מילה לפתיחה: שני דברים מכים בך ברעות ובמכבים – השלווה הבורגנית והתחושה שכל מי שתפגוש מחזיק בבית מדים עם דרגות. המציאות כמו תמיד עגולה יותר וסטריאוטיפית פחות. אבל בשבוע שמדינת ישראל קברה לוחם ומיד שבה למאבקים בעד הממשלה ונגדה, הפסטורליה במרכז המסחרי נותנת קצת פרופורציות של התחלה חדשה וראש השנה שממתין לכולם מעבר לפינה.
רז ניצן, מכבים, 58
על המפה: אני עוסק בחינוך, אני חלק מעמותה שמטפחת נוער בפריפריה. הגעתי מההייטק.
המצפן: אפשר להיות לא פוליטיים במדינה הזאת? אבל אני לא פעיל, אבל אני מצביע מרצ בדרך כלל. היו לי ציפיות נמוכות מהממשלה אבל בינתיים אני מופתע לטובה.
בראל ואנחנו: כל בחור צעיר שנהרג זה עצוב וזאת עוד הוכחה שמלחמה זה דבר לא רצוי וכואב לכל הצדדים. תפסו טרמפים מכל מיני כיוונים על הסיפור הזה, כמו שעושים לצערי אצלנו בארץ. הדיון שלנו בנושאי שכול בעייתי. כשלוחם במדים וביחידה מובחרת נהרג זה לא דומה לאזרח שנפגע. היה שיח התקרבנות – לא של המשפחה כמובן – שלא אהבתי.
בשנה הבאה: יהיה נהדר השנה ובכלל העתיד יהיה טוב, אחרת לא היינו כאן.
שלומי בראל, מודיעין, 58
גלעד דוד, רעות, 40
על המפה: שלומי: אני מנהל פה את המרכז, ושלומי ספר. הוא ספר טוב, רוצה לנסות?
המצפן: גלעד: הצבעתי לגדעון סער. כרגע חובת ההוכחה על בנט אבל האווירה יותר טובה ויש תחושה של שקט. אבל נראה, הוא בהתחלה. גנץ פרווה. לא הרגשתי אותו בכלל בנושא של החייל.
שלומי: אני גם הצבעתי סער. אני מבסוט שאין סגר, זה מראה לי שעובדים נכון בינתיים. הם כל היום על זה. דעתי על הפלסטינים היא שצריך למצוא נוסחה לחיות ביחד. איך, מה – לא יודע. לגבי גנץ הוא לא מנהיג שיוצא לו משהו מהפה ואתה סומך עליו, אבל הוא נחמד.
בראל ואנחנו: גלעד: זה זעזע אותנו כמו את כל המדינה ואנחנו משתתפים בצער המשפחה. הייתה פה הפקרות, זה לא היה אמור לקרות. עובדה שגם סגרו את החור בחומה יום אחר כך. מה עוד שהוא שלח ואטסאפ לחברים חמש דקות קודם שאומר שמשהו שם בפעילות לא נראה לו. מישהו צריך לקחת אחריות על זה. גם הבנתי שהיה שם איזה קידום של האלוף משנה בלי לחכות, זה לא נראה טוב.
שלומי: שם המשפחה שלי הוא בראל וזה תפס אותי חזק מאוד. הוא גם היה לוחם מצטיין והכי כאב לי שהוא היה כמה ימים לפני השחרור שלו. לא מבין איך נתנו להם להתקרב ככה לגדר. זה היה לפני הפגישה של בנט עם ביידן והיה מצב שהם היו מוכנים להתפשר על זה שתהיה הפגנה. אני לא מאשים את הצבא אלא חושב שהיה פה משהו מדיני.
הצבא עושה עבודה נהדרת. שירתתי שם המון. זוכר ציר פילדלפי? עשיתי שם מילואים שבע פעמים בגדוד שריון, אני מכיר את הגזרה בעל פה. הסתובבתי בדיר אל־בלאח, ברפיח. נשארו לי משם זיכרונות, אל תשאל, אישה חתוכה לשמונה בבגאז' של אוטו, משת"פ שהוצאנו אחרי שקברו אותו בחולות. אלוהים ישמור.
בשנה הבאה: שלומי: תהיה שנה טובה, מה אני אגיד לך, בוא נתפלל.
בתיה חן, רעות, 58
אבלין מ', בוקרשט, 58
על המפה: אנחנו חברות ושכנות כבר 28 שנים, הבעל שלה עובד בבוקרשט והיא עושה חיים. אני רוצה לראות שהתמונות פוטוגניות, שניראה בנות 30.
המצפן: בתיה: המצב בארץ יכול להיות יותר טוב, ואחרי 12 שנה אני חושבת שטוב שיש שינוי. אני לא אומרת מה הצבעתי אבל אתה מבין שזה לא באמת משנה. צריך לתת להם הזדמנות.
אבלין: אני חלוקה עלייך. השינוי היחיד הוא שביבי לא נמצא, כל השאר לא השתנה. אני לא גרה כאן אז לא נעים לי לקחת צד, אבל יש לי שלושה ילדים כאן. אני מסכימה שזאת לא תקופה קלה ושצריך לתת הזדמנות. כל העולם בלגן. משש בערב אני מחוברת בווריד לחדשות בישראל. מה שכן, שתדעו, בבוקרשט אין מצב להוריד מסכה במקומות סגורים. רק פה.
בראל ואנחנו: בתיה: האקס שלי היה איש קבע, ובמקרה היה המפקד של אבלין בשריון. הוא היה מפקד אוגדה 162, צאלים, פו"ם. אבל בוא לא נדבר עליו זה לא מעניין. התפילות על בראל ז"ל היו מרגשות. יש לנו עם שבאמת מתאחד, אבל אחרי זה שמעתי תגובות של אנשים על המשפחה ואני אומרת שאי אפשר לשפוט אמא שמאבדת בן. אמא שלי איבדה את אחיה במלחמת ההתשה, אין לנו זכות לשפוט בכלל. אבל אני אף פעם לא מאשימה את הממשלה בדברים כאלו.
אבלין: הביקורת הייתה כי הממשלה מטאטא חדש. אנחנו עַם עִם המון ביקורת.
בשנה הבאה: בתיה: הייתה שנה קשוחה, מה זה קשוחה. שנה וחצי אפילו. אני מקווה שיהיה טוב עכשיו. רוצה לטוס ללונדון, אני מתגעגעת לזה.
ירון שנלר, 42, רעננה
תומר, 41, כפר־שמואל
על המפה: תומר: עברת מתל־אביב לירושלים? אני צריך לעשות עליך כתבה. אני ירושלמי, גדלתי שם, 37 שנה. יש לי מלא עסקים בעיר, אבל נראה לי שעצוב שם לחילונים. אני תומר מהלחם של תומר.
ירון: אני עברתי קונספטואלית בגיל שלושים ממקור ראשון להארץ. דתל"ש, בקיצור. מקרני־שומרון. למדתי בעתניאל.
המצפן: תומר: בפעמיים האחרונות לא הלכתי להצביע. אני חושב שאם היו ארבע מערכות בחירות זה אומר שהם מבאסים והיו צריכים כולם להתפנות ולתת את המקום לאחרים. אני חושב גם שיהיו בחירות בעוד שנה. אבל עזוב פוליטיקה, תן לי כתבות אקסטרים של דני קושמרו.
ירון: הצבעתי ללפיד, ואני גר אגב בשכונה מעל בנט. הבת שלי בחבורה של הבן שלו. ילד חמוד כזה, רק שלא יגמור כמו אבנר. סתם־סתם, שהבת שלי לא תהרוג אותי. שיתנו לו לחיות, מסכן, עשו להם בסיס צבאי מהבית. כבעל עסק אני יכול להגיד לך שיש יותר ודאות עכשיו וזה טוב. רק בוא נראה שיהיו להם ביצים לפתוח את היבוא. הנה הקרואסון הזה שאתה אוכל, הצרפתים משלמים עליו שליש.
בראל ואנחנו: תומר: צריך ללמוד מהסיפור הזה. כואב על המשפחה ולא נעים.
ירון: סיפור עצוב, מגעילה אותי הפוליטיקה שעשו מזה. חסרות פדיחות בצבא? הפוליטיקה לא לעניין.
בשנה הבאה: תומר: צריך ללמוד להשתנות. להגיד תודה על מה שיש, לשאוף קדימה ולא להסתכל אחורה. לדעתי אנחנו עוברים איפוס, נעלה על הגל שוב. אני אוהב אתגרים, זה מחיה אותי.
