טחנות הצדק טוחנות לאט ובכל זאת נרשמו בשנים האחרונות כמה וכמה הישגים משפטיים לפעילי ההר. אומנם באיחור, המשטרה משלמת מחיר על התעמרויות בעולים להר הבית ובעיקר על מניעת העלייה להר ללא הצדקה.
בשבוע שעבר פורסם פסק דינה של שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים טלי להב בעניינו של משה פואה, מחנך מהשומרון. לפני שנתיים וחצי הגיע פואה עם משפחתו לשערי ההר במטרה לעלות להר לציון עשור לנישואיו. משהגיע למסוף הכניסה למתחם אמרו לו השוטרים שאין באפשרותו לעלות ההרה מאחר שתלוי ועומד נגדו זימון לבית משפט. פואה נדהם ואמר שלא ידוע לו על כל זימון כזה. הוא שיער בקול שמדובר בדיון בבית המשפט בענייני תעבורה, שבפניו ביקש להישפט בעניין כלשהו, אולם השוטרים כלל לא היו מוכנים למסור לו את סיבת הזימון או להמתין עד לאחר עלייתו להר, אלא עמדו על כך שיסור מיד לתחנת המשטרה – אף שהמשמעות היא שהוא יחמיץ את חלון ההזדמנויות הצר לעלייה להר.
פואה הוסיף להתעקש שהשוטרים יניחו לו לעלות ההרה, אולם השוטרים עמדו על כך שיסור לתחנת המשטרה. סוף דבר, פואה נעצר לעיני אביו, אשתו וילדיו והובל לתחנת המשטרה, שם גם נאזק לדבריו. הוא יצא רק לאחר חקירה וכעבור שעות ארוכות; כמובן לא עלה בידו לעלות עם משפחתו להר. לילדיו המאוכזבים הבטיח שיתבע את המשטרה על אירועי היום, וכשיזכה בתביעה יקיים להם "יום כיף". השבוע הם הזכירו לו את ההבטחה הזאת.
הזימון לבית המשפט היה למעשה בשל חלקו של פואה במחאות בעת הרס היישוב עמונה, משפט שממנו יצא מאז זכאי; אולם סיבת הזימון נודעה לפואה לראשונה רק בתחנת המשטרה. עד אז לא ידע כלל על הכוונה להעמיד אותו לדין בשל אירועי עמונה. הנה ציטוט מפסק הדין: "בתום החקירה, טען התובע, (החוקרת) דרשה מהתובע לחתום על כתב ערבות בסך 2,000 שקל, תוך שהיא מאיימת עליו שאם לא יחתום ייוותר במעצר. התובע טען שמדובר במעצר שווא ואין כל עילה לחתימה על ערבות, ולכן הוזמנו לטענתו כמה שוטרים שאיימו… שיאלצו להביא אותו לבית המשפט ולהאריך את מעצרו ולהשאירו לילה במעצר בלי משפחתו. אולם התובע סירב ולאחר שלוש שעות שוחרר לדרכו מבלי חתימה".
השופטת להב פסקה כאמור שעל המשטרה לפצות את פואה ב־5,000 שקלים. "עיכובו ומעצרו חרגו מן ההרשאה החוקית", כתבה השופטת. "ככל שאין חשיבות מיוחדת לגבות את העדות על אתר, יש להעדיף זימון מאוחר להתייצב בתחנת המשטרה תוך תיאום של מועד ההתייצבות. ולכן עיכוב בשל צורך במסירת הזימון כנטען, בנסיבותיו של המקרה כפי שיתואר, ואך על רקע מסירת הזימון והיעדר רצונו של התובע להתעכב לשם כך, תוך הסיכון להחמיץ לשיטתו את העלייה להר הבית ביום חגו… אינה מקימה הרשאה לעיכוב או למעצר בעקבותיו".
השופטת תהתה "מדוע נזקקו השוטר והקצין לשיג ושיח ארוך ומתמשך עם התובע עוד טרם העיכוב תחת המצאת הזימון לידיו? לא הוכח ולא נטען כי היה… יסוד סביר לחשוד כי התובע עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה… העיכוב בהקשר זה לא נעשה במובנו של הוראות הסעיף המקנה סמכות לעשות כן".
השופטת הוסיפה שהמשטרה לא הצליחה להסביר מדוע לא הניחה לפואה לעלות ההרה עם משפחתו ולמסור לידיו את הזימון עם רדתו מההר, במקום לגרור אותו לתחנת המשטרה לשם כך. "הרושם הנוצר מצפייה בסרטון האירוע מעלה כי משך הזמן שחלף והיעדר ההמצאה, שעה שהתובע עמד דומם למדי, הביא לכדי הסלמה והמשכו של האירוע במעצרו של התובע.
"הכלל הוא שמעשה שנעשה בידי שוטר ללא סמכות, אין לראותו כמעשה שנעשה במילוי תפקידו כחוק. צפייה בלתי אמצעית בסרטון ובנסיבות המעצר מביאה לכלל מסקנה כי… היעדר הפקת הזימון, המתנה במשך דקות ארוכות וניהול שיג ושיח בהיעדרו של הזימון, הביאו לכלל הימשכות הארועים, עיכוב, מעצר ואף ספק איזוק והובלת התובע לחקירה בתחנת המשטרה… בהיעדר עילה חוקית.
"צערו הכן של התובע ניכר ברורות… ניתן היה להמציא לידיו את הזימון בלי לעכבו יתר על המידה ובוודאי בלי לעוצרו. התובע לא פעל ולא הוכח כי פעל באופן מתריס או תוך הפגנת אלימות ממשית או אף הפרעה למילוי תפקידם של השוטרים. התובע נצפה ממתין זמן לא מבוטל להמצאת הזימון, אשר לא נמסר לידו כלל. לא ניתן לקבל את עמדת הנתבעים כי מדובר בעניין של מה בכך. אין להקל בעוגמת הנפש שנגרמה לתובע, לאביו, לאשתו ולילדיו הצעירים, ובהשפלה שנגרמה לו כאשר מצא עצמו בחוסר אונים מובל לתחנת המשטרה".
פואה הגיב לפסק הדין: "התביעה הזו נעשתה למען העולים להר הבית וכדי למנוע להבא התעמרויות מהסוג שחוויתי. לצערי, פעמים רבות בתי המשפט נתנו למשטרה גיבוי להתנהג בצורה מחפירה כלפי העולים להר הבית בעקבות הטענה שמדובר במקום 'רגיש מבחינה מדינית'. אני מקווה שבזכות תביעות מעין אלו הגלגל יתהפך במהרה והמשטרה תתנהג כלפי העולים להר הבית בצורה מוערכת ומכובדת יותר מבכל מקום אחר, ובתי המשפט יגבו את ההתנהלות הזו בעקבות הטענה שמדובר ב'מקום הקדוש ביותר בעולם'".
