משטרת ישראל פיצתה באלפי שקלים תלמיד כיתה י"ב מירושלים שעוכב לשווא בעת "עצרת הגאווה" בירושלים בחודש יוני שעבר – חלופת ימי הקורונה של מצעד הגאווה השנתי. הפיצוי נקבע בפשרה שהושגה בהליך המשפטי שניהלו הצדדים.
ביום העצרת יצא התלמיד מביתו בעיר העתיקה בבירה לישיבה התיכונית שלמד בה בבנימין. סמוך לבניין עיריית ירושלים, ברחוב יפו, פנו אליו שוטרי מג"ב וביקשו ממנו לעמוד בצד ולהזדהות. יחד איתו עוכבו עוד שמונה צעירים בצד הרחוב וכן עוד שני מבוגרים, כולם חובשי כיפות וחלקם בעלי פאות.
השוטרים ערכו חיפוש בבגדיהם, ובהמשך עיכבו אותם בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בחשד לכוונה להפריע לסדר הציבורי. התלמיד נחקר ואף נלקחו ממנו טביעות אצבעות. לדבריו הוא נחקר על השקפותיו. רק בשעת לילה מאוחרת שוחרר בערבות עצמית, ואז נאלץ לנסוע בטרמפים לישיבה.
באמצעות ארגון חוננו הגיש הצעיר בהמשך כתב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בעילה של חיפוש ברחובה של עיר ועיכוב שווא. הוא דרש פיצוי בסך 10,000 שקלים.
ההליך המשפטי הסתיים בפיצוי כספי מהמשטרה במסגרת פשרה שהושגה בין הצדדים, אך מה שאירע באולם בית המשפט לתביעות קטנות מלמד על החשיבות שניתנה בפרקליטות ובמשטרה לאירוע. עם תחילת ההליך ביקשה הפרקליטות להעביר את הדיון לבית משפט השלום ולדון בתיק בסדר דין רגיל. העילה הרשמית לכך הייתה שיש לתיק השלכות רוחב ולכן בירור בתביעה קטנה אינו מתאים.
את התלמיד שתבע את המשטרה ייצג אלעדי ויזל, מתמחה בארגון חוננו. את המשטרה ייצגה מתמחה מפרקליטות מחוז ירושלים, אך היא לא הגיעה לבדה: עו"ד מפרקליטות המחוז ועו"ד מטעם המשטרה הגיעו לתמוך בה ולסייע לה במתן עצות תוך כדי הדיון.
השופטת בבית המשפט לתביעות קטנות חתרה לפשרה בין הצדדים, ורמזה מעת לעת על אהדתה לטענת עיכוב השווא. היא תהתה אם המשטרה מעכבת עובר אורח רק מכיוון שיש לו פאות שלכאורה משייכות אותו לקבוצות מסוימות המבקשות להפר את הסדר בעת מצעדי הגאווה. כאמור, בסופו של דבר הוסכם על פשרה: פיצוי של אלפי שקלים לנער.
"מדובר בהתנהלות מקוממת ושערורייתית", טוען ויזל. "במשטרת ישראל יש נוהל שיטתי של עיכובי שווא מטעמי פרופיילינג פסול. אנו קוראים למשטרת ישראל להפנים את פסקי הדין והוראות החוק ולהפסיק את הפגיעה השיטתית בחופש המחאה החוקי של מתנגדי המצעד".
