"דרך מורכבת עברנו עד כה, ודרך מורכבת עוד עומדת לפנינו", חזה בני גנץ כשנכנס לתפקידו כראש הממשלה החלופי, ולא ידע מה ניבא. אם הממשלה הקודמת לא הייתה מתפרקת, היום (רביעי), שנה וחצי אחרי אותה התבטאות, היה יכול להיות יומו הראשון שך גנץ כראש ממשלת ישראל.
השתלשלות האירועים שמנעה ממנו להגיע לתפקיד הנחשק והותירה אותו כשר ביטחון ידועה: חור בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לכחול לבן הביא לפיזור הכנסת ופירוק הממשלה לאחר שלא עבר תקציב, והמדינה יצאה למערכת בחירות רביעית בשנתיים. וכך, אחרי הרבה חוסר ודאות ומשא ומתן ממושך, קמה ממשלת בנט-לפיד, כשגנץ נותר במשרד הביטחון אך הפעם בלי תאריך יעד לראשות הממשלה.
ייתכן שלגנץ אין על מה להצטער. בשנה האחרונה הוא הצליח לטהר את שמו מסיפורי ממשלת האחדות עם הליכוד ולהפגין נקיות כפיים לצד רשימה חזקה ומאוחדת. האשמה על טרפוד הרוטציה לא מונחת על כתפיו, ובבחירות האחרונות זכתה כחול לבן בשמונה מנדטים בניגוד לכל התחזיות. אם הממשלה הייתה ממשיכה להתקיים וגנץ היה מקבל הלילה את ראשות הממשלה מתניהו, בבחירות הבאות הוא כנראה היה נמחק.
אולם גם עם פירוק הממשלה עם נתניהו, ישנם אלו שמנסים להחיות את חלום ראשות הממשלה אצל גנץ: הליכוד והמפלגות החרדיות הפצירו בו בחודשים האחרונים להפיל את הממשלה ולרקום הסכם מחודש עם הליכוד שיהפוך אותו לראש ממשלה ראשון ברוטציה. אך מי שנפל במערומיו של נתניהו פעם אחת, למד לא להגיש את הלחי השנייה אלא להסתפק במה שיש.
גנץ לא מתלהב מממשלת בנט-לפיד, לעיתים הוא מתמרמר ומתקשה לעבוד עם חלק משותפיו. עם בנט הוא דווקא מסתדר, המשבר האמתי יגיע עם התקרבות מימוש הרוטציה עם לפיד והפיכתו לראש ממשלה. בין גנץ ללפיד קיים דם רע עוד מימי חוסן לישראל ופירוק השותפות בכחול-לבן. על אף הכול, המשך כהונתו של גנץ מובטחת, אנשיו לצידו, התמיכה בו הולכת ומתרחבת, והוא לא מתכוון לעצור.
