לרגל ציון 48 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מתיר היום (ראשון) לפרסום את אחד מהפרוטוקולים הטעונים בעקבות המלחמה: מפגש השבויים שכינס אלוף פיקוד הדרום דאז, אלוף שמואל גונן (גורודיש).
המפגש שתיעודו המרתק והמלא מתפרסם היום לראשונה, נערך ב- 27 לנובמבר 1973 בבית ההבראה "מבטחים" בזיכרון יעקב בשעת ערב. הפרוטוקול המתומלל הנפרש על פני 15 עמודים, נפתח במזכר ובו כתוב בכתב יד: "בקש שישאלו כל משאל ליבם". בפרוטוקול תחת הכותרת "סודי", מובאים דברים קשים שהוטחו בפני גורודיש.
"ביום ו', 5 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות ג'" פתח אלוף פיקוד דרום במלחמה את המפגש בסקירה צבאית. "התרגיל של המצרים נמשך כמקודם, היו דיונים במטכ"ל האם זה תרגיל והתייחסנו לעניין כתרגיל. הייתה סבירות נמוכה ביותר למלחמה… בשבת בשעה 07:00 בבוקר נאמר לי במטכ"ל שתהיה מלחמה והאש תתחיל ב-0600 בערב".
"ידענו על הצליחה מדיווח המעוזים" המשיך גורודיש, "אח"כ גם חיל האוויר הודיע על כך… המצרים מילאו את השטח באנשי קומנדו, שהונחתו בהליקופטרים… הטנקים שלנו החלו לגשת למעוזים ורבים לא הגיעו.. ביום שני בערב נודע לנו שיש לנו עסק עם צבא מצרי אחר".
גורודיש פנה לשבויים ומנה את ההפסד: "אילו לא באה הפסקת אש, היה נוצר מצב שונה- הוכרחנו להפסקת אש, גבולות אלה לא נוחים, אבל אפשר להחזיק בהם.. לא יודעים כמה מצרים נפגעו, ההערכה היא של 20 אלף מינימום, מעל 1,000 טנקים. אבדותינו היו כ-2,000 הרוגים וכ- 200-300 טנקים".
לאחר דבריו אלה, נפתח המפגש לשאלות החיילים והקצינים, ששוחררו זמן קצר קודם לכן מהשבי המצרי.
כך למשל הטיח בגורודיש חייל מחטיבה 600: "…חיכינו לסיוע חיל האוויר וארטילריה, אם היה חי"ר איתנו אפשר היה להתגבר. הם דפקו אותנו ממארבים לאחר שפרצנו".
גורודיש השיב לו: "יש לי את אותן שאלות, הייתה תחמושת. למה לא ירו- אינני יודע. שאלות תשאלו לא אותי כשיבוא היום. למה לא תקפו עם יותר כוח- שאלה שלי גם כן".
"אף אחד מ-3 המעוזים לא קיבל התראה אלא 10 דק לפני שנפל עלינו הפגז הראשון" האשים מ"פ נח"ל (מעוז המזח), "השאירו בידי את ההחלטה אם להיכנע או לא, מדוע?"
חייל נוסף ממעוז המזח הוסיף: "היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?"
על כך השיב גורודיש: "יש מה לחקור- גם אולי לי היו שיקולים מוטעים".
חייל: "חטיבת המילואים שלנו יצאה למלחמה ללא תחמושת במקלעים"
גורודיש: "שערוריה".
"ביום שני בבוקר, כשהתחילה ההתקפה האחרונה, לא הייתה תחמושת" סיפר אחד החיילים במפגש. "ביקשנו סיוע חיל האוויר, שלא עזר… ביקשנו אש על מוצבנו, ירדנו לבונקר ולא באה אש. המצרים נכנסו, זרקו רימוני עשן וכו'. נתנו הוראה לרדת לבונקר ואש לא באה. יכול להיות שזה מה שהיה מציל אותנו".
גורודיש: "ביום ו' הלכנו לישון עם מחשבה שלא תהיה מלחמה…"
חייל: ב"מצמד" לא היה אף מוקש מסביב למעוז- עלו מכל עבר על הגדרות".
גורודיש: "לא יודע".
חייל: "ביום שבת אפשר היה לתת הוראה לעזוב את "מצמד"".
גורודיש: "בשבת לא חשבנו עוד לעזוב את קו המים. בשבת בערב לא חשבנו לפנות אף מוצב".
חייל מחטיבת ירושלים (גדוד 52): "מעוזים עשו עבודה יפה. זלזול בחיי אדם. היו מאות טנקים. המודיעין לא פעל".
גורודיש: "השאלה מדוע הייתה מחשבה שזה תרגיל. זו השאלה העיקרית.."
"צה"ל האמין שזה תרגיל"
חיל מילואים מגדוד 113 שהיה בפיקוד סא"ל אסף יגורי שיחזר את הקורות הנוראות: "הגענו לבלוזה בלי פקודה, לאן נוסעים, באיזה כח. כל המ"פים נהרגו. הם שאלו תחילה למה שוחטים אותנו… עניתי בחקירה אצל המצרים, שכל הכבוד לחייל המצרי שזורק רימון נ"ט ודופק טנק".
"איך המלך נעשה עירום ביום אחד, המודיעין הטוב ביותר בעולם" תהה באזני גורודיש. "מתי יינתנו תשובות על שאלות אלו? היכן היה המודיעין הטוב שלנו?"
גורודיש: "יש כישלון בעניין המודיעין, ובעניין זה הקימו ועדת חקירה. לא ידענו על התעצמות בטנקים של המצרים".
אהוד, חייל נח"ל: "ירדנו ואמרו- אנחנו העיניים של המדינה. 3 שבועות לפני המלחמה ראינו פעילות לא שגרתית. שבועיים קודם ראינו חיילים רבים.. ראינו חיילי קומנדו, באו, מדדו, צפו, רשמו וכו'.. מבוקר עד לילה עבדו טרקטורים ובנו עמדות לטנקים וסוללות.. שבוע וחצי לפני המלחמה הגעת לביקור" הזכיר לגורודיש. "שאלתי היא: מה ידעת על כל הדברים האלה? אמרתי לקמ"ן הפיקודי שתהיה מלחמה אבל לא האמינו לנו".
גורודיש: "אני חושב שזה יותר גרוע. הדיווחים לא נעצרו.. צה"ל האמין שזה תרגיל".
"היו חיילים שלא ידעו לתפעל נשק אישי" אמר קמב"ץ בחטיבת מילואים- מוצב אורקל. "אני ידעתי מה זה "שובך יונים" אבל לאחרים לא היה כל תדריך.. אני במעוז שלי הייתי עם 5 חיילים, מינימום חיילים. קיבלתי חבר'ה מישיבה כדי להעביר את השבת. על חשבונם הוצאו חיילים הביתה. למעשה יש להעריך אותם כ"בשר תותחים"… למה העדיפו את בודפשט וכל הזמן הטעו אותי ואמרו: תחכה לחילוץ".
גורודיש: "מצטער שזה היה… את בודפשט החלטנו להחזיק בכל מחיר. היו שם תותחים שהתפוצצו.. קיווינו שנתחבר לאורקל, ביום א' כבר ראינו שלא נוכל להתחבר לאורקל".
לקראת סיום המפגש, אמר גורודיש לחיילים והקצינים כי "יש אווירה עכורה בארץ, אסור להיות לה שותפים. המלחמה לא נגמרה. תכניות הערבים כלפינו לא השתנו.. הרבה צריך לתקן, צריך להרגיע כי אנחנו משחקים בנפשנו. אני שמח שיוצא לי לדבר אתכם".
