כמה ימים לפני פרוץ הפרעות ברחבי הארץ והמלחמה מול חמאס, ב-7 במאי, משפחת דיין ממושב טל-אל חזרה ביום שישי ממסעדה בצפון ליישוב בו הם מתגוררים בגליל. בדרך לביתם הם ראו כלב נטוש וביקשו לעזור לו, אבל הכלב ברח לתוך הכפר הערבי שייח' א־דנון והם המשיכו בעקבותיו במטרה להצילו.
ברגע שהמשפחה נכנסה לכפר הם עברו לינץ': הם הוכו על ידי עשרות צעירים ערבים באגרופים, בעיטות ומקלות, נדקרו בחפצים חדים, הושפלו, עד שחולצו לבסוף על ידי המשטרה ופונו לבית החולים.
מזה שנים שמשה ואיילת דיין (50) ושני בניהם, זיו (22) ונועם (19) מסייעים לכלבים, וגם הפעם הם רצו לקחת את הכלב ולמסור אותו לבעלים חדשים שיטפלו בו. הראשון שיצא לנסות לאסוף את הכלב היה אחד הבנים והאם איילת, שנכנסו לכפר ללא פלאפונים. "נכנסנו לתוך הכפר, ובכניסה מצד שמאל יש אזור שטיפת רכבים, ועמד שם רכב שהיו בו ארבעה צעירים. הם קיללו אבל אנחנו לא דוברי ערבית אז זה לא עניין אותנו", מספרת איילת.
בשלב הזה הכלב פונה לרחוב צדדי ובני משפחת דיין אחריו. כאן הכול מתחיל להיות הרבה יותר מחריד. "באותו רחוב פנימי עצר אותו הרכב בחריקת בלמים. הבנתי שמשהו לא בסדר", מספרת איילת, "אבל היינו בלי טלפון, ובעלי ובני הקטן, נועם, היו ברכב. אחרי כמה דקות אני רואה נועם שעלה לקרוא לנו ואמרתי לו 'תתקשר לאבא שיבוא לקחת אותנו כי משהו קורה פה'. בדיוק כשבעלי הגיע ועצר את הרכב יצאו פתאום חמישים חבר'ה שחסמו את כל היציאות והיינו מוקפים. אין לי הסבר למה שקרה".
"הם התחילו להכות אותנו, לקלל אותנו שהם ירצחו אותנו, שזה הכפר שלהם והמדינה שלהם והם לא ייתנו לאף אחד להיכנס לפה. בעלי ניסה לדבר איתם בערבית ולהגיד להם שאנחנו גרים באזור כבר 28 שנה, שייתנו לנו רק לצאת מפה כי לא באנו לעשות להם בעיות, אבל לא עזר שום דבר. זה היה פחד אלוהים. היו שם קללות, צעקות, מכות ומקלות וכל מה שבן אדם יכול לתאר לעצמו. זה היה חולני".
בשלב מסוים הצליח אחד הבנים להעביר פלאפון לאמו שהתקשרה למשטרה, אך מרוב הלם היא לא ידעה לומר היכן היא נמצאת. השוטרת במוקד ביקשה ממנה לשאול את מי שלידה איך קוראים לכפר, אבל הערבים שיקרו וסיפרו לה שהיא באבו־סנאן, והשוטרים נסעו לשם.
"השוטרת אומרת לי 'אנחנו באבו־סנאן, אתם לא נמצאים'", ממשיכה איילת לשחזר את רגעי האימה, "בסוף הם הצליחו לאכן את הפלאפון, או שמישהו מהכפר התקשר והגיעו שני שוטרים. גם עליהם התחילו האנשים בכפר לאיים כי הם 'עוזרים ליהודים' (השוטרים היו ערבים, י"פ), ואני תוך כדי הייתי על הקו ואמרתי לשוטרת במוקד שזה לא מספיק שני שוטרים, שצריך יותר. השוטרים אמרו לנו שמשה בעלי ייכנס עם הבן שלי לאוטו והם יצאו ראשונים ואני ובני הנוסף ניכנס לאמבולנס והם יחפו עלינו. איכשהו יצאנו משם עד לבית חולים, שם המשיכו השוטרים לשמור עלינו שלא יבוא גם לשם מישהו מהכפר".
בני משפחת דיין יצאו מהכפר שייח' א־דנון חבולים ופצועים. הבן זיו סובל מפגיעה בעיניים ומכאבים בראשו. שאר בני המשפחה חטפו מכות יבשות בכל חלקי הגוף, וכולם בעיקר המומים מהאירוע התמים שהפך ללינץ' על ידי עשרות פורעים ערבים.
"אני לא זוכרת דבר כזה, אירוע כזה שבו אימא ובן נכנסים רגלית למקום כלשהו ומותקפים על ידי עשרות אנשים. אנחנו 28 שנה גרים כאן ומעולם לא קרה לנו דבר כזה", מוסיפה איילת.
כמה ימים לאחר התקיפה הגישה משפחת דיין תלונה במשטרה וצירפה אליה מספר תמונות שהצליחו לצלם תוך כדי האירוע, שכעת נמצא בטיפול. מהמועצה האזורית משגב דאגו לפסיכולוג המומחה בטיפול בנפגעי טרור שיטפל בבני המשפחה. לטענת איילת, נאמר להם על ידי גורמים במועצה שהמטרה הייתה להנמיך את הלהבות באזור. האירוע למעשה נחשף על ידי תושבת טל-אל, מורן גולן, שפרסמה פוסט בפייסבוק על האלימות הקשה בגליל ובין היתר כתבה על אירוע התקיפה שחוו בני משפחת דיין.
"כל יישובי משגב עברו שבועיים מאוד קשים", אומרת איילת, "עד אתמול שמרו עלינו לוחמי מג"ב. הם כבר לא פה. במהלך השבוע עמדו צעירים מהכפר שייח' א־דנון ופגעו בכביש ובשוטרים. היו הצתות ביישובים. בגילון־צורית אנשים עברו לישון במועדון בגלל השריפות. היה המון ונדליזם".
אב המשפחה, משה, שנקלע כאמור גם הוא ללינץ', הוא חולה סרטן, וכל האירוע תפס את משפחת דיין ברגעים קשים מאוד. "אנחנו משפחה חזקה", אומרת איילת, "בעלי היה בצנחנים, הבן שלי היה בסיירת גבעתי. קשה לנו אבל אנחנו נמשיך. אין לנו ברירה. קשה לי מאוד לעכל את מה שעבר עלינו אבל אני מקווה שהזמן ירפא ונצליח לחזור למצב נורמלי. יהיה קשה מאוד מבחינת הדו־קיום פה בהמשך".
