שופט בית משפט השלום בירושלים שמעון לייבו, מותח ביקורת קשה על התנהלות הפרקליטות בפרשת "חתונת השנאה". במסגרת פסק הדין בו זיכה את חמשת הנאשמים, כותב השופט לייבו כי "העמדה לדין דווקא של קטינים אלו והימנעות של העמדה לדין של אחרים בתיקים שונים… מובילה לתוצאה לא צודקת", וכי "ביצוע מעצרים והיקף המאמצים שהושקעו בתיק זה… בניגוד למדיניות דה-פקטו בתיקים שלא הוגש כתב אישום ו/או לא הוחלט לפתוח בחקירה, מלמד כי כל תוצאה אחרת, שאיננה זיכוי, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות".
בפסק הדין המשתרע על פניו למעלה ממאה עמודים, סוקר השופט עשרות מקרים שהוצגו על ידי ההגנה, בהם הפרקליטות סגרה תיקים הנוגעים להסתה נגד יהודים. "קיימות מספר דוגמאות, חלקן בולטות ומשמעותיות, שיש בהן הסתה לאלימות… ולגביהן המאשימה נמנעה מנקיטת הליך פלילי. מקרים אלו אולי לא זכו לתהודה פרסומית… אולם לפי אמות המידה שהמאשימה נקטה בתיק זה… היה מקום לפעול גם שם בהגשת כתב אישום בהליך מזורז – דבר לא נעשה. אדרבה באותם מקרים… המאשימה נמנעה מנקיטת הליך פלילי כנגד גורמים שבמידה מסוימת עניינים חמור מהנדון דנן", כותב השופט לייבו.
השופט אף רומז כי ייתכן שהעיסוק התקשורתי הנרחב בזמנו ב"חתונת השנאה" הוא זה שגרם להשקעה הרבה של הפרקליטות בנושא, וכותב כי "השיקול העיקרי שהינו בעוכריהם של הנאשמים הינו השיקול התקשורתי", ומוסיף כי "המאשימה גילתה מוטיבציה רבה לאיתור ראיות מפלילות, דבר שלא נעשה בתיקים בהם היו אמירות מפורשות יותר בשבח הטרור".
אחד התיקים המרכזיים אליהם מתייחס השופט לייבו הוא הטענות להסתה של ח"כ לשעבר היבא יזבק, לגביו כותב השופט כי "מבחינה מסוימת עניינה של 'יזבק' אף חמור לכאורה לנוכח גילה, מעמדה הרם, היותה מלומדת בעלת תואר… והשפעתה על אחרים לבצע מעשי אלימות והן לאור הימשכות האמירות על פני מספר שנים….המאשימה לא נתנה טעם מדוע עד מועד הגשת הסיכומים לא נחקרה יזבק. גם אם תיערך חקירה בשלב מאוחר יותר עדיין נדרש לקבל תשובה לשאלה מדוע הדבר לא נעשה משך תקופה ארוכה.
עוד כותב השופט כי "..בעניינם של הקטינים ניכרת מוטיבציה רבה לניהול יעיל ומהיר של ההליך המשפטי, חרף המשוכות המשפטיות שהיו בדרכה של המאשימה… רשויות אכיפת החוק תרו להשיג חומרים בעוד שבעניינה של יזבק עדיין לא התקבלו חומרים… המאשימה המתינה זמן רב כי המשטרה תעביר חומרים….עניין 'יזבק' מלמד כי התבטאויות לכאוריות, ולו בשבח רוצחי ילדים, אינן עולות בתכיפות על סדר יומה של המאשימה, בשונה מהמשאבים המושקעים בתיק זה (חתונת השנאה; ג.ד) וכי מרשה לעצמה להתמהמה שנים עד לפתיחה בחקירה. …המשמעות הציבורית של התנהלות זו.. הינו שנוצר אבסורד ולפיו בקטן מטפלת המאשימה לאלתר, אולם במקרה הגדול מטפלים באיחור משמעותי".
"השופט קיבל את מירב הטענות שלנו על כך שכל ההליך נגד הנערים היה לא תקין", שאומר בתגובה עו"ד משה פולסקי, שייצג מטעם ארגון 'חננו' חלק מהנאשמים בפרשה. פולסקי טוען כי "הפרקליטות, בניגוד לעמדה המוצהרת שלה, עשתה פה סיבוב פוליטי על הגב של המעורבים בתיק הזה, ואפשרה בזמן אמת להסית את הביקורת הציבורית מהחקירות הלא מקובלות שנערכו בתיק דומא, כלפי אותם הנערים. אף אחד לא אומר שזה אירוע מכובד, וגם אותם קטינים הביעו צער על המעשים שלהם, אבל מכאן ועד לעצור ילדים בני 12 ולהגיש נגדם תיק פלילי, המרחק הוא רב".
מהפרקליטות נמסר בתגובה לזיכוי: "בפרשה שכונתה בתקשורת "חתונת השנאה" הוגשו שני כתבי אישום, האחד נגד קבוצה של בגירים והשני נגד מספר נאשמים שהיו קטינים באותה עת. הקטינים זוכו היום בבית המשפט, ואילו משפטם של הבגירים ממשיך להתנהל בפני הרכב אחר.
באירוע שבגינו הוגשו כתבי האישום, ומתועד כולו בסרטון, קבוצה של צעירים חגגה במסגרת חתונה בעודם מציינים בריקוד את רציחתם של בני משפחת דוואבשה באירוע טרור. החגיגות כללו שירה וריקוד תוך הנפת שלטים עליהם הודבקו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, זוג הורים ילד ותינוק, דקירת התמונות באמצעות סכינים, שריפתן באמצעות בקבוקים דמויי בקבוקי תבערה, הנפת שלט "נקמה", הנפת כלי נשק ודריכתם ועוד. ביהמ"ש ציין בהקשר זה, כי מדובר באירוע ה"לקוח מעולם אחר. הריקוד ואופיו עומדים בסתירה לערכים אנושיים בסיסיים". בית המשפט קיבל את עמדת התביעה באשר לפסול המוסרי שבמעשים, אך קבע כי לא נחצה הקו שבין התנהגות פסולה ובלתי מוסרית לבין הרף הפלילי.
כתבי האישום הוגשו לאחר בחינה עובדתית ומשפטית יסודית, ובהתאם להליכי האישור המיוחדים הנדרשים בעבירות הנושקות לחופש הביטוי, לרבות אישור היועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין לעומקה ותשקול את צעדיה".
