האסון הכבד בהר מירון בל"ג בעומר בו נהרגו 45 בני אדם ויותר מ-150 נפצעו מעורר שאלות קשות על תפקודה של המדינה בניהול המתחם בכלל ובקיום חגיגת הענק בל"ג בעומר בפרט. ליקטנו את השאלות המהותיות שעולות מהאירוע, וננסה לתת עליהן הסבר.
איפה בעל הבית?
השאלה הראשונה והמתבקשת היא מי מנהל את ההר ומי נושא באחריות על האסון הכבד? ובכן, בינואר 2020 ולאחר הליך ממושך, נתן בג"ץ תוקף להסכם פשרה שנחתם בין המדינה למספר הקדשות שטוענים לבעלות על ציון קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון.
על פי ההסכם, המדינה תחזור בה מכוונתה להפקיע לידיה את ציון הקבר ובמקום זאת ייכנס לתוקף הסדר זמני לתקופה של שלוש שנים. במסגרת ההסדר הזמני, נקבע שייבחר מנכ"ל לגוף שנקרא "ועדת החמישה", גוף פרטי שהוקם עוד בשנת 2008 על ידי בית המשפט העליון, במטרה לנסות להסדיר את ניהול המתחם.
בעת הדיונים והחתימה על הסכם הפשרה אמר פרקליט מחוז צפון בפרקליטות המדינה, עו"ד איתן לדרר, כי ההסכם מעיד על כך שהמדינה משלימה עם המצב הקיים בהר, וסירב לקחת חלק במתווה אותו כינה ״ישראבלוף״.
המנכ"ל שנבחר לעמוד בראש ועדת החמישה הוא אלי פריינד, והגוף כולל בתוכו נציגות לארבעה הקדשות ספרדיים ואשכנזיים ונציג מטעם המדינה – הרב שמואל רבינוביץ', הממונה על המקומות הקודשים ורב הכותל.
לצד ניהול ההר, קיים גוף נוסף שאמון על ניהול ההילולה בל"ג בעומר. מדובר בחברה ממשלתית העונה לשם "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקודשים". באתר המרכז נכתב כי "המרכז מטפל בהילולות ובאירועים הקשורים לאתרי המקומות הקדושים בישראל כגון הילולת הרשב"י במירון, הילולת יום הזיכרון לרחל אמנו ועוד". בתחתית האתר קיים תקנון והנחיות להילולות שלמרבה האירוניה מוביל לעמוד אינטרנט שאינו קיים.
לסיכום, ההילולה מנוהלת על ידי חברה ממשלתית, אולם האתר מנוהל על ידי גוף פרטי. למרות זאת ניתן בהחלט לומר שלמדינה יש מעורבות גם בנעשה בהר בימי שגרה. ראשית מפני שלמדינה הייתה נציגות בבחירת המנכ"ל, ושנית בשל העובדה שהגוף שמנהל את האתר נמצא בהליך ניסיוני, ולמדינה יש את מלוא הזכות לחדש את ההפקעה על המקום כפי שסוכם בבג"ץ.
בנוסף לכלל הנוגעים בדבר שהוזכרו, ישנו גוף נוסף – הנהלת בתי בדין הרבניים – שקשור לנושא מאחר שההקדשות המדוברים הינם הקדשות דתיים. מקורות איתם שוחחנו ידעו לספר כי בימים הקרובים צפויה התגוששות בין הנהלת בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים בשאלת האחריות על ניהול קבר רשב"י.
הנהלת בתי הדין מתנערת, נכון לרגע זה, מחלקה בניהול האתר. "לבתי הדין הרבניים אין שום קשר לחלקת קבר רשב"י משנת 2006", נאמר לנו בתגובה לשאלותינו, "אז המדינה לקחה לידיה את הניהול וקבעה שלא מדובר בהקדש דתי תחת טיפולנו, אלא בהקדש אזרחי בניהול משרד המשפטים".
בשורה התחתונה, למדינה יש יד ורגל בניהול האתר והיא תאלץ לספק הסברים על הליקויים שהובילו לאסון בימים הקרובים.
מי נתן להם רישיון?
לפי הפרסומים השונים בכלי התקשורת האירוע במירון לא קיבל רישיון לעריכת ההילולה. חוק רישוי עסקים דורש הוצאת רישיון ממי שמקיים "אירוע המוני חד־פעמי", כאשר הכוונה היא לאירוע רב משתתפים (מעל 500 איש) החוסה תחת ההגדרה בחוק של "עינוג ציבורי". מדובר באירוע הנערך במקום, פתוח או סגור, שלא יועד לכך ברישיון עסק תקף. למשל, אירועים בפארקים, בטיילות, ברחובות העיר, בכיכרות העיר, באולמות ובמקומות סגורים אחרים שלא יועדו למטרה זאת.
אלא שעיון בתקנות רישוי עסקים מעלה כי מה שמוגדר "אירועים דתיים" אינם חוסים תחת ההגדרה הזאת, ורק אירועי תרבות מצריכים הוצאת רישיון. אם בעקבות האסון יוסקו מסקנות שאירועים כאלו אכן מצריכים אישורים מיוחדים, יש צורך בשינוי החקיקה על מנת לחייב בכך את מארגני ההילולה.
מי ישמור על השומרים?
שאלת השאלות היא מי יבדוק את המחדלים שנעשו. ביום שישי בבוקר המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (מח"ש) הוציאה הודעה לפיה בתום התייעצות דחופה שקיימו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, מ"מ פרקליט המדינה עמית איסמן ומנהלת המחלקה לחקירות שוטרים קרן בר מנחם – הוחלט כי מח"ש תתחיל מידית בבדיקה על מנת לברר האם עולים חשדות לפלילים מצד שוטרים במסגרת אירוע האסון במירון.
בתוך כך, היועמ"ש הנחה את משטרת ישראל לא לגבות בשלב זה עדויות משוטרים המעורבים באירוע, במסגרת החקירה שכבר נפתחה.
נציין שבמסגרת חקירה של מח"ש ניתן יהיה להגיש כתבי אישום נגד שוטרים וכן לחקור אזרחים שיש להם זיקה לתיק. אולם אין בכוחה של מח"ש להגיש כתבי אישום נגד אזרחים שאחראים למחדל.
באשר לבדיקת התנהלות השרים, יש צורך להקים ועדת חקירה נפרדת שתוכל להסיק מסקנות ולהמליץ כיצד לפעול בעתיד. אולם, יש לציין, הממשלה לא חייבת לאמץ את המסקנות.
השיהוי בשחרור הגופות
גופות ההרוגים מהאסון הגיעו למכון לרפואה משפטית באבו כביר סמוך לשעה 12:00 בצהריים ביום שישי. במשרד הבריאות הבהירו כי הם עושים הכול על מנת לזרז את זיהוי הגופות, אך הדגישו כי מדובר בתהליך שאורך זמן ולא ניתן להאיצו.
במשרד פירטו כי הליך הזיהוי מתנהל במספר שלבים הכוללים איסוף פרטים אישיים ומזהים על ידי נציגי המשטרה. הפרטים נאספים מבני המשפחה וככל שהגופות לא זוהו בשטח, נדרשות גם טביעות אצבעות, בדיקות שיניים, CT, ו־DNA ככל שנדרש. זאת לצד הצלבת הנתונים מול אלו שנאספו.
עם זאת מקורות הבקיאים בנושא ידעו לספר לנו כי מאבק בין ארגוני זיהוי הקורבנות השונים גרם לעיכוב בהבאת הגופות. לדברי המקורות, בזק״א העדיפו לצאת בשיירה אחת עם הגופות שנאספו מכל בתי החולים השונים וזירת האסון במירון, דבר שגרם לעיכוב בהגעת הגופות לאבו כביר. אותם מקורות הוסיפו כי כבר לקראת חמש בבוקר אנשי המכון לרפואה משפטית היו ערוכים לקליטת הגופות.
בזק״א דחו את הטענות מכל וכל ובתגובה למקור ראשון נמסר כי בהתאם להנחיות המשטרה הגופות רוכזו במתחם סמוך לקבר הרשב״י ורק לאחר אישור שניתן מהמשטרה הגופות יצאו בשיירה אחת אל עבר המכון לרפואה משפטית. הסיבה, לדברי זק״א, ליציאה בשיירה היא דרישת המשטרה לצאת בבת אחת מחשש שמא דתיים קיצוניים ינסו להשתלט על הליך זיהוי הגופות.
