המרכז המסחרי, כפר־עציון יום רביעי, 17:04
מילה לפתיחה: המרכז המסחרי של כפר עציון הוא מיקרוקוסמוס גוש עציוני מעניין: מצד אחד תרבות צריכה שגרתית – משפחות מגיעות לקנות בריכה מתנפחת לחצר וסנדלים לילדים, נשים מחפשות שמלות מעוצבות, מטיילים שותים קולה קרה וצעירים מנגבים חומוס. מצד שני הקצב קיבוצי. גם אנשי הגוש עצמם נעים במתחם על מנעד קוסמופוליטי, מבורגנות של חולצה במכנסיים ועגלות ילדים מעץ ועד גוזמבות ופאות וודסטוקיות מבת־עין השכנה. בשגרה זהו כור היתוך חברתי מרתק עם אידיאולוגיה משותפת, אבל עכשיו, כש"אלפי מאומתים", "מצב המונשמים", "קצב מעריכי", "סגר נושם", "ריחוק חברתי" ועוד צירופי מילים שהפכו כמעט לזיכרון רחוק חזרו שוב אל השולחן, קווי הניגוד ניכרים יותר.
יותם הובר, 32, שדה בועז
על המפה: אני שכן של בתאל (קולמן, כתבת מקור ראשון, י"ה) שלכם. עברנו אתמול מכרמי־צור לשדה־בועז, אתמול באמת.
המצפן: לא יודע אם הייתי מגדיר את עצמי אדם פוליטי. אני עוקב. אני מצביע עבודה מהבית, אל־רום ברמת הגולן. אני פה בגלל הגברת, היא באה לעבוד בחקלאות והתאהבנו. אני מבסוט שיש ממשלה חדשה ומרעננת. אני לא חושש, הם גדלים אל תוך התפקיד. אני חושב שהם עושים עבודה טובה כמו ביבי בקורונה, אם לא יותר טוב.
חיסון או לא: יש לי תמיד ספקות ושאלות והכול תזזיתי גם במחשבה שלנו. אבל התחסנתי. אני חמישה חודשים מהחיסון ואני קם בכל בוקר לעבודה והכול טוב. עד כמה שאני יודע לא נדבקתי. אני עובד במלון אז אני נחשף להרבה עובדים ואורחים. אבל אני קצת יכול להבין אנשים שלא מתחסנים.
יש גם ממד פוליטי בסיפור, בנט כמו ביבי רוצה חיסון בתקווה לצאת ממצב שלא טוב לו. יש לי חברת ילדות שלא מחוסנת ואני לא נכנס לפאניקה לידה. אני שם לב איך אני מרגיש, בשביל אמא שלי המבוגרת. אני לא יודע אם היא תקבל חיסון שלישי או לא, לא שאלתי אותה עדיין.
אביה מנדל, 17.5, כרמל
אלומה טבול, 17.5, גבעות
אליחי שרייבר, 17.5, כרמל
על המפה: נפלת פה על כל הארץ, מורכב. אחד מאיתנו לומד באילת, אחת בנוב ואחת בערד.
המצפן: אלומה: לא מעניינת אותי הפוליטיקה, וגם לא הריבים. היינו מצביעים לביבי או כרגע לאף אחד. לא טוב שצריך לקבל רשות מהערבים אם לתקוף בעזה.
אליחי: וואלה, אותי מעניין, לא ברמה פרטנית אבל בגדול. הממשלה, עכשיו, אני מרגיש שהיא לא אמיתית. בנט קיבל שישה מנדטים. אבל תכלס לא באמת כזה אכפת לי.
אביה: אנחנו מהשטחים אז אני יודעת שהממשלה הזאת לא טובה, כי היא מביאה שטחים לערבים. נותנים את הנגב ומפנים יהודים.
חיסון או לא: אליחי: התחסנתי מזמן, שלושה ימים אחרי ביבי. לא הייתה לי התלבטות, אבל לא בגלל ההורים שלי. סתם אמרתי שאני לא רוצה בידוד. לא היה אכפת לי להידבק, פשוט לא רציתי בידוד.
אלומה: אני אותו הדבר. יש לנו עבודה עם אנשים עם מוגבלות, אז צריך לשמור עליהם, וגם זה היה ממש מול הבית, אז מה, לא נלך? אבל גם היה דיבור בפנימייה שלי.
אביה: אני חליתי, האמת, יום אחד של כאב ראש ועבר. אבל אני לא יודעת מה היה אם לא. נגיד, סבא שלי אנטי ולא מתחסן. הוא אומר לנו: אל תתחסנו בשבילי. וגם אבא שלי ואמא שלי לא התחסנו כי הם היו חולים ואמרו לי אל תקחי את הסיכון הזה. יש התלבטות שוב עכשיו אבל גם אי ודאות, ואני מבינה אותם. היו צוחקים עליי ביישוב, אבל זה בסדר. גם בחבר'ה היה דיבור, אבל הרוב נראה לי בכלל לא התחסנו. יש לי חברות שלא רצו לעשות בדיקה והעיפו אותם הביתה.
אביה קופ, 40, כפר־עציון
על המפה: אחי, חילקתי פעם מקור ראשון, אל תראה אותי ככה.
המצפן: אתה יכול לשאול מה הצבעתי אבל לא אגיד לך. אני אח בבית חולים, אז הפוליטיקה אצלנו היא אקס־טריטוריה, גם עכשיו בשומר החומות. אני כן מרגיש שהממשלה עכשיו עובדת נכון בקורונה, וזה שמשאירים את המשק פתוח זה חד־משמעית נכון.
חיסון או לא: שמע, עבדתי במחלקת קורונה. זה הוכיח את עצמו חד־משמעית. אנחנו רואים את זה בשטח, פחות תמותה והתחלואה הקשה פחות קשה. אבל אני מדגיש: נכון לעכשיו. בקיבוץ כולם התחסנו ואין אווירה סרבנית. האם אני חושב שצריך לחייב להתחסן? לא בטוח, רק שכל אדם ידע שצריך לשאת בהשלכות. בסך הכול יש דמוקרטיה בסוף. אני לא חשדן כלפי אנשים וברוך השם עברנו גם את החורף הקשה. היה אז שיגעון, לא פשוט בכלל. אם יהיה חיסון שלישי לצוותים הרפואיים בטח אתחסן, אבל זאת שאלה שלא עונים עליה באוטומט.
נריה ואשרת חודפי, 27, גבעת־וושינגטון
על המפה: סטודנטים להוראת מוזיקה, לומדים גיטרה ופסנתר. נפגשנו בתואר. נראה לי שפגשת את האנשים הנכונים אם באת לדבר על חיסונים.
המצפן: אשרת: הצבעתי לסמוטריץ', לא בלב שלם. חשבתי אולי להצביע לביבי, אבל תכלס הכול נראה לי גרוע. עדיין לא ברור לי לאן הולכים עכשיו, אבל לא הייתי מאלו שחטפו אגרוף בבטן עם הקמת הממשלה. הייתה תחושה שצריך שינוי כלשהו, שאנשים יעשו דברים לא רק כי "ביבי אמר".
נריה: תתפלא אבל הצבעתי ש"ס. אני בא ממשפחה שמצביעה ש"ס. זאת לא האופציה הכי טובה אבל כן הכי פחות רעה. דואגים למגזר שלהם. יש לי אחים ואחיות שם והם אנשים טובים, אז בסדר לתת להם את הקול שלי. אני עם אשרת, הנטייה לעשות כל מה שביבי אומר לא בהכרח טובה.
חיסון או לא: נריה: שנינו לא התחסנו. אני יותר אידיאולוגי בעניין הזה. לא מאמין, לא רק בחיסונים אלא בכל מה שקורה סביב הקורונה. זה לא מתוך אינטרס לדאוג לציבור. יש בזה הרבה כסף. התרגלנו לחיות ככה ולוותר על המון. ההורים שלי, למשל; אבא התחסן ואמא, שהיא אחות, לא. היא חושבת כמוני אבל פחות רדיקלית. אני בן אדם שלא כופה את עצמו, לא אסתובב במקום שפוחדים ממני. נעטה מסכות איפה שמבקשים. אבל לבית הכנסת לא נכנסתי כי מקפידים שם ממש על מסכות. זה לא בשבילי, תנו לנשום.
אשרת: במקומות קונפורמיסטיים יותר, שעושים "מה שצריך", יש יותר מחוסנים מאשר במקומות כמו פה ונניח בת־עין, שלא עושים כל מה שאומרים להם. אני לא חיה בפלנטה אחרת, אני רואה את זה על ההורים והמשפחה. יש תחושה שהסביבה לא מבינה מה יש לנו, אבל זה בסדר.
