוי הזה? התשובה המתבקשת היא כמובן פרשת חוליית המוסד שהתפוצצה בקול רעש גדול בטורקיה בחודש שעבר. במשך ימים ארוכים נשטפה התקשורת הטורקית במידע עשיר על מעצרם של 15 סוכני מוסד לכאורה, שבדיעבד התברר כי איש מהם אינו אזרח ישראלי אלא פלסטינים החיים בטורקיה, שגויסו על ידי שירות הביון של הרשות הפלסטינית בראשות הגנרל מאג'ד פרג', שפעל כקבלן־משנה של המוסד בטורקיה. אותם פלסטינים שוטו להאמין כי הם פועלים בעבור תנועת חמאס, אך בפועל אספו חומר חיוני בעבור המוסד על סטודנטים פלסטינים בטורקיה ועקבו אחר בכירי חמאס בטורקיה. או כך לפחות על פי שיהאב, סוכנות הידיעות של חמאס.
משהו בדינמיקת היחסים בין המוסד ל־MIT, שירות הביון הטורקי, כנראה לא עבד היטב. מה שגרם לטורקים להפציץ את התקשורת המקומית במידע מפורט כל כך על רשת המוסד. אם ציפו להתייחסות ישראלית רשמית, זו לא הגיעה. ישראל הרשמית העדיפה להתעלם, וזה כנראה הרתיח את הטורקים. מה גם שהטורקים נמנעו מלזמן את נציגות משרד החוץ הישראלי באנקרה לשיחה כלשהי, גם לא לשיחת הבהרה או נזיפה בעקבות המעצרים. התגובה היחידה שהגיעה הייתה בראיונות עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון רם בן־ברק, לשעבר סגן ראש המוסד. כשבאחד הראיונות התבקש בן־ברק להתייחס הוא ענה כי הפרשה "לא כצעקתה. יש אירוע כזה או אחר, לא כמו שהטורקים מנסים להציג". וכשנשאל על זהות אנשי הרשת והאם הם אכן אנשי מוסד, השיב: "תלוי מה זה סוכני מוסד, מי האנשים. לא כצעקתה. אני מניח שיש שם אנשים שייחקרו על לא עוול בכפם".
עם יבול התגובה הדל הזה נותרו אנשי MIT כשאפילו חצי תאוותם לא בידם, אבל המגעים בין ראש המוסד דוד ברנע לבין ראש הביון הטורקי, הקאן פידאן הפתיעו לטובה. גם ארדואן, שרואה עצמו מנהיג העולם המוסלמי, פטרון הפלסטינים ותנועת חמאס ומגן ירושלים התאכזב. מעצר רשת שכולה פלסטינים הציב אותו במקום מגוחך למדי. ככל הנראה הוא פגוע גם מכך ששיחת החיזור הטלפונית שלו עם הנשיא הרצוג לפני חודשים אחדים לא הניבה את הפירות המקווים. לא מן הנמנע אפוא שאחרי שהטורקים המתינו חודש וישראל הרשמית לא הגיבה, כשנקרתה לפניהם ההזדמנות עם מעצרם של בני הזוג אוקנין – הם פעלו, בין אם היה זה מארב מתוכנן מראש במסגרת הז'אנר של דיפלומטיית בני ערובה, ובין אם מקריות גרידא שמונפה היטב.
המחיר המדיני
מה המחיר המדיני שכעת מתכננים באנקרה לגבות מישראל. מנעד האפשרויות רחב. אחת מהן היא שבמסגרת פיוס נוסף בין המדינות ינסו הטורקים למצב עצמם כשושבין לעסקת חילופי שבויים בין ישראל לחמאס. עסקה כזו נמצאת כל העת על הפרק, אולם המתווכת האולטימטיבית היא מצרים, וכרגע לא נראה שבקהיר יהיו מוכנים לשושבין נוסף.
השבוע גם הופרחו לאוויר שמועות על מתווה שהציעו המצרים להפסקת אש של חמש שנים בין ישראל לחמאס. האם הטורקים היו מנסים לנצל את קרבתם לצמרת חמאס כדי לנסות להיכנס בסדק צר למתווה כלשהו? בעבור ארדואן, שנמצא בשפל אלקטורלי ומנהיגותי חסר תקדים, זו אפשרות רחוקה אך קורצת, שהייתה מאפשרת לו לשוב ולהציג עצמו כמושיע הפלסטינים. ספק אם ישראל או מצרים היו מוכנות לכך. אבל במצבו, גם הבלתי הגיוני והבלתי אפשרי הם לא בהכרח כאלה.
מקורות טורקיים העריכו השבוע כי השפל שבו נמצאים ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח כה עמוק, שכעת דנים בטורקיה באפשרות להקדים את הבחירות הצפויות בעוד שנתיים למרץ הקרוב, מתוך הנחה שאין לארדואן די אוויר אלקטורלי לשרוד בשנתיים שנותרו לסיום כהונתו. הקדמת הבחירות תהיה ניסיון להאיץ מכונית על אדי הדלק האחרונים בניסיון להגיע לקו הסיום לפני שהדלק ייגמר. במובן הזה, נטלי ומורדי אוקנין הם חלק מההצגה.
