"ברגעים קשים, תמונות נכדיי ממלאות אותי כוחות ושמחה"
* אני פותח את היום במעבר על העדכון המודיעיני מכל הזירות שבהן מוצבים לוחמינו, ובסקירה מקיפה על המתרחש בעולם ביממה שחלפה בהיבטים המדיניים והכלכליים. עם הפגישה הראשונה אני שותה כוס תה, ואחריה יגיעו לפחות שלוש כוסות אספרסו.
*מיום פתיחתו של מרכז הביקורים והסדנאות ביקרו בבית הנשיא למעלה מ־130 אלף אנשים ונשים מכלל גווני החברה הישראלית, ובצירוף מרכז הביקורים המקוון – נחשפו לתכני המרכז החינוכי של בית הנשיא קרוב ל־300 אלף אזרחים ואזרחיות בישראל. בשנה ממוצעת מתקיימים כ־41 אלף ביקורים פיזיים. בבית הנשיא 68 עובדים.
*תמונות נכדיי מתקופות שונות בחיינו. חלקם מופיעים בהן כתינוקות ופעוטות, והיום הם כבר חובשים את ספסלי האוניברסיטה. חלקם מחבקים אותי בתמונה הדוממת. ברגעים עמוסים, ברגעים משמחים, ברגעים קשים יותר, אני נוהג להסיט מעט את הניירת ולפגוש בעיניהם, שמחזקות אותי וממלאות אותי כוחות ושמחה.
*ספריהם של כמה מהאהובים עליי בסופרי ישראל, אשר חלקם ליוו אותי בשנותיי הרבות – על ספסלי הגימנסיה, בימיי כאיש ציבור ירושלמי ובעיקר כבעל של נחמה שתרבות זרמה בעורקיה והייתה יקרה לה מכול. בין הספרים המתחלפים ספריו של חברי בולי (א"ב יהושע), של מאיר שלו, של ש"י עגנון ושל עמוס עוז, וגם כתבי שלום עליכם ו"אלף לילה ולילה" המתורגם בידי אבי יוסף יואל ריבלין ז"ל.
*כשביקרתי בלשכתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס ז״ל, בשיחות שקיימנו לפני שנכנסתי לתפקידי, אמרתי לו שכשאכנס לתפקידי תיכנס איתי גם תמונת ז׳בוטינסקי. כשהגיע הוא לבקרני בלשכה בפעם הראשונה לאחר שכבר סיים את תפקידו, וראה את תמונתו של ז’בוטינסקי על הקיר כמובטח, אמר: ״אני מבין למה הכנסת את ז’בוטינסקי, אבל למה צריך להיפרד מבן־גוריון?״ אמרתי לו ששנים היה פה בן־גוריון לבדו ומקומו של ז’בוטינסקי נפקד. עכשיו ייהנה הוא קצת מהתהילה לבדו ומאוחר יותר יצטרף בן־גוריון. וכך היה באמת. מאז הם גרים בכפיפה ודי בשלום בלשכתי.
