היום בשעה שתיים בצהריים, שעון ישראל, תצא לדרך בטוקיו האולימפיאדה ה־32 בעידן המודרני. מסע התלאות שקדם לטקס הפתיחה הוא יוצא דופן: דחייה בשנה בשל מגפת הקורונה, סימני שאלה בדבר עצם קיום המשחקים, וההחלטה לערוך את התחרויות ללא נוכחות קהל ביציעים, בפעם הראשונה בהיסטוריה, בשל מצב החירום שהוכרז בטוקיו בשבועות האחרונים. הסיבה לכך היא עלייה מתמדת במספר מקרי הקורונה החיוביים שמתגלים במטרופולין הענק מדי יום: בשבוע החולף עלה מספר המאומתים היומי בעיר ליותר מאלף ביום, שיא מאז חודש מאי. יפן חיסנה עד היום כשמינית בלבד מ־126 מיליון תושביה.
"אחת הבעיות הגדולות כאן אצלנו ביפן היא שהמדינה לא מצליחה להשיג די חיסונים, לצד זה שאין מערכת בדיקות טובה כפי שיש במקומות רבים אחרים בעולם", מסביר לי סקוט, עורך דין יפני שגדל בהוואי וחזר לגור בטוקיו בשנים האחרונות. "בשבילי ובשביל רבים אחרים שאני מכיר, העובדה שאסרו עלינו להיכנס למשחקים היא אכזבה עצומה. קניתי כרטיסים לכמה מעמדי גמר, וזו הזדמנות נדירה להיות באולימפיאדה שהמדינה שלך מארחת, אבל הפעם זה כבר לא יקרה. חבל מאוד. אני מודע לכך שרבים ביפן התנגדו לקיום המשחקים בגלל המצב, אבל יש רבים אחרים ששמחים מאוד שהאולימפיאדה יוצאת לדרך, ועצובים שיוכלו לצפות בה רק בטלוויזיה".
הישראלים באים
למשחקים הגיעו משלחות מ־204 מדינות בעולם, מלבד משלחת הפליטים הבינלאומית, ובסך הכול צפויים להשתתף בה 11,238 ספורטאים, שיתחרו ב־339 תחרויות ב־33 ענפים. ישראל שולחת למשחקים את המשלחת הגדולה בכל הזמנים, עם 90 ספורטאים שיתחרו ב־15 ענפי ספורט. הראשון, שנכנס לפעולה כבר היום, בשעה שבע בבוקר שעון ישראל, הוא הקשת איתי שני, בן 22, אלוף ישראל בארבע השנים האחרונות. שני עשה היסטוריה ביוני כשקבע את הקריטריון האולימפי בתחרות בפריז, והיה לראשון אי פעם שמייצג אותנו בענף הקשתות.
מחר יצטרפו אליו המתעמלים אלכס שטילוב, שזו האולימפיאדה הרביעית וככל הנראה האחרונה בקריירה שלו, וארטיום דולגופיאט, אלוף אירופה ב־2020 ואחד המועמדים הישראלים הבכירים לזכייה במדליה. הוא צפוי להעפיל לגמר תחרות הקרקע, שתתקיים בשבוע הבא.
מלבדם יתחרו בשבת גם אבישג סמברג, אלופת אירופה בטאקוונדו במשקל עד 49 ק"ג, הג'ודוקא שירה ראשוני (בקטגוריה עד 48 ק"ג), והשחיינים אנסטסיה גורבנקו (מוקדמות 100 פרפר ו־400 מעורב אישי), דניס לוקטב (מוקדמות 400 חופשי) ורון פולונסקי (מוקדמות 400 מעורב אישי). ביום ראשון ייאבקו הג'ודוקא גילי כהן (עד 52 ק"ג) וברוך שמאילוב (עד 66 ק"ג), עומר שפירא (תחרות אופני כביש), קסניה פוליקרקובה (בדמינטון), סרגיי ריכטר (רובה אוויר לעשרה מטר) וליהיא רז בת ה־17, צעירת המתחרות במשלחת, שתהיה הישראלית הראשונה שמתחרה במוקדמות ההתעמלות במשחקים האולימפיים מאז לונדון 2012.
פתיחת המשחקים תיחגג באופן רשמי כאמור היום, בשתיים בצהריים שעון ישראל, בטקס באצטדיון האולימפי החדש בטוקיו. הטקס צפוי לכלול מופעים, זיקוקים ופירוטכניקה, וכן מפגן אוויר של חיל טיס מיוחד של הצבא היפני. עד אתמול טרם נחשפה זהותו של מי שיזכה לכבוד וידליק את הלפיד האולימפי בטקס.
במצעד המשלחות המסורתי צפויה ישראל להיות המשלחת ה־17 שתיכנס לתוך האצטדיון, אך רק חלק מחברי המשלחת יחגגו בטקס משום שרבים מהספורטאים לא הגיעו עדיין לטוקיו, ואחרים – מתאבקי הג'ודו למשל – ייעדרו בשל הוראת האיגוד, כדי שישמרו על רעננות לקראת התחרויות הסמוכות כל כך לטקס הפתיחה.
באצטדיון, המסוגל להכיל 68 אלף בני אדם, יהיו בזמן טקס הפתיחה רק כ־10,000 צופים, ובהם נציגי הוועד האולימפי הבינלאומי, דיפלומטים זרים, אנשי תקשורת ונותני חסות – אך הכניסה נאסרה על פשוטי העם, אזרחים ותיירים כאחד. על אירוע הפתיחה מעיבים גם פיטוריו אתמול של במאי הטקס, קנטרו קוביאשי, לאחר שהתגלה שהתבדח על השואה בתוכנית טלוויזיה שהשתתף בה בשנת 1998.
בירוקרטיית הקורונה
ההגעה לטוקיו לקראת המשחקים הייתה מורכבת במיוחד, גם לאיש תקשורת בעל כל האישורים הנדרשים לסיקור האולימפיאדה. לפרקים נדמה שהמארגנים מנסים לייאש את העיתונאים באמצעות הקמתה של מערכת מורכבת, הכוללת אינספור אתרים ואפליקציות, מסמכים בלתי נגמרים שצריך למלא ולשלוח בדד־ליינים מוגדרים וחמורים, וספר הוראות וחוקים בן שבעים עמודים (הכולל, בין השאר, איסור מוחלט על קריאות עידוד), שגרסאותיו מתחדשות ומתעדכנות מדי כמה שבועות ונשלחות מחדש לעיתונאים המצפים לאירוע.
המארגנים עצמם לא עמדו בלוחות הזמנים שקבעו, ורבים מהממשקים שהוקמו לא תפקדו לאורך זמן וחלקם לא מתפקדים עד היום. במשך 14 הימים לפני הגעתו ליפן התבקש כל אורח לדווח מדי יום על מצבו הרפואי באפליקציה מיוחדת, ולהציג בנמל התעופה שתי בדיקות קורונה שליליות שנעשו בהפרש של יממה. השבוע התאפיין גם בסיפורי אימה שהגיעו מנמלי התעופה בטוקיו: ספורטאים, אנשי צוות ועיתונאים שהגיעו למדינה נאלצו לחכות עד 11 שעות בשדה עצמו, לפני ששוחררו למלונות ולכפר האולימפי.
הייתי מוכן לכך בעת נחיתתי בנמל התעופה האנדה בטוקיו שלשום אחר הצהריים, לאחר 14 שעות טיסה (התפוסה במטוסים הייתה דלילה יחסית, למרבה המזל), אבל המסע היה מפרך מעט פחות מסיפורי האימה הללו. נדרשתי לעבור ב"מסלול חיול" שארך כשלוש שעות: עברתי מדלפק לדלפק, הצגתי שוב ושוב את אותם הדפים, הנתונים והקודים, ולא הצלחתי לקבל תשובות לרוב השאלות ששאלתי. בשלב מסוים עברתי בדיקת קורונה (השלישית בתוך ארבעה ימים), ולשמחתי הגיעה תשובה שלילית בתוך כחצי שעה.
לאחר מכן הגיע הרגע שבו האישור שלי הפך לקרדיטציה, התעודה שתסייע לי כעיתונאי להיכנס למשחקים עצמם, בכפוף להזמנה מראש בכל אולם. אחרי בדיקת דרכונים ומכס זכיתי לצאת מנמל התעופה אל אוויר לוהט ב־30 מעלות ולחות ששאפה למאה אחוזים.
על הספורטאים ואנשי התקשורת שהגיעו ליפן נאסרה הנסיעה בתחבורה המקומית בשבועיים הראשונים לשהותם ביפן. אוטובוס מיוחד לקח ארבעים מאיתנו לחניון בעיר, ושם פיזרו אותנו לארבעים מוניות (לכל מונית מותר להסיע רק נוסע אחד) שהביאו אותנו לבתי המלון. בכניסה לבית המלון יושב מאבטח 24 שעות ביממה, ומחתים כל מי שרוצה לצאת. כדי לקנות מזון מותר לצאת לסיבוב של רבע שעה; לאחד מאירועי האולימפיאדה היציאה אינה מוגבלת בזמן.
בסיור הלילי הראשון (והקצר) שערכתי גיליתי רחובות שקטים למדי, וחנויות שסגורות ברובן בעקבות מצב החירום, שמחייב את כל העסקים פרט למוכרי המזון לנעול את השערים כבר בשמונה בערב. היפנים כידוע אדיבים, חייכנים, מקבלי פנים וסבלנים, ובזמן הקצר שביליתי כאן כבר זכיתי לכמה מחוות אדיבות של אנשים שיצאו ממקום עבודתם כדי ללוות אותי למקום חפצי.
למרות האכזבה שבקיום אירוע אדיר כזה בלי קהל ביציעים, עדיין צפויים לנו 16 ימים מרגשים של תחרויות ספורט, רגעים בלתי נשכחים, שיאים והתרגשויות.
עדכונים שוטפים מהאולימפיאדה באתר מקור ראשון: makorrishon.co.il
