עץ החרוב הוא סמל נוף ארצישראלי בן אלפי שנים, אך רק כעת הוא הופך לענף חקלאי מסחרי. לאחר שנתיים של מחקר ומיפוי, ובמסגרת המאמץ להוספת גידולים חדשים לחקלאות בגליל, החלו השבוע נטיעות של מטעי חרוב בגליל העליון. זאת כחלופה לגידולי שדה יקרים יותר ורווחיים פחות, ולאחר שהתברר כי פרי החרוב זוכה לעדנת ביקוש.
בסך הכול התוכנית היא לטעת 700 דונם של עצי חרוב בשטחים החקלאיים של הקיבוצים דן, דפנה, חולתה, גדות ועמיעד, וכן בחוות המטעים המחקרית של החברה לחקלאות במועצה אזורית הגליל העליון. הנטיעות, שנערכות תחת פיקוח הלכתי צמוד עקב שנת השמיטה הקרבה, יימשכו כמעט עד ערב ראש השנה. לאחר שנת השמיטה הקרובה צפויות הנטיעות להתחדש בקיבוצים נוספים.
"גידולי השדה הולכים ומאבדים רווחיות בשל עליית מחיר המים לחקלאים בשנים האחרונות", מסביר עופר ברנע, מנהל החברה החקלאית בגליל העליון, את ההיגיון המסחרי שבנטיעת החרובים. לעומתם, לדבריו, "עץ החרוב זקוק לפחות מים מגידולים רבים אחרים והוא מתאים לאקלים המקומי. אין צורך לאקלם אותו בישראל, כפי שנאלצנו לעשות כשהתחלנו לייבא ארצה את האבוקדו והמנגו.
"גידול החרוב גם מצריך פחות ידיים עובדות. הוא דורש מעט מאוד גיזומים והקטיף של הפירות מתבצע באופן מכני".
במשך שנתיים תמימות חיפשו חקלאים, שתלנים, אנשי קרן קימת לישראל, חוקרי מו"פ צפון וחברת "דרך החרוב" אחר עצי החרוב הטובים ביותר ברחבי הארץ כדי שהזרעים שלהם ישמשו לנטיעות החדשות בגליל. לבסוף אותרו עשרים עצי חרוב מצטיינים, בעלי יבול גבוה וגרעין באיכות גבוהה, והם יהיו "עצי האם" למטעים המסחריים בגליל.
בשלב הראשון יינטעו עצי חרוב פוריים, המבטיחים יבולים גבוהים ואיכותיים, עמידים לתנאי קיצון, שגדלו בחקלאות בעל (הסתמכות על מי גשמים בלבד).
במהלך הגידול יינתנו להם תוספת דישון והשקיה מתונה ומסודרת, שישפרו את כמות היבול ואיכותו.
"היעד הוא בחינה נרחבת של זני עצי חרוב עם פרופיל גידול שונה ובחינת התאמתם לתעשיית המזון והמשקאות, וכן פיתוח זני חרובים טעימים יותר ופחות קשים, למאכל טרי וללא עיבוד", אומר ברנע.
המיזם יצא לדרך הודות לשיתוף פעולה מסחרי שהובילה החברה לפיתוח הגליל בין קיבוצי הגליל העליון ובין החברה היזמית דרך החרוב בע"מ. לחברה חוזים ארוכי טווח במחיר מובטח למכירת פרי החרוב, ולפיכך תוכל להתחייב לרכוש את מלוא התוצרת מהחקלאים ולהעבירה למפעלי מזון בארץ ובעולם.
החיבור בין הקיבוצניקים ליזמים מתרחש בתזמון מושלם למצב החקלאות בגליל, אומר ברנע. "הם זיהו צורך עולמי ומחסור הולך וגובר של מוצר שמייצרים מזרעי החרוב, וזה התאים בדיוק לחיפוש שלנו אחר גידולים שיכולים לשאת את מחיר המים שהולך ועולה".
הדרישה העולמית לצריכת פרי החרוב ומוצריו עולה כל העת, בהתאמה לדרישה למזונות טבעיים ובריאים. באזורי הגידול הקיימים בעולם אין עדיין גידול אינטנסיבי מבוקר, והחרוב גדל במרחב טבעי לגמרי. השוק העולמי של תעשיית זרעי החרוב, שנמצא בראשיתו, כבר צורך כיום מעל 40 אלף טונות, שהם כ־200 אלף דונם של גידולים. קצב הגידול השנתי של השוק הוא חמישה אחוזים.
"עד היום גידלו את החרובים בעיקר בספרד ובפורטוגל, שם העצים גדלים על הגבעות יחד עם עצי הזית ומתבססים על מי גשמים", אומר ברנע. "בשנים האחרונות, בשל שינויי האקלים, עונת הגשמים מצטמצמת אבל אירועי הגשם מתחזקים, באופן שפוגע בתנובת העץ. החקלאים שם נוטשים את גידולי החרוב הטבעיים. הוא לא עץ מפונק, הוא זקוק רק לאדמה מנוקזת, ובגידול מבוקר ובהשקיה אנחנו מאמינים שהפוטנציאל שלו גדול".
תעשיית המזון מייצרת מפרי החרוב מוצרים רבים: דבש חרובים, מולסה, בסיס סוכר, סיבי חרוב וגם קוסמטיקה. זרעי החרוב יכולים גם לשמש לייצור ג'לטין מן הצומח, המשמש בתעשיית הגלידות, היוגורט והמזון לתינוקות, בתור מייצב מזון איכותי. עם העלייה בצריכת מזון בריאות עולה גם הביקוש לתוסף הזה. פרי החרוב משמש גם בתעשיית הפארמה: תמציות חרוב משולבות כתוספי מזון (פרוביוטיקה).
בזכות החרובים בגליל העליון יגדלו במידה ניכרת שטחי "הרעייה" של דבורי הדבש: פריחת החרוב מתקיימת בחודשים ספטמבר עד נובמבר, כשלדבורים אין מגוון נרחב של חלופות רעייה. העצים יחזקו את מושבות הדבורים, החיוניות להאבקת גידולי החקלאות והבר.
נטיעת שתילי החרוב צפויה להימשך עד ערב ראש השנה תשפ"ב, אז תחל שנת השמיטה. "אנחנו עובדים בשיא החום ובמהירות כדי להספיק ולטעת את כל העצים עד אז", אומר ברנע. "הנטיעות נעשות לרוב בסתיו, אבל החקלאים רוצים להגיע לשמיטה כשהעצים כבר באדמה".
