בית הכנסת העתיק בשכונת כפר השילוח בירושלים הוא חלק ממה שמכונה "הקדש בנבנישתי". במבני ההקדש המקוריים שוכנו יהודים מתימן שעלו ארצה לפני העלייה הראשונה, במסגרת העלייה שכונתה "אעלה בתמ"ר" (תרמ"ב – 1882). השכונה ננטשה במאורעות המרד הערבי הגדול בשנות השלושים, ורק לקראת לשנות האלפיים החלו המהלכים לכינון ההקדש מחדש ולגאולת הבתים.
בזכות השתמרותם של מסמכי ההקדש והרישומים בקושאן הטורקי, נחל ההקדש הצלחות משפטיות רבות. הערכאות, כולל בית המשפט העליון, קבעו במרוצת השנים שההקדש הוא הבעלים, ושעל הפולשים לפנות את נכסיו. גאולת נכסי ההקדש והשבתם לידיים יהודיות נמשכו שנים ארוכות, ובמהלכן הוגשו עשרות תביעות לפינוי משפחות ערביות שפלשו למקרקעין השייכים להקדש.
אחד מפסקי הדין החלוטים שניתנו לטובת ההקדש ואף מומשו בפועל היה פסק דין לפינוי משפחת אבו־נאב, שפלשה שלא כדין למבנה בית הכנסת העתיק בכפר השילוח. ממשלת ישראל הכריזה בשנת 2016 על מבנה בית הכנסת כאתר מורשת לאומית, והוא שריד אותנטי יחיד כמעט מתקופת העלייה ההיא. לאור ההכרזה החליט המשרד לירושלים ומורשת לתקצב במיליוני שקלים את שיפוץ המבנה, כולל הקמת מרכז מורשת במתחם, במטרה להעלות על נס את תרומתם של בני היישוב הישן, בעלייתם ארצה ובהתבססותם בירושלים.
בעמותת עיר עמים ובארגוני שמאל נוספים הנאבקים נגד אכלוס יהודים במזרח ירושלים הבינו בשלב מסוים שהקרב המשפטי על זכויות הקניין אבוד ככל הנראה, והחלו למקד את מאמציהם בניסיונות למנוע את הקמת מרכז המורשת בבית הכנסת העתיק בכפר השילוח, וכן בניסיון להעביר את נאמני ההקדש מתפקידם.
לשם כך פעלה עיר עמים בערוץ לא צפוי: פנייה לרשם ההקדשות כדי שיתערב ויעביר את הנאמנים מתפקידם, וכן שימנע את הקמת מרכז המורשת. זוהי פנייה חריגה, שכן רשם ההקדשות הוא רגולטור האמון על ניהולם התקין של הקדשות אזרחיים, ובאופן עקרוני איננו מתערב בתוכן פעילות ההקדשות – כשם שרשם העמותות איננו מתערב בתוכן פעילותן של העמותות כל עוד הן שומרות על ניהול תקין ואינן עוברות על החוק.
אלא שבאופן בלתי צפוי מנהלת יחידת רשם ההקדשות במשרד המשפטים, עו"ד עינב גיא־הרמן, נענתה לפניות עיר עמים, והחליטה על חקירת עומק בדבר התנהלות ההקדש ונאמניו. גיא־הרמן הוסיפה והורתה למשרד לירושלים ומורשת להקפיא את קידום הקמתו של מרכז המורשת ואת העברת הכספים לטובת המיזם, וזאת ללא שימוע, ללא תשתית עובדתית וללא שניתן צו מבית המשפט.
את צעדיה נימקה גיא־הרמן בכך שייעודי ההקדש ומטרותיו המקוריות היו דיור ציבורי ליהודים עניים, ומטרות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הקמת מרכז המורשת כעת.
אלא שטענותיה שהמבנים חייבים לשמש למגורים בלבד אינן עולות בקנה אחד עם העובדות ההיסטוריות: בתי ההקדש שימשו גם למטרות ציבוריות נוספות מלבד מגורים, ובהן מקווה, בית כנסת, תלמוד תורה, מרפאה ומבני ציבור אחרים.
כך או כך, בית המשפט המחוזי מוסמך להוסיף או לשנות מטרות להקדשות. אף שנאמני ההקדש סברו כי בנסיבות העניין אין כל צורך בהוספת מטרה להקדש וכי מטרותיו המקוריות נוסחו באופן כוללני המאפשר גם הקמת מרכז מורשת, הם החליטו להכין בקשה מוסכמת להוספת מטרה להקדש, כדי להגישה לבית המשפט המחוזי. אלא שכאשר הועברה טיוטת הבקשה אל עו"ד גיא־הרמן, היא הודיעה שאינה מוכנה לתמוך בה וכי אף תגיש את התנגדותה לבית המשפט.
ההודעה הזו, כמו גם עמדתה הכוללת בסוגיה, באה חרף נגיעה אישית של גיא־הרמן אליה: בעלה, ד"ר ליאור הרמן, הוא חבר הוועד המנהל של עמותת השמאל "יוזמות אברהם", ואף משמש מורשה חתימה בעמותה וחבר במועצת ההנהלה הבינלאומית שלה.
בפרסומיה הרשמיים, "יוזמות אברהם" קוראת לציבור הרחב להשתתף בהפגנות נגד התיישבות יהודים במזרח ירושלים, ומפנה את חבריה להשתתף בהפגנות כאלו. יש לה תפקיד בולט במאבקי השמאל נגד גאולת בתים בשכונת שיח' ג'ראח. בדף הפייסבוק שלה תקפה "יוזמות אברהם" בחריפות גם את הגרעינים התורניים בערים המעורבות, ורמזה לאשמתם בהתפרצות מהומות הערבים בערים.
זאת ועוד, ד"ר הרמן הוא גם חבר בוועד העמותה המנהלת את מוזיאון האסלאם בירושלים. מנכ"ל העמותה והמוזיאון הוא נדים שיבאן, שהוא במקביל חבר ועד בארגון השמאל עיר עמים, ממובילי המאבק נגד ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים.
עו"ד אברהם משה סגל, בא כוחם של נאמני ההקדש, מסר: "עד כה התקשו נאמני ההקדש להבין מדוע זרוע אחת של המדינה מקדמת את הקמת מרכז המורשת, בעוד ידה השנייה מעכבת זאת. עתה התבהרה התמונה. נאמני ההקדש סמוכים ובטוחים שמרכז המורשת יוקם על אף הניסיונות לטרפד את הקמתו ממניעים זרים".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מנהלת יחידת רשם ההקדשות פועלת בהתאם להוראות חוק הנאמנות, כדי להבטיח שנכסים שיועדו למטרה ציבורית ישמשו למטרתם, בהתאם לרצון המקדישים. לצורך הגשמת התכלית הזו נבדקים דו"חות כספיים, בין השאר, ונערכות ביקורות עומק בהקדשות.
"בעקבות בדיקת הדו"חות השנתיים של הקדש בנבנישתי־כפר השילוח־סילוואן, נדרשו נאמני ההקדש למסור מידע נוסף בדבר ענייני ההקדש בהתאם לחוק הנאמנות, וזאת בשנה שקדמה לכניסתה של עו"ד עינב גיא־הרמן לתפקידה ברשות התאגידים.
"הדרישות אלה לא נענו על ידי נאמני ההקדש. ביקורת העומק בהקדש החלה בעקבות הליך משפטי שהוגש ביוני 2020 לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד נאמני ההקדש ונגד רשם ההקדשות דאז, ובהמשך להיעדר שיתוף הפעולה של נאמני ההקדש עם הרשם.
"בעקבות הודעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) לבית המשפט על תחילת ביקורת העומק, החליט ביהמ"ש כי ייתכן שביקורת העומק תצמצם או תייתר את הסעדים המבוקשים בתובענה.
"עו"ד עינב גיא־הרמן חתומה על הסדר ניגוד עניינים כללי וספציפי, שבמסגרתו היא נמנעת מכל עיסוק הנוגע לעיסוקיו של בן זוגה. נדגיש כי בן זוגה מעולם לא היה קשור לעמותת עיר עמים, והטענה כי קיימת התערבות שלו בעבודתה מופרכת מעיקרה ועולה לכאורה לכדי לשון הרע".
עד כאן, כאמור, תגובת משרד המשפטים. למיטב ידיעתנו, בניגוד לדברים, נאמני ההקדש שיתפו פעולה והשיבו על כל שאלות משרד המשפטים.
יתרה מזו, הטענה שבדיקת העומק החלה בעקבות התביעה איננה נכונה, וזאת מפני שהתביעה של עיר עמים להחלפת הנאמנים סולקה על הסף בבית המשפט המחוזי בירושלים, עוד לפני ההחלטה על בדיקת העומק.
