"עליתי בשבוע שעבר להר הבית עם תנועת הביטחוניסטים. כשנמצאים שם אי אפשר לא לחוש אווירת קדושה מיוחדת – בפרט כשיודעים על מה שמסתתר מתחת לפני הקרקע, באבן השתייה למשל. אולי אפילו ארון הברית נמצא שם.
"ואחרי המילים הגבוהות, היחס אלינו שם היה לא רק מעציב או מכאיב אלא אפילו מעליב. זה מתבטא בכך שיהודי לא יכול להגיע למקום שהוא בדין שלו, שעליו לבקש אישור. נדרשנו להמתין כעניים בפתח עד שכבודם התירו לנו להגיע למקום שהוא הבית שלנו, עד שהושלם התיאום עם הווקף. אנשיו הם שמרשים לנו לעלות ואילו המשטרה היא רק על תקן מלווה.
"התחושה היא שלא רק שעושים לנו טובה כשנותנים לנו לבקר במקום שהוא שלנו, אלא גם שומרים עלינו בשבע עיניים כדי שחלילה לא נעשה שום דבר ששייך לאמונות ולמסורת שלנו. אי אפשר להתפלל ולקרוא תהילים. כשנעמדנו ליד כותרות העמודים העתיקות, שעליהן עוד נראים שרידי הזהב שציפה אותן, סילקו אותנו גם משם".
מה לדעתך צריך להיות הפתרון למציאות בהר? בכל זאת, טוענים שזה מקום רגיש.
"אני מודע לכך משירותי במשרד ראש הממשלה, בשגרירות בוושינגטון ובמשרד החוץ. אני מכיר את הרגישויות והאתגרים, אבל אתגרים נוצרו כדי שנתגבר עליהם. מה שמתסכל כל כך הוא שלמוסלמים יש ערים קדושות יותר, מכה ומדינה, ובמקום השלישי נמצאת ירושלים, אבל הם מנסים לשמור בהר על בלעדיות אלימה. צריך לפתור את זה.
"אם יש כוונה אמיתית למצוא פתרון, מקימים צוותי עבודה, בונים תוכנית אסטרטגית ומגייסים את כל בעלי הברית שלנו בעולם, ויש לנו כאלה. קיימים בעולם כ־800 מיליון נוצרים אוונגליסטים. נכון, צריך לעשות את הדברים בחוכמה – אבל בלי לוותר. צריך להשאיר את עניין ההר כל הזמן על הפרק, כנושא לדיון. לא להתחמק מכך".
יכול להיות שהר הבית לא מספיק חשוב להנהגה שלנו?
"אני רוצה להניח לה ליהנות מן הספק. יש להנהגה דברים אחרים על הראש, אבל מה שעליה לעשות הוא לדרג את הר הבית גבוה בסדר העדיפויות. לצערי לא רק הממשלה הנוכחית, אלא כל הממשלות, מממשלת אשכול ועד היום, רואות בהר הבית מטרד.
"אם אנחנו מתייחסים לנכס שלנו כנטל, זה פוגע בבעלות שלנו. ודאי שאחרים יראו בכך הוכחה שצעדינו בהר אינם נעשים בזכות אלא בכוח. מה שאנחנו עושים פה נעשה בזכות, אבל לא דיברנו מספיק על הזכות הזאת ולא גיבשנו קואליציות שיכירו בזכות הזאת ויקדמו אותה. אין עם אחד בעולם שמנושל מקודשיו, מזכויותיו, מהמקום שמגבש אותו כעם. זה המקום שמכוחו נובעת הזכות שלנו על כל הארץ ועל כל ההתיישבות שלנו בה. אנחנו לא מממשים את הריבונות במקום שהכי חשוב לנו, בציפור נפשנו.
"כשממשלת ישראל רוצה להעלות נושא, הוא עולה בכל שיחה. אם בכל שיחה שלהם עם משרדי החוץ או הממשלות במדינותיהם שגרירי ישראל יעלו את העניין הזה – הוא ייקלט. אנחנו לא מעלים את הנושא וזו הבעיה".
גם אתה כסגן שר החוץ וכשגריר לא היית מודע מספיק לחשיבותו של הר הבית?
"ודאי".
בתשעה באב ח"כ עמיחי שיקלי שר התקווה בהר, וספג מתקפות מכל עבר. מה דעתך על כך?
"זה נקודתי. צריך להסדיר את כל נושא הר הבית, שלא בכל פעם נגיע לשם כקבצנים וכל ביקור יצטרך להיות מתואם, שלא בכל פעם יאמרו ליהודים כיצד מצופה מהם להתנהג שם ומה לא לעשות. אם נדע לעמוד על שלנו ולהסביר זאת, זה ייפתר. וחוץ מזה, צריך להביא להר את נציגי ישראל בחו"ל. צריך להביא את שרי הממשלה. אני לא יודע אם כל שרי הממשלה ביקרו בהר אי פעם".
איך הגענו למצב שראש הממשלה החלופי אומר שהר הבית אינו המקום הקדוש ליהודים, אלא הכותל?
"אני לא יכול להאשים את לפיד בבורות כי אני לא חושב שהוא בור. להפך. זו אמירה פוליטית מניפולטיבית שבצידה יש אולי כוונות לשכר פוליטי – אם זה כדי להשאיר את רע"ם בממשלה או כדי לטפח את היחסים עם מלך ירדן. וזה אכן כואב מאוד".
