מילה לפתיחה: אחד הסימנים המובהקים לכך שהגענו לשנת הלימודים הוא השיר "כל עוד", שהפך בשנים האחרונות להמנון הרשתות החברתיות ב־1 בספטמבר. אבל גם את הרגע הזה הקורונה שיבשה. על רקע ההתלבטות המתמדת של ההורים אם לשלוח את הילדים ללימודים או לא, המילים של עלי מוהר הוחלפו בטקסטים מתרגשים אך חוששים. אחרי שבועיים נראה שהחששות התאמתו לא פחות מהנבדקים בבדיקות PCR. בזה אחר זה צצים הפוסטים על הילד, הסייעת, המורה או המנהלת שאומתו ושלחו את שאר הילדים לבידוד, וביחד איתם את ההורים חסרי האונים, שהקול של יוני רכטר נשמע להם כמו חלום רחוק.
עינת קסלר־לוי, תל־אביב
על המפה: אני בכלל בחופשת לידה, שמתארכת ומתארכת.
המצפן: אני מתעניינת בפוליטיקה. הצבעתי מרצ, וחד־משמעית אני יכולה להגיד לך שלא אצביע שוב בשל תפקוד משרד הבריאות בראשות המועמד שהצבעתי אליו. במילה אחת, אם הייתי צריכה לסכם את זה, מחדל. פתיחת השמיים ואי אכיפת הבידודים היו פשוט טעות נוראה.
בממשלה הקודמת מרכזי הבדיקות היו פתוחים גם באמצע בלילה, היום הם נסגרים בארבע עם תורי ענק. בעבר לא הייתי צריכה לחכות לבדיקה שעתיים עם כל המשפחה, על אחת כמה וכמה כשהזמנתי תור מראש. זה נראה יותר כמו תור לקבלת קורונה מאשר לבדיקת קורונה.
בדד אלך: לא היינו בעד פתיחת שנת הלימודים גם בטרום הקורונה, קל וחומר עם הקורונה. היו אצלנו גם אי דיוקים במתן הפרטים מצד נעמת, ותקשורת מסועפת – בתחילת הבידוד אפילו את הודעת הבידוד שלחו עם תאריכים לא נכונים ועוד מידע שגוי. כל העניין התנהל בקבוצת הגן של ההורים, וכך, במחי יד, ללא שום סמכות רשמית שנמצאת בקשר איתנו, חיים של משפחה שלמה השתנו מרגע לרגע.
מבחינת בידודים נפלנו על היום הכי חסר מזל, יום כיפור, שאי אפשר להיבדק בו, וכתוצאה מכך הבידוד שלנו יתארך בפועל ביומיים – אלא אם, ואלו מילות הקסם, נשלם ממיטב כספנו על "בדיקה פרטית" ונקצר את הבידוד. מי שאמר שאין מחיר לחופש לא דיבר עם אסותא ושאר ירקות.
מירי גרינוולד־ורון, 40, מזכרת־בתיה
על המפה: בגדול, הבת הגדולה שלי (בת 9) היא המבודדת הרשמית הפעם. מין בידוד שמתארך בגלל גילוי של מאומתים חדשים, אבל בפועל – כולנו מבודדים.
המצפן: אנחנו מתעניינים ומצביעים ובעלי דעה מוצקה. אני לא רוצה לתת ציונים באופן כללי, אני יודעת שמבחינת חלקת הא־לוהים הקטנה שלי ומה שאני חשופה אליו כרגע אני עצובה ומתוסכלת. אני לא מצליחה להבין את המצב הזה שברוב המדינה החיים ממשיכים כרגיל על אף מצב ההדבקות, ומי שמשלם כרגע את המחיר הם הילדים שלא יכולים להתחסן (וההורים שלהם). הממשלה הקודמת לא עשתה דברים יותר בחוכמה, אבל כן, קיוויתי לשיפור, ובינתיים אני לא רואה אותו קורה. מדכא קצת.
שלחנו את הילדים שלנו ישר לתוך הכאוס הזה בתמימות כי האמנו במערכת. חשבנו שלא מופרך לפתוח את השנה ב־1 בספטמבר ויש על מי לסמוך. אמרו שיש מתווה, אבל בפועל אין אפילו קפסולות. כלום. כל מתווה פתיחת הלימודים לתלמידי הגנים והיסודי מסתכם בבדיקה מהירה ב־31 באוגוסט, ומאז כולם בבידוד.
בדד אלך: אין לנו ממש דרך לבודד את הקטנה בבית מכולנו במשך שבוע, כולל שבתות וחגים, לא טכנית ולא רגשית – יש לנו עוד שתי בנות קטנות (בכיתה א' ובגן טרום־חובה) שאני חייבת לבודד בגלל זה. אז כולנו סגורים בבית. שנינו מנסים לעבוד מהבית כדי לשאת יחד בנטל.
על למידה מרחוק אין מה לדבר – הגדולה מנסה, אבל במסגרות של הקטנות יש רק למידה רגילה. מהבוקר הן אומרות "אמא, אבא, בואו לשחק איתי", ואנחנו עונים להן "עוד מעט, עוד מעט" במשך שעות. אנחנו מנסים לעשות משמרות כדי להתפנות אליהן, אבל זה מורח את יום העבודה עד אמצע הלילה ולא תמיד מתאפשר. ואנחנו עוד יכולים לעבוד מהבית.
מדהים אותי איך התסכול הזה הפך לנחלתה של קבוצה אחת באוכלוסייה – הורים לילדים קטנים. אין כמעט מבודדים (לא מאומתים) באוכלוסייה הכללית מעל גיל חיסון. אבל הורים לילדים מתחת לגיל חיסון נמצאים במצב אחר לגמרי.
יהונתן קלרמן, 31, כרם־רעים
על המפה: ישי בכיתה ג', המחנך שלו מאומת. לביא בכיתה ב', והוא לא נחשף לחולה, אבל כבר הצטרף לבידוד המשפחתי. ארבל בגן חובה – הסייעת בגן מאומתת. יאיר בגן לגיל שלוש. יש כמה ילדים מאומתים בגן.
המצפן: אני לא נאמן למפלגה מסוימת אלא לערכים ולאנשים שמסוגלים לממש אותם. הרבה מפלגות ימין קיבלו את הקול שלי בעבר. הפעם האחרונה הייתה הפעם היחידה ברצף מערכות הבחירות שלא הייתה לי התלבטות, הצבעתי לסמוטריץ' ואני שמח על כך. סומך עליו.
אני קצת מאוכזב שלא נמצאה האפשרות לממשלת ימין. כשהוקמה ממשלת בנט הייתי מאוכזב, אבל מכיוון שהנוכלות שלו עדיין לא מתקרבת לזו של קודמו קיוויתי שהיא תצליח. קצת מוקדם, אבל חוששני שאתבדה. בנט מנסה להימנע מסגר, אולי כי הוא הבטיח שלא יהיה סגר, והוא הרי ידוע בקיום הבטחות. אבל אני מנסה ללמד עליו זכות שהסיבה היא ההבנה שהאזרחים מיצו את הרזרבות וחייבים להמשיך להתפרנס. מצד שני, התחלואה בשמיים.
בדד אלך: הייתי נגד פתיחת שנת הלימודים לפני החגים, אם כי במקום כלשהו שיוועתי לזה בשביל קצת חמצן, וקיוויתי שיקרה נס ולא ניכנס לבידוד. באופן כללי אני חושב, כהורה וכמורה, שמבנה החופשות במערכת החינוך הישראלית הוא אסון. צריך להתאים את החופשות ללוח השנה היהודי, וכמובן למחוק את האסרו־חג. כינר אשתי ואני מתחלקים בהשגחה על המבודדים. אני מורה בעמית מודיעין, וכשאני בבית הספר אני מלמד בדשא ולא בכיתה, כל עוד יש לי מבודדים בבית.
לילדים שלנו שבבית הספר יש בין חצי שעה לשעה וחצי זום ביום, לפעמים הם נכנסים ולפעמים לא. לילדים שבגן אין כלום. קנינו הרבה יצירות, אנחנו עושים ביחד דברים מעץ, עוד מעט מסיימים לבנות פינת מדורה מאבני מדרך ומתחילים לבנות סוכה. החוויה המרכזית שלי מהבידוד היא שאני ננעל בחדר השינה כדי ללמד מרחוק את התלמידים שלי, וברקע מהומת א־לוהים. ארבעה פלגים סוררים בני שלוש עד שמונה וחצי רבים ומחריבים את הבית, ופשוט אין לי מה לעשות. מנסה להישאר בפוקוס בשיעור, ואחר כך יוצא להשכנת שלום ובקרת נזקים.
