תקציר האירועים: לאחר שראו את הצלחתם הגדולה של מארוול, גם וורנר ודי.סי. רצו להרים יקום דומה לגיבוריהם הידועים – באטמן, סופרמן, וונדר וומן, אקוומן וחבריהם. הבמאי זאק סניידר הופקד על המשימה, אך כבר בסרטו השני "באטמן נגד סופרמן", ניכר כי משהו לא מסתדר. הטון הכבד, האפלה והאורך לא הרשימו את הצופים. הקופות אכזבו, הביקורות קטלו והחליפות כמובן נלחצו. לסט של הסרט החדש, "ליגת הצדק", הובאו יועצים ומשקיפים שהפריעו להפקה, והבהירו לסניידר שהוא חייב לעשות שינויים: להקליל את הדרמה ולדחוס את העלילה – שאמורה לגולל שיתוף פעולה בין שישה גיבורים, כולל הצגתם לראשונה של שלושה מהם – לאורך שלא יעלה על 120 דקות.
במהלך עבודת העריכה פקדה את סניידר טרגדיה משפחתית והוא נאלץ לפרוש מהפרויקט. במקומו הביאה ההפקה את ג'וס ווידון, שביים את שני סרטי "הנוקמים" הראשונים, לעשות שינויים וליצור להם סרט "כמו של" המתחרים. אז ווידון כתב בדיחות, צילם סצנות חדשות וקיצץ את הסרט לשעתיים. כל זה קרה ב־2017, והתוצאה הייתה מפח הנפש השעטנזי "ליגת הצדק", שכישלונו המהדהד כמעט גמר את היקום של די.סי. כולו. במהלך השנים שעברו מאז, תפסה תאוצה דרישת המעריצים לקבל את גרסת זאק סניידר. אבל רק בשנה שעברה, עם עלייתו של ערוץ הסטרימינג HBO Max, הבינו בוורנר שעשויה להיות להם כאן חתיכת פצצת רייטינג, והם נתנו לסניידר אור ירוק לשוב לעבוד על הגרסה המקורית שלו. כך אנו מקבלים כעת את "ליגת הצדק של זאק סניידר", יצירה בת ארבע שעות (!) שמציגה את החזון המקורי המלא של הבמאי. במונחים של הוליווד מדובר בלא פחות מנס.
השאלה המתבקשת ביותר היא האם הגרסה המלאה של סניידר מוצלחת יותר מזו של ווידון. והתשובה היא שבהחלט. טובה בהרבה. בגרסה המקוצצת של ווידון הכול קרה מהר, ללא בנייה של רקע או כוונה. פעולות נעשו כדי לקדם את העלילה בלי מניע אמיתי, ודמויות מילאו פונקציות מכניות ללא שום מצע פסיכולוגי הכרחי כדי לקרב אליהן את הצופים. חשוב רק לציין כי העובדה שחרף דרישות האולפן הצליח ווידון להשיג בכל זאת תוצאה קוהרנטית היא כבר בגדר הישג, והביקורת הרלוונטית ביותר נוגעת לכמה בדיחות סקסיסטיות בטעם רע על חשבונה של וונדר וומן. אבל אנחנו הרי כאן בגלל סניידר, והגרסה שלו מוכיחה קודם כול שמדובר ביוצר קולנוע מוכשר שידע בדיוק מה הוא עושה.
כל אחד מהגיבורים זוכה לזמן מסך מספק כדי לקדם את סיפורו האישי ואת מערכות היחסים שלו עם שאר הדמויות. אנו מבינים כעת מה מניע כל אחד מהם, עם אילו שדים הוא מתמודד ומהי חשיבותו כחלק מהקבוצה. אין ספק כי סניידר מבין, אוהב ומכבד את גיבוריו. זה קריטי במיוחד ביחס לפלאש וסייבורג, שהסרט הזה הוא גם המפגש הראשון שלנו איתם. אצל ווידון, פלאש היה לא יותר מאתנחתא קומית שולית וסייבורג היה כמעט בגדר ניצב. כעת שניהם מקבלים לא רק סיפורי רקע משכנעים ומייצרי אמפתיה, אלא גם את התפקידים המכריעים במאבק בנבל. כל זה נכון גם ביחס לדמויות המשנה כמו לויס ליין, שרק דרכה אנו חווים אֵבל אמיתי על סופרמן, או הנבל סטפנוולף שמקבל הפעם מניע ברור למעשיו.
ובכל זאת, למרות כל הטוב, סניידר עדיין לא מצליח לשחק בליגה של מארוול. העלילה והדמויות עדיין פשטניות יותר, הנבלים דיגיטליים מדי והאקשן אינו סוחף באותה מידה. אפשר גם היה לקצץ 40 דקות של חומרים שכל תפקידם הוא לקדם סרטים עתידיים שכבר לא יופקו לעולם. בשורה התחתונה – עבור חובבי הז'אנר מדובר בארבע שעות מהנות מאוד, שחולפות ביעף והופכות את ליגת הצדק למאמץ ראוי ומשכנע. שאר הצופים יכולים בשקט להתעלם מכל המהומה.
ליגת הצדק של זאק סניידר ארה"ב 2021, במאי: זאק סניידר, 242 ד'
זמין בערוצי ה–VOD של יס, הוט, פרטנר TV ואפל TV פלוס
