זה נשמע בלתי אפשרי: טכנולוגיה שיכולה לשחזר את הכימיה הקוסמית, לספק אנרגיה נקייה בלתי מוגבלת כמעט, ולהניע את העולם בבטחה במשך מאות שנים. אבל היתוך גרעיני בר־קיימא, שבמשך שנים רבות נרקמו תאוריות על היתכנותו, עשה החודש עוד צעד למציאות. מדענים במתקן ההצתה הלאומי, חלק מהמעבדה הלאומית לורנס ליברמור בקליפורניה, הודיעו שייצרו כ־10 קוודריליון ואט של כוח היתוך לאחר הפצצת קפסולת מימן במערך קרנות לייזר.
ההתפרצות נמשכה רק שבריר שנייה, אך היא הציגה ראיות חדשות לכך שרתימת אנרגיית ההיתוך עשויה להיות אפשרית יום אחד.
כמובן, עוד לא הגיע הזמן לחגוג. בדיחה ישנה גורסת שאנרגיית היתוך נמצאת תמיד במרחק של עשרים שנה; התלהבות מוגזמת ומוקדמת היא חולי שהתחום סובל ממנו זה עשורים. האתגרים שנותרו בדרך לכור פעיל עודם מרתיעים. אפילו האנרגיה שהופקה בניסוי – כ־70 אחוזים מהאנרגיה הכוללת שייצר הפיצוץ – עדיין רחוקה מלהיות מקור אנרגיה בר־קיימא.
ובכל זאת יש סיבות לאופטימיות. האחת היא שחידושים אחרים בשנים האחרונות עשויים להאיץ את ההתקדמות בדרך להיתוך גרעיני. התפתחויות בתחומי החישוב במהירות גבוהה, הבינה המלאכותית, המגנטים המוליכי־על, הדפסת התלת־ממד, מדעי החומרים ועוד כולן אמורות לסייע להתגבר על אתגרים בדרך למכשיר התכה מעשי. למעשה, פריצת הדרך החודש אירעה במידה רבה בשל מודלים חישוביים טובים יותר.
ההתלהבות הגואה במגזר הפרטי אמורה לעזור גם היא. יותר מעשרים חברות עוסקות כעת במיזמי היתוך, ומשקיעים בתחום הזרימו אליו למעלה מ־300 מיליון דולר בשנה שעברה בלבד. כמה מהחברות כבר נמצאות בשלבים מתקדמים. ג'נרל פיוז'ן, במימון חלקי של ג'ף בזוס, מתכננת להתחיל לבנות כור ניסויי בשנה הבאה. קומונוולת' פיוז'ן סיסטמס, במימון ביל גייטס, מצפה להציג רווח נקי באנרגיה עד 2025.
אפילו אם מטרות כאלה יתבררו כאופטימיות מדי, הרווחים במחקרים הללו עשויים להיות ניכרים. רתימת ההיתוך עשויה להפוך יום אחד למקור אנרגיה בלתי מוגבל. הוא לא ייצר פסולת לטווח ארוך, לא יפלוט גזי חממה ואין בו סיכון לקריסה גרעינית. מטרתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן להגיע לאפס פליטות עד 2050, שהיא בלתי סבירה במגמות הנוכחיות, נראית מציאותית הרבה יותר אם מחשבים מיזמים כאלה. אין פלא שההיתוך הגרעיני מכונה לעתים קרובות "הגביע הקדוש" של ייצור האנרגיה.
אולם בשונה מהגביע שבאגדה הארתורית, ההיתוך הגרעיני כפוף לאילוצי העולם הזה. אילוץ אחד הוא טכנולוגי. בניית כור היתוך פעיל היא אחד האתגרים המורכבים ביותר שהמדע התמודד עמם. בעיות טכניות עצומות עדיין דורשות פתרון, אולם המימון הפדרלי למחקר היתוך ירד ב־40 אחוזים בארבעת העשורים האחרונים. תוספת המימון שנכללה בתקציב השנה שעברה עשויה לעזור, אך נדרשת התחייבות לטווח ארוך יותר כדי להתגבר על מכשולים מדעיים והנדסיים, לבנות כוח אדם מיומן ולפתות חוקרים מוכשרים יותר למעבדות בארה"ב.
הכסף הוא בהחלט אתגר. אף חברה לא תבנה כור היתוך ללא השקעות ענק, והשקעות ענק לא ייתכנו ללא הוכחת היתכנות. שני גופי ייעוץ כבר המליצו שהקונגרס יסייע בבניית מפעל ניסוי בתוך שני עשורים. שותפויות ציבוריות־פרטיות עם חברות שעוסקות בהיתוך יכולות לסייע להאיץ את התהליך הזה, לשלוט בעלויות ולהפחית את הסיכונים. מודל שימושי הוא שיתוף הפעולה המוצלח של נאס"א עם ספייס־אקס, שהוזיל מאוד את עלות הטיסה לחלל.
מכשול אחרון הוא הרגולציה. הכפפת מיזמי אנרגיית היתוך לאותן דרישות רישוי שחלות על כורי ביקוע גרעיני מסורתיים ומסוכנים – תוביל לעיכובים רציניים, תעלה את המחירים ותגביל את ההשקעות בחברות מבטיחות. בהתחשב בכך שההיתוך הוא טכנולוגיה בטוחה בהרבה, כללים כאלה אינם הגיוניים כלל, במיוחד כשהממשלה טוענת שאנרגיה נקייה ממוקמת במעלה סדר העדיפויות שלה.
כפי שהעולם למד בעשורים האחרונים, אין פתרונות קסם לשינוי האקלים. אנרגיית היתוך לא תהיה יוצאת מן הכלל. עם זאת, בין הכותרות המשמימות, ניסויים מוצלחים כמו זה מובילים בסופו של דבר להתקדמות של ממש – ואם ממשלות יתמכו היכן שצריך אותן, זו סיבה אמיתית לתקווה.
