פשעי השנאה בניו יורק עולים בצורה דרמטית ב-139 אחוזים בהשוואה לשנה החולפת, כך על פי עדכון ממשטרת ניו יורק. כמו כן הם מסרו לניו יורק פוסט כי הם חקרו 320 דיווחים על התקפות על רקע גזעני מתחילת השנה ועד 27 ביוני, זאת לעומת 134 תקריות בתקופה המקבילה אשתקד.
התקיפות נגד אסייתים זינקו ב-400 אחוזים והגיעו ל-105 מקרים שדווחו השנה לעומת 21 בשנה שעברה. אך גם התקיפות האנטישמיות עלו, ומספרית הן אף יותר מהפגיעות באסייתים: על פי נתוני ה-NYPD שפורסמו בניו יורק פוסט, תקיפות על רקע אנטישמי עלו ב-69 אחוזים והגיעו ל-113 תקריות ב-2021 לעומת 67 בשנה שעברה.
עוד דווח כי אל משטרת ניו יורק הגיעו 28 דיווחים של התקפות על אפרו-אמריקנים בשנה זו, כמעט כפול מ-15 התקריות על קהילה זו ב-2020.
האוכלוסייה הלבנה בניו יורק נפגעה הכי פחות מפשעי שנאה: רק 11 פשעי שנאה נגד לבנים, כשבנה שעברה אירעו ארבעה כאלו.
בנוסף, משטרת ניו יורק דיווחה על 31 פשעי שנאה שאירעו השנה על רקע נטייה מינית לעומת תשעה אשתקד, גידול של 244 אחוזים.
"כבר אין חוק וסדר", אמרה צעירה בת 26 המתגוררת בשכונת האפר ווסט סייד בניו יורק לעיתון, וסיפרה שהיא וקבוצת סטודנטים יהודים הותקפו מחוץ לסנטרל פארק לפני מספר שבועות. היא סיפרה לעיתון שהיא סבלה מזעזוע מוח לאחר שבריונים רעולי פנים השליכו ביצים לעבר קבוצתה, שכללה לדבריה "שלוש נשים יהודיות הלבושות בצניעות, ושלושה גברים צעירים עם כיפות".
"טיילנו, הכול היה בסדר. פנינו לרחוב 92 וממש מתחת לפיגום של בניין הרגשתי כאילו סלע פגע בעורפי. התחלתי לרוץ, הייתי בהלם", היא נזכרת. "ישנה עלייה קשה באירועי האנטישמיות", הוסיפה. "אז נכון, הם זרקו רק ביצים, אבל זו קרב קפיצה עבורם לבצע פשעים גדולים יותר". לסיכום אמרה כי "צריך להתייחס לפשיעה ברצינות יתר. אנחנו צריכים להפסיק עם כל המצב הזה ולהחזיר את העיר למה שהייתה".
לפני מספר ימים שודר ב־CNN תחקיר על תופעת האנטישמיות הגואה בארה"ב ועל המועקה הגוברת שחשים סטודנטים יהודים בקמפוסים בהם הם לומדים. באותו ערוץ ובאותה מסגרת שודרו בתחילת השבוע דבריה של עומאר על כך שהיהודים "לא שותפים לעשיית צדק".
היא אומנם לא נקבה במפורש במילה "יהודים", אך מהקשר השיחה היה ברור שהתכוונה אליהם, שכן היא התבקשה גם להתייחס לבכירים במפלגתה שלה שגינו התבטאויות אנטישמיות קודמות שלה.
בלייק פלייטון, סטודנט יהודי בוושינגטון, אמר בריאיון ש"יהודים אמריקנים רגילים לראות את האנטישמיות האמריקנית בצעדות של נאצים בשרלוטסוויל עם לפידים, או בצלבי קרס שאנשי ימין קיצוני מרססים על קירות בתי הכנסת. אבל כעת היא מגיעה מהצד השני של המפה הפוליטית".
קודם לכן אמר פלייטון דברים דומים גם באוזנינו. הוא סקר חוויות אנטישמיות קשות שעבר בשנה האחרונה, וסיפר שהן גרמו לו לשנות בהדרגה את דעותיו הפוליטיות, שרכש בבית ילדותו היהודי הפרוגרסיבי. "כשביקשתי לצעוד במצעד הגאווה בוושינגטון ולהניף דגל גאווה עם מגן דוד, כי זה הסמל הדתי שלי, הצועדים סירבו לכך והגיבו באלימות", סיפר לנו. "הם יצרו קיר אנושי כדי שלא אוכל לעבור. רק כשכלי תקשורת הגיעו למקום, הם הסכימו שאצעד".
"אחרי הפיגוע בבית הכנסת עץ חיים בפיטסבורג, ש־11 בני אדם נרצחו בו, שאלתי את הבחור שגר איתי אז בפנימייה אם אכפת לו שאתלה דגל ישראל על הקיר, כי הרגשתי שאני חייב לתלות משהו שיחזק אותי", ממשיך פלייטון לספר. "הוא השיב 'אם אתה ממש חייב, בסדר. אבל תדאג שזה יהיה קטן'".
פלייטון מסכם את עליית הפרוגרסיביות בארה"ב ואומר שהוא הבין ש"כל אזור בקמפוס שמקדם ערכים פרוגרסיביים, אפילו אם הוא רק נלחם על שכר המינימום, גורר את ישראל והציונות לאג'נדה שלו, אף שאין כל קשר בין הנושאים".
