האירועים האלימים בערים המעורבות בימי מבצע שומר החומות בחודש מאי האחרון, ערערו בקרב אזרחים יהודים רבים את תחושת הביטחון האישי. רבים מצאו עצמם מותקפים על ידי שכניהם הערבים בלי יכולת של ממש להתגונן, וכשלא פעם הרשויות לא מצליחות לספק להם הגנה.
אחד המדדים המצביעים על תחושה זו הוא העלייה הניכרת במספר האזרחים שפנו למשרד לביטחון הפנים בבקשה לקבל רישיון לשאת נשק אישי. על פי נתוני המשרד, בארבעת החודשים שחלפו מאז תחילת מבצע שומר החומות ועד השבוע האחרון הוגשו 10,580 בקשות חדשות לקבלת רישיון נשק פרטי. זוהי עלייה של 500% לעומת הבקשות הממוצע בתקופה כזו לפני המבצע.
למרות המציאות המתוחה שנחשפה לאחרונה, השר לביטחון הפנים עמר בר־לב ביקש עם כניסתו לתפקיד לבחון אפשרות של החמרת התבחינים לקבלת רישיון נשק אישי. זאת בניגוד לקודמיו בתפקיד, אמיר אוחנה וגלעד ארדן, שביקשו להרחיב את מעגל האזרחים הנושאים נשק, כדי שיוכלו לתת מענה מהיר לאירועים ביטחוניים.
צור רענן, תושב שכונת רמת אשכול בלוד, סיים לאחרונה את הליך קבלת ההיתר לנשיאת אקדח. עד היום הוא נמנע מנשיאת נשק אישי, אבל מאורעות תשפ"א גרמו לו לחשוב אחרת. "בעבר חשבתי על כך, אבל העדפתי לוותר", הוא מספר. "זה עול, צריך לשמור את הנשק ולאבטח אותו בצורה ראויה, הוא עלול חלילה להיגנב. לא רציתי להיכנס לזה".
אך בחודשים האחרונים הבין רענן כי נשק אישי עשוי להציל חיים. "כל מי שהיה בלוד בשבוע של הפרעות הבין שאי אפשר לסמוך רק על רשויות האכיפה וכוחות הביטחון. כמו על הבתים של שכנים רבים גם לבית שלנו זרקו אבנים, היה ירי פה ברחוב, ניסו לפרוץ לנו לבית. מצאתי את עצמי הולך לישון עם פטיש ליד המיטה כדי שיהיה לי עם מה להגן על עצמי ועל המשפחה שלי אם מישהו יפרוץ אל תוך הבית. אני אומר את זה בצער, אבל נשק אישי זה דבר בסיסי".
רענן יודע כי לצד היתרונות ישנם גם סיכונים. שלושה יהודים תושבי לוד מצויים היום בהליכים משפטיים לאחר שהתגוננו מפני קבוצת צעירים ערבים שהשליכו לעברם בקבוקי תבערה. הם נאלצו להשתמש בנשק אישי והביאו למותו של תושב לוד מוסא חסונה. "אני יודע שכל שימוש בנשק מחייב מחשבה ושיקול דעת, אבל בסוף אעשה הכול כדי לשמור על חיי ועל חיי המשפחה שלי".
עוז אברמוביץ', יליד העיר ורכז הביטחון בשכונת רמת אשכול, מברך על כל אחד בשכונה שמצטרף למאגר נושאי הנשק. "כל יהודי נושא נשק שנמצא פה בשכונה זה דבר מבורך", הוא אומר. "מבחינתי זה עוד בן אדם שיכול להגן על עצמו ועל אחרים. בלילה הראשון של הפרעות היו כאן אנשים שהתקשרו לכוחות הביטחון ולמשטרה ולא קיבלו עזרה. התחלנו לחפש מי מהתושבים עם נשק ויכול להתנדב להגן על הרחוב שלו או על בניין מסוים. ממש חילקנו את השכונה לגזרות בין חמושים, וכל אחד לקח אחריות על אזור מסוים.
"האירועים לימדו אותנו שהמצב הביטחוני בערים המעורבות לא שונה מיהודה ושומרון, ואולי אף מורכב יותר. אנחנו לא חיים ברמת השרון. אם אין אפשרות לרשויות להיאבק במצבים כמו שראינו לאחרונה, אנחנו צריכים שיתאפשר לעוד אזרחים לשאת נשק ולהגן על עצמם בעת הצורך".
המציאות הזו איננה בלעדית ללוד. עזרא, תושב יפו, רכש גם הוא לאחרונה נשק אישי אחרי סיום ההליך החוקי. "הרחוב מופקר", קובל עזרא, "כבר אי אפשר לסמוך על גופי האכיפה כדי לשמור על השקט ברחובות, ולא תמיד יש מי שיגן עלינו מפני מתקפות אנטישמיות. אזרחים צריכים להגן על עצמם, כל הארץ חזית. קשה לומר זאת, אבל זו המציאות. מהנשק נפרדתי כשעזבתי את יהודה ושומרון ועברנו ליפו נפרדתי מהנשק, חשבתי שסמוך כל כך לתל־אביב לא אצטרך אותו. לצערי התבדיתי".
