ההתרגשות בבריטניה מידבקת: לאחר כ־500 ימי מגבלות בעקבות מגפת הקורונה, בעוד כשבוע וחצי, ב־19 ביולי, יוכלו התושבים לחגוג את היציאה לחירות. בתחילת השבוע הכריז ראש הממשלה בוריס ג'ונסון שבמועד הזה יבוטלו כל החוקים המחייבים עטיית מסכות וריחוק חברתי; מעתה יתייחסו הרשויות אל הקורונה כאל שפעת לא נעימה שיש לחיות לצידה, והכללים שהתושבים ינהגו לפיהם יהיו תלויים ב"אחריות אישית", ללא כל אכיפה וחוק.
128 אלף מקרי מוות במגפה נרשמו בבריטניה עד כה; ההדבקה שם גוברת בשבועות האחרונים בעקבות התפשטותו של זן הדלתא. מספר המאומתים זינק השבוע מכ־2,000 ביום לכ־25 אלף ביום, אולם מספר המתים נותר יציב: פחות מ־20 ביום. במערכת הבריאות בבריטניה מכירים בכך שהמספרים צפויים לעלות ולהגיע אף ל־100 אלף מאומתים ביום, אך סבורים שמבצע החיסונים עזר לפרום את הקשר בין תחלואה למוות.
"בריטניה תצטרך ללמוד לחיות עם הנגיף", אמר ג'ונסון, בשינוי טון דרמטי מצד המנהיג שהציג בעבר את הקורונה כאויב שיש להכחיד. במאמר בדיילי מייל הבריטי כתב שר הבריאות סאג'יד ג'אוויד כי "חומת ההגנה" של החיסונים יכולה להחזיק מעמד מול הווריאנטים החדשים של הקורונה, וזו העת לחזור לחיים הרגילים. "הנתונים העדכניים של הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה מראים שלשמונה מכל עשרה מבוגרים בבריטניה יש נוגדנים המסייעים לגוף להילחם בקורונה".
המדיניות המהפכנית שמובילים בבריטניה זכתה לתמיכתו של האפידמיולוג הבכיר פרופ' ניל פרגוסון, שבעבר שכנע את הממשל לחזור בו ממדיניות חיסון העדר ולהכניס את תושבי בריטניה לסגר. השבוע הוא הביע "אופטימיות שההימור הזה יעבוד", אם כי הזהיר שמספר החולים עשוי להגיע ל־200 אלף ביום וייתכן שיהיה צורך להחזיר את מגבלות הסגר אם החיסונים יתגלו כפחות יעילים והתמותה תהיה נרחבת.
מטבע הדברים, המהלך שהבריטים מובילים מעורר מחשבות גם במדינות אחרות ובכללן ישראל – המדינה המחוסנת בעולם. בשיחות שערכנו השבוע עם בכירים במערכת הבריאות מתברר כי בשבועות האחרונים, עוד לפני ההכרזה הבריטית, דנו באפשרות להחיל מדיניות דומה גם בישראל, אך נדמה כי לא התקבלה כאן הכרעה לשום צד.
"המצב בישראל ובאנגליה אינו בר־השוואה", טוען פרופ' דורון גזית, מצוות ניטור המגפה של האוניברסיטה העברית. הוא מסביר כי ישראל ובריטניה לא חיסנו את אוכלוסייתן באותו חיסון, ורמת ההתחסנות בשתי המדינות שונה. גם שיעור הילדים בבריטניה, שאינם יכולים להתחסן, נמוך בכ20 אחוזים מאשר בישראל.
גזית מוסיף כי אף שנראה שהעלייה בבריטניה היא רק בהיקפי המאומתים ולא בתחלואה הקשה ובאשפוזים, מוקדם לקבוע שאלו יהיו המספרים גם בעתיד. "השאלה אם הדבקה כזאת באמת לא תוביל לעלייה ניכרת באשפוזים היא משהו שהם החליטו להמר עליו. מדובר במחלה בת שנה וארבעה חודשים, ואנחנו לא יודעים מהן המשמעויות ארוכות הטווח של מי שחלה בקורונה, אך ידוע כי ההשפעות לטווח ארוך, לונג קוביד, אינן עניין זניח".
בריאיון לדיילי מייל הבריטי אמר פול האנטר, מרצה לרפואה באוניברסיטת מזרח־אנגליה, כי הוא סבור שהגיוני להקל על המגבלות בקיץ, כאשר בתי הספר סגורים, אנשים מבלים בחוץ זמן רב יותר ומחלות אחרות בדרכי הנשימה אינן נפוצות. "בפנדמיה אף פעם זה לא זמן טוב לעשות ניסויים", אומר על כך גזית. "באמצעות מגבלות רכות אפשר להגביל כעת את היקפי ההדבקה, וכשיתבררו סיכויי ההידרדרות נוכל להסיק מחדש את המסקנות. אנחנו יכולים לעשות זאת כשיש לנו ידע מבוסס יותר. לא היינו רוצים להגיע שוב למצב שבו אנחנו בהדבקה לא נשלטת והתחלואה הקשה מתגברת, אם אפשר בשלב הנוכחי להגביל את רמת ההדבקה בקלות יחסית".
גם ריצ'רד טדר, וירולוג באימפריאל קולג' בלונדון, ציין השבוע כי הסרת המגבלות בזמן שההדבקה עדיין משתוללת "באה עם סיכון ממשי מאוד ליצירת וריאנטים נוספים שיהיו עמידים אף יותר בפני חיסונים ואולי גם מדבקים יותר. מי שלא מבין את זה משחק באש", קבע.
אמירותיו של פרופ' יורם לס, שעם פרוץ הקורונה כינה אותה "שפעת עם יחסי ציבור", התנפצו אל סלע המציאות של יותר מ־6,400 נפטרים וכ־20 אלף חולים במצב קשה מאז תחילת המגפה. אך האם כעת, לאור יעילות החיסונים במניעת תחלואה קשה ותמותה, אנו יכולים להתייחס לקורונה במצבה הנוכחי כאל מחלה דמוית שפעת, שיש לחיות לצידה ולא לנקוט צעדים חריגים כדי למגרה?
"אנחנו רחוקים מהנחת עבודה כזו", קובע בכיר במשרד הבריאות. לדבריו, "בשפעת לא מגיעים תוך חצי שנה לשמונה וריאנטים שונים של הנגיף. בשפעת אני יודע מהו אחוז הלא מחוסנים ומהי ההסתברות לתחלואה קשה ויכול לצפות אותה פחות או יותר, כי הנגיף לא משתנה. כשיש לך שפעת, אתה יכול להגיד שאתה נותן חיסון ויהיו אנשים שיחלו וימותו וזה בסדר, אבל פה יש מגפה שהווירוס עצמו משתנה במהירות. מספיקה מוטציה אחת ברצף של הנגיף כדי שהמחלה תהיה קשה יותר".
"זו תהיה טעות חמורה להתייחס אל הקורונה כאל שפעת", אומר גם יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' נדב דוידוביץ', ולא רק משום שהנגיף עדיין לא מוכר דיו, אלא בעיקר משום שההתמודדות בעולם מול השפעת איומה בעיניו. "זו בעיה חמורה שג'ונסון קרא לאזרחי אנגליה לחזור לחיים נורמליים. נראה שלא למדו שם דבר, כי ה'נורמלי' שחיינו בו בעבר הוא לא טוב לשפעת ולא למחלות אחרות. 'המציאות הרגילה' גם בישראל היא שהולכים לעבודה חולים ושולחים את הילדים לגן ולבית הספר חולים ולא שומרים על היגיינה ולא מספיק מתחסנים נגד השפעת. שפעת בעיניי היא דוגמה לכך שאנחנו פשוט מוותרים על חיים של אנשים, כמו בתאונות דרכים. זו תוצאה של אדישות וזה רע".
בשבוע שעבר התכנסו מומחי הצוות המייעץ לקבינט הקורונה בהובלת פרופ' רן בליצר ודנו בחלופות האסטרטגיות לניהול המגפה. הם התלבטו בין שלוש אפשרויות עיקריות: מיגור המגפה, בלימת תחלואה באמצעות מגבלות מתונות למניעת התפשטות נרחבת, ואפשרות של ספיגה שמשמעותה לא למנוע מהנגיף להתפשט, מתוך הנחת עבודה שמערכת הבריאות לא צפויה להגיע לאי־ספיקה, ואם יהיה מספר גדול של חולים קשה, ינסו לצמצם את ההתפשטות.
"הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות זה להכריז על 'ספיגת הקורונה', ואז לגלות שהחום במטבח עלה יותר מדי ולנסות לעשות סיבוב פרסה", אומר לנו פרופ' בליצר. "נכון לרגע זה לאף אחד אין מספיק מידע על וריאנט דלתא, ומי שיכריז על ספיגה – בעצם מהמר. בעוד כמה שבועות כנראה נדע הרבה יותר, בינתיים צריך להיזהר".
אסטרטגיית המיגור נדחתה גם היא בידי כל המומחים, שאינם רואים בה אפשרות בת ביצוע.
במשרד הבריאות לא מציעים בינתיים לצמצם התקהלויות. במקום זאת נושאים שם עיניים למשחקי היורו באירופה, שבהם קיימת חובה לביצוע בדיקות קורונה מהירות. "כך אין צורך להגביל את מספר המשתתפים, אלא לעשות בכניסה בדיקת קורונה מהירה על חשבון המדינה", אומר גורם במשרד הבריאות. מבחינתו גם אם יידרש לכך תקציב מיוחד, זה עדיין יהיה זול יותר בתחשיב הכללי מאשר לשלם לעוד ועוד חוקרים אפידמיולוגיים שיערכו חקירות ל־500, אלף ואפילו אלפיים חולים ביום.
בדיון בקבינט העלו אנשי משרד הבריאות הצעה לחייב בבידוד הורה מחוסן שנמצא במגע הדוק עם ילד מאומת. ראש הממשלה נפתלי בנט ראה בה הצעה הזויה: "מדובר בטירוף כלכלי. זה לא הגיוני. אין הצדקה". במשרד הבריאות לא אהבו את המתקפה הזו. "אי אפשר מצד אחד לבוא ולומר שיש גיצים ונכבה אותם בכל הכוח, ומצד שני כשאנחנו יודעים שמחוסנים עלולים להידבק ולהדביק, לאפשר להורה לתת נשיקה לילד חולה קורונה, להאכיל ולחבק אותו ואז לצאת לעבודה ולהדביק שם אחרים".
לדברי הגורם הבכיר, "כשראינו שהמחוסנים לא מדביקים ולא נדבקים בשיעור מאוד גבוה זה היה הגיוני, אבל צריך להסתכל בנתונים עכשיו, וכאשר כ־40 אחוזים מהמאומתים הם מחוסנים, צריך להגיב בהתאם. אנחנו לא אומרים שכל מחוסן שבא במגע צריך בידוד, אבל מה לא הגיוני בהנחיית בידוד לאדם שנמצא במגע אינטנסיבי עם חולה מאומת ולא חייב להיבדק. על פי הנתונים, 20 אחוז מהמאומתים המחוסנים נדבקו מבן בית שלהם. לא חבל?"
גם מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר־סימן־טוב מצטרף להמלצות על מגבלות קלות לצמצום התפשטות תחלואה, עד שיתברר המצב לאשורו. "המצב היום לא מחייב הטלת מגבלות קשות. האם המצב ישתנה באופן קיצוני? יכול להיות. האם יופיע וריאנט חזק וקשה יותר? אנחנו לא יודעים. אנחנו לגמרי באפלה ואין נתונים. אנחנו מקווים שיהיה בסדר, אבל תקווה היא לא תוכנית עבודה".
