ראש הממשלה נפתלי בנט נאם היום (ד') בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של דוד בן-גוריון בשדה בוקר, במלאת 48 שנים לפטירתו.
"בראשית דרכו הציבורית ראה את עצמו דוד בן גוריון כציוני וגם כסוציאליסט בעת ובעונה אחת. בן גוריון לא היה לבד. רבים מבניה ובנותיה של העלייה השנייה החזיקו בזהות כפולה", פתח בנט. "לצד הציונים הסוציאליסטים היו ציונים דתיים, ציונים ליברליים וציונים רוחניים ועוד. ריבוי הזהויות העמיד רבים מהם במבוכה. אפילו החברים הקרובים ביותר של בן גוריון התקשו להכריע בשאלה למי הם נאמנים יותר, למעמד הפועלים, שאליו הם משתייכים כסוציאליסטים, או לעם היהודי, שלמענו הם נלחמים כציונים".
ראש הממשלה המשיך: "לעומתם, בן גוריון הכריע הכרעה ברורה – הנאמנות שלו היא קודם כל לציונות. המסירות שלו לעם היהודי גוברת על המסירות לכל דבר אחר. העם מעל המעמד, הממלכה מעל לשבט. להכרעה הזאת הוא נתן שם: ממלכתיות. זאת מילה שאינה ניתנת לתרגום, לא לאנגלית, ולא באף שפה, שמקורה בלקח היסטורי מיוחד לעמנו.
"האתגר שבן גוריון ניצב בפניו הוא שמאות שנים בגלות יצרו תודעה מגזרית-שבטית חזקה, לעומת תודעה כלל-לאומית חלשה. הוא חשש שעבור היהודים שמנסים לבנות מדינה הזיקה לשבט תגבר על הזיקה לממלכה.
"הייתה לבן גוריון סיבה טובה לדאגה, שכן לעם היהודי יש גנים הפוכים: בימי הריבונות העברית הראשונה, בימי בית ראשון, התפרקה והתפלגה הממלכה לשתי מדינות – ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. המתח ביניהן החליש אותן ולבסוף הוביל לקריסתן. איבדנו את הריבונות.
"וזה קרה שוב, לקראת סוף ימי הבית השני, במהלך המרד הגדול ברומאים. בזמן שהגייסות של טיטוס צרו על ירושלים מבחוץ, סרבו הלוחמים היהודים להתאחד מבפנים. היהודים היו מפורקים למגזרים אידאולוגיים שנאבקו אחד בשני ואף שרפו את מחסני המזון אלו של אלו. במקום להילחם אחד לצד השני, הם נלחמו אחד נגד השני. כשגברה השבטיות על הלאומיות, גברו הרומאים על היהודים. כשאנחנו מפורקים, אנחנו פגיעים. חברים, בלי ממלכתיות אין ריבונות.
"דוד בן גוריון הבחין ששיקום הממלכתיות בימי תקומת המדינה, הוא לא פחות ממהפכה מנטלית בתודעת העם היהודי. אותה תחושה עמוקה שלפיה הסיפור שמלכד אותנו חשוב יותר מהסיפורים שמפרידים בינינו, היא הישג גדול של הציונות. בזכות הממלכתיות הצליחה הציונות לשחרר את העם היהודי מהפתולוגיה ההיסטורית שלו, מהנטייה שלו להרס עצמי ושבטיות, מגזריות ופלגנות.
"בימים אלה אנחנו עדים להרבה רעש, הרבה צעקות, צווחות. אנחנו מנסים להבין מה מהות המחלוקת היום, על מה המחלוקת. האם זה על תוכן, מהות, עקרונות. אם בעבר המחלוקת הייתה על מהות, על נסיגה מיהודה ושומרון, על ההתנתקות, על יציאה למלחמת לבנון הראשונה, הרי שהיום המחלוקת היא לשם מחלוקת.
"הרי אין כרגע נסיגה מיהודה ושומרון, אין מלחמה, אין התנתקות. אז על מה בעצם כל הדרמה? על מה כל הרעש? יש ממשלה שהוקמה בשם אותו עיקרון מאחד, הממשלה נועדה להרגיע את הקרע. חברים, המתקפות עליה הן על עצם הרעיון של לשבת יחד, על עצם הרעיון שהמדינה גדולה מהשבט, וזו התפתחות מדאיגה. אנחנו נחושים לשמור על הממלכתיות ועל המדינה מאוחדת. הממלכתיות היא נכס אסטרטגי מרכזי של מדינת ישראל. הערבות ההדדית בינינו, היחד הישראלי המפורסם, בזכותו התלכדנו, בזכותו בנינו, בזכותו ניצחנו ובזכותו אנחנו כאן.
"מגילת העצמאות שאותה הקריא דוד בן גוריון בה' באייר תש"ח, מסתיימת בקריאה לכלל העם היהודי להתלכד סביב אתגר משותף: 'מַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל'.
"זה המובן העמוק ביותר של ציונות 'בן-גוריונית' – מפסיקים להתגעגע ומתחילים לבצע. המסע לא נעצר, החלומות לא הושלמו, הדרך שהתחילה ב-48 עוד לא הגיעה ליעדה. אבל אנחנו על הדרך, אנחנו בתנועה, אנחנו כבר לא חולמים – אנחנו עושים.
"בן גוריון ייסד את רעיון הממלכתיות, עלינו החובה לבצר אותה. בן גוריון התחיל את המסע להגשמת שאיפת הדורות, עלינו החובה ולנו הזכות להמשיך אותו. יהי זכרם של דוד בן גוריון, ופולה רעייתו, ברוך".
