המציאות בימים האחרונים בעוטף עזה היא תוצאה של אסטרטגיה חדשה מבית היוצר של החמאס ובהסכמה שקטה של מדינת ישראל. שני הצדדים מצהירים בגלוי שהם לא מעוניינים במלחמה ועל הדרך נלחמים ברף של אש נמוכה. בצה"ל קוראים לזה מציאות "מתחת לסף מלחמה" כלומר, ארגון הטרור מעבר לגדר מייצר התנגדות אבל לא כזו שגורמת להסלמה. צה"ל מצדו, תוקף ברצועה מטרות חמאס אבל לא כאלו שיגרמו לארגון הטרור מעבר לגדר לשבור את הכלים.
בישראל הבינו שסגירת מרחבי הדייג ושלילת כניסת סחורות לא באמת מצדיקות את הניסיון לייצר הרתעה בצד השני והאמת שגם התקיפות הליליות לא באמת משנות בצד השני את החשיבה. באשר להקלות או החמרות הומניטריות, בישראל מבינים שהמצב ברצועת עזה כל כך קשה, שלא באמת ניתן לסגור כניסת סחורות. זו כמובן טעות בחשיבה שכן אם כבר בישראל רוצים להפעיל לחץ על חמאס, נכון יותר להפעילו דרך האוכלוסייה האזרחית. חמאס אחראי לא רק לנעשה ברצועת עזה, הוא גם אחראי על אזרחי הרצועה וככזה, הוא צריך לשאת בכל האחריות.
תקיפות המתחמים הצבאיים בימים האחרונים גובים מחיר מחמאס, בעיקר כספי: כל שיקום של מתחם עולה לא מעט כסף, אך זהו מחיר שחמאס מוכן לשלם. עבור הרצועה, כל שיגור טיל מתקבל בקרב האוכלוסייה כמהלך התנגדותי מקובל והאזרחים רק מחכים לזה. תקיפות חיל האוויר בלילה מקבלות תהודה בעולם הערבי, כמובן מבלי להזכיר את הירי לעוטף על ידי חמאס כמה שעות קודם לכן.
ישראל שלא רוצה מלחמה כרגע ברצועת עזה. בכך, היא מקבלת את המשוואה החדשה של חמאס – עימות מתחת לסף המלחמה. הם ישגרו בלונים, אנחנו נתקוף עמדות בלי לפגוע בפעילים; הם ישגרו רקטה, אנחנו ניירט ואז נתקוף- בלי לגבות מחיר בחיי מחבלים.
כל עוד הצדדים "ישמרו" על הכללים הללו, המציאות תהפוך לשגרה ובכך, שני הצדדים יחיו תחת המשוואה החדשה: עימות מתחת לסף המלחמה.
