- כיפת הסלע – מקום קודש הקודשים ואבן השתייה
- המערה שמתחת לאבן השתייה. החור שבגגה מעיד שבמקורה נחצבה כקבר פיר במאה ה־23 לפנה"ס, עוד קודם לעקידת יצחק. ההר היה אז בית הקברות הקדום של ירושלים היבוסית
- מסגד אל־אקצה – המקום הקדוש למוסלמים בהר, שלמעשה נמצא מחוץ לגבולות ההר המקורי המקודש ליהודים. נבנה בשנת 705 לספירה
- אורוות שלמה – מבנה תת־קרקעי בן כאלף שנה שאבירי מסדר היכל שלמה הצלבני הפכו לאורוות עבור סוסיהם
- בור עצום שחפר הווקף ב־1999, כביכול במטרה ליצור פתח חירום למסגד באורוות שלמה. 400 משאיות עפר יצאו מכאן, והעפר מסונן עד היום הזה בהר הצופים
- רחבת הכותל המערבי – על פי פרופ' דן בהט רק משנת 1625 זהו מקום תפילה – חלופי להר – עבור יהודים, כלומר מאז לפני פחות מ־400 שנה
- מנהרת השער הכפול – המערבית משתי מנהרות שערי חולדה, שערי ההר הקדומים שבכותל הדרומי. בימי בית שני רוב עם ישראל עלה להר דרך המנהרות הללו. בבית השער אפשר להבחין עד היום בכיפות המתחם הקדומות מימי הורדוס
- עמוד תמך גדול מימי הבית במרכז בית השער הכפול – על גביו חרתו זוג עולי רגל יהודים שהגיעו מסיציליה לפני יותר מאלף שנה כתובת: יונה ושבתיה אשתו מן סקליא (=מסיציליה) חזקו בחיים (=הבריאו ממחלה ובאו ההרה להודות על כך)
- מנהרת השער המשולש – המנהרה המזרחית של שערי חולדה
- שער הרחמים – לפי חלק מחוקרי ההר זהו "שער שושן", השער המזרחי הקדום של ההר עוד מימי בית ראשון
- בור מס' 8 – הגדול בבורות הר הבית, ולדעת חוקרים הוא "הבור הגדול" המתואר במקורות. במסכת יבמות (קכא, ב) מסופר על בתו של נחוניא חופר שיחין, הממונה על אספקת המים לעולי הרגלים בסוף ימי הבית השני, שנפלה לבור הגדול, ואף שלא ידעו בתחילה מה עלה בגורלה בישר להם רבי חנינא בן דוסא שתצא בשלום. זאת, לדבריו, מפני שלא ייתכן שבתו של הממונה על אספקת המים לעולי הרגלים תטבע בבור המיועד לספק להם מים. ואכן כך היה
- בור מס' 11 – ככל הנראה זהו בור חקר, בור המים של מצודת החקרא והשריד האחרון ממנה. זו הייתה המצודה ההלניסטית שמנעה מיהודים להגיע למקדש. שמעון החשמונאי כבש אותה בשנת 141 לפנה"ס והותיר ממנה רק את בור המים, כאמור
- בור מס' 5 – יש המשערים שזהו "בור הגולה", מקור אספקת המים העיקרי למקדש, וכנראה גם הבור שבו שוקע הכיור של המקדש מדי לילה. הבור מתוארך למאה העשירית לפנה"ס, ימי שלמה
- בור 30 – זהו שער וורן שנקרא על שם מגלהו הבריטי צ'רלס וורן במאה ה־19, ושהיה בשימוש בימי בית שני. לפני כאלף שנה שימש בית השער התת־קרקעי הזה כבית הכנסת המרכזי של ירושלים, אשר כונה "המערה". בשנת 1099, עם הכיבוש הצלבני, נשרפו יהודי ירושלים חיים בבית הכנסת הזה, ולאחר מכן הוא הוסב בידי הכובשים לבור מים. בשנת 1981 ביקש הרב גץ לחדש את בית הכנסת במקום, אולם נבלם בידי המדינה והווקף
- בור מס' 1 – לפי כמה חוקרים זו "המסיבה ההולכת תחת הבירה" המתוארת במשנה, המחילה שדרכה יצאו מהמקדש כהנים שנטמאו
- כמה וכמה מחילות מילוט אותרו בדרום ההר, מתחת למסגד אל־אקצה, למנהרות שערי חולדה ולאורוות שלמה. כל אלו שימשו כנראה את לוחמי המרד הגדול – מרד החורבן
- מחילת מילוט מימי חורבן בית שני שתוארה בידי פיירוטי, אשר מחברת לדבריו בין שער ברקלי למנהרת השער הכפול. התמוטטות בקיץ שעבר, 2020, חשפה אותה, אולם בגיבוי המדינה הווקף טרח לאטום אותה מיידית בבטון
- חמאם א־שיפה – מרחץ בן מאות שנים ששופץ לאחרונה, ולפי עדויות קיבל את מימיו ממעיין הנובע בהר הבית, מעיין שמתאים לכאורה לנבואות התנ"כיות שלפיהן ינבעו מים בהר באחרית הימים
- מנהרה שרבי עובדיה מברטנורא נכנס דרכה לאורוות שלמה בשנת 1488. כיום, יש לציין, אין מניחים ליהודים להיכנס לאורוות שלמה וגם המנהרה המדוברת אטומה
- מדרסת אל עותמניה – ב־כ"ח באייר ה'שי"א, 1551, נערך משפט לשישה יהודים ושש יהודיות שעלו לגג הזה כדי לצפות אל מקום המקדש. הגברים בחבורה נידונו למלקות. יהודים שהיו נכנסים לשטח ההר עצמו בין המאה ה־13 למאה ה־19 הסתכנו בעריפת ראשיהם
- מדרסת אל מנג'כיה – שבע נשים יהודיות שעלו לגג המדרסה הזו בשנת 1554 נידונו בידי המוסלמים אף הן לעונש מלקות
- מדרגה שהיא למעשה הכותל המערבי הקדום של ההר. הר הבית המתואר במשנה הוא ריבוע מדויק של 500 על 500 אמה. הר הבית של ימינו, לעומת זאת, הוא מרובע שאינו שווה צלעות, כנראה משום שהורחב בימי הורדוס
- מקום המזבח
- מקום שער ניקנור, שער הכניסה המרכזי לעזרה, בקיר המזרחי של רחבת כיפת הסלע
- חללים תת־קרקעיים אטומים בקיר המזרחי של רחבת כיפת הסלע, לדעת חלק מהחוקרים הם עשויים להיות לשכות שאוחסנו בהן כלי הנגינה של הלוויים כמתואר במשנה
- קברו של עבד אל־קדר אל־חוסייני, מנהיג ערביי אזור ירושלים במלחמת השחרור, שנהרג בקסטל בידי הפלמ"ח בעיצומה של המלחמה. בנו, פייסל חוסייני, נקבר לצדו בשנת 2001
- קברו של חוסיין בן עלי, מייסד השושלת ההאשמית – סב סבו של מלך ירדן הנוכחי. הוא נקבר בכותל המערבי של ההר בהלוויה המונית עם מותו בשנת 1931
- שער ברקלי – שער כניסה מימי בית שני שנמצא מעברה השני של עזרת הנשים בכותל. נקרא על שם מגלהו במאה ה־19
- בור מס' 37 – בור בלב ההר בצמוד לרחבת כיפת הסלע. על פי סרט דובר רוסית של סרגיי גרנקין משנת 2010, גרנקין וצוותו נכנסו אליו דרך מחילה המוליכה להר מצפון. לדבריו זו מחילה מימי הורדוס שאף שימשה את הרומאים לפלוש ההרה בתשעה באב של שנת 70
- קרן העופל – קצהו הדרום־מזרחי של ההר, כמאה מטרים מעל נחל קדרון המתחתר תחתיה. על פי סיפור חוני המעגל בתוספתא, רק כאשר אדם יושב בקרן העופל ומשכשך רגליו בנחל קדרון הגואה מותר לבקש שהגשמים ייפסקו, "אבל בטוחים אנו שאין המקום מביא מבול לעולם"
- חומות עזרת נשים – בתצלום אוויר משנת 1946, במפה משנת 1944 וגם בשטח – עד להרס העתיקות הנרחב בהר בשנת 2000, נצפו טרסות אבן בתוואי הכתלים המשוער של עזרת נשים של המקדש, הצפוני והדרומי. כיום אלו טושטשו ואינן ניכרות עוד לעין
- כיפת השלשלת – כיפה קטנה ממזרח לכיפת הסלע. ניצבת על מקום פתח אולם המקדש
- לשכת העצים – הלשכה הצפון־מזרחית בעזרת הנשים שבמקדש. לפי המשנה והתוספתא בשקלים במקום נטמן ארון הברית בסוף ימי בית ראשון, וכהן שגילה זאת שילם על כך בחייו
- תעלה קדומה שאולי הוליכה את דם הקרבנות מהעזרה החוצה, לנחל קדרון. אותרה בידי רשות העתיקות בעקבות חפירות הווקף ברחבי ההר בשנת 2007
- שער השבטים – מכאן נכנסו הצנחנים במלחמת ששת הימים אל ההר
- באב חוטא – שער הסליחה, אתר רצח השוטר כמיל שנאן הי"ד בקיץ 2017 בידי שלושה מחבלים מאום אל־פחם
צילום: אופק צילומי אוויר - אתר רצח השוטר האיל סתאווי הי"ד בקיץ 2017
- השער החשוך – מכונה גם "שער פייסל", על שם אחיו של עבדאללה הראשון מלך ירדן, פייסל מלך עיראק, שמת בשנת 1933
- באב אל עוואנימה – שער בני הצאן: שער שמקומו בפינה הצפון־מערבית של ההר, מזכיר את "שער הצאן" שלפי ספר נחמיה ניצב פחות או יותר כאן – בקצה המערבי של חומת העיר הצפונית
- שער סראי (נעול) – הכניסה הישירה מההר למעונו של הפחה הטורקי, וכיום לשכונת מגורים מוסלמית
- שער המשגיח – נקרא על שם משרדי הווקף השוכנים במקום. בתקופה העות'מאנית היה ממוקם כאן בית הכלא הראשי של ירושלים
- שער הברזל והכותל הקטן
- שער הכותנה – שער שנבנה במאה ה־14 בידי תנכיז מושל דמשק
- שער הטהרה – השער שמדרום לשער הכותנה. רבי דוד בן זמרא בן המאה ה־16 כתב עליו שזהו השער הקרוב ביותר אל מקום המקדש מכל שערי ההר
- שער השלשלת – שער עכשווי השוכן על גבי גשר שהוליך בימי הבית השני מהעיר העליונה אל ההר. תחתיו נמתחת קשת וילסון שבמנהרות הכותל
- שער המוגרבים (הלל) – היחיד מעשרת שערי ההר הנוכחיים המיועד גם לעליית יהודים להר. פתוח שעות מעטות בלבד ביממה
- החפיר – בטרם יישר הורדוס את שטח ההר וסיפח אליו גם את גבעת האנטוניה שמצפון, השטח שכיום הוא צפון הר הבית היה עמק עמוק למדי, ובמרכזו עבר נחל בית זיתא. חפיר עמוק לא פחות חיבר בין הוואדי הזה לגיא שממערב להר – הטירופיאון. המצביא הרומי פומפיוס פלש להר ולירושלים מכאן באמצעות סוללה בשנת 63 לפנה"ס
- קשת רובינסון – נקראת על שם החוקר האמריקני שגילה אותה במאה ה־19. היא קצהו של גרם מדרגות שעלה להר הבית בשלהי ימי בית שני
- מוזיאון האסלאם – מבחר עמודים וכותרות שלפחות בחלקם שימשו כנראה בסטווים – חצרות העמודים – שהקיפו את הר הבית. המוזיאון נמצא על מקומו של הסטיו המלכותי של הורדוס, מהמבנים המפוארים בעולם בתקופתו
- קורות עץ עתיקות שהוצאו מגג מסגד אל־אקצה אחרי קריסתו ברעידת האדמה של 1927 מושלכות כאן. אחת מהן היא כנראה קורה ששכנה בראש הסטיו המלכותי של הורדוס
- מקווה מימי בית שני. כיום סתום במכסה ברזל
- בית הספר היסודי ריאד אל־אקצה לבנים. הר הבית משמש כמגרש המשחקים של תלמידיו ושל תלמידי שאר בתי הספר בהר
- תיכון אל־אקצה לבנים
- בית הספר היסודי הממלכתי אל־עומריה – מקומה של מצודת האנטוניה הרומית
- תיכון לשריעה לבנות
- חדר קונדר – הנקודה היחידה בכותלי הר הבית שבה עוד נראות האומנות המקוריות שהורדוס עיטר בהן את חומות ההר
- נקודה שאפשר לצפות בה באחת ממדרגות החיל – המתחם שהקיף את המקדש
- שורת מרצפות שחוקות במיוחד שחוקרים מתארכים לימי בית שני
- המחכמה – מעונו של המופתי חאג' אמין אל־חוסייני. משם הוא התנכל למתפללים בכותל. כיום – נקודת משטרה
- בית אבו סעוד – בית משפחת אמו של יאסר ערפאת, שאף התגורר בו בעצמו שנים אחדות. אחרי מלחמת ששת הימים הסב הרב גורן את המקום למוקד פעילותה של הרבנות הצבאית על הר הבית. כעבור ארבעים יום סולק מהמקום ומאז שער המתחם נעול
- בורות 6 ו־36 שייתכן שהם מקוואות שניצבו על פתח הר הבית הקדום בימי ההלניסטים
- בורות 4, 23, 25, 34 – קברים קדומים מהמאה ה־23 לפנה"ס. כאן שכן בית הקברות הקדום של ירושלים
- מעלה הקורבנות – סימני קשתות על גבי הכותל הדרומי מעידות שכנראה היה כאן בסוף ימי בית שני כבש נטול מדרגות כדי לאפשר להמוני בהמות המיועדות לקרבנות להיכנס לשטח ההר
- גלוסקמא, ארון קבורה, שניטל במאה ה־19 מאתר קברי המלכים – קברי שושלת הלני המלכה ומלכי בית חדייב – והועבר להר הבית
- סביל קאית ביי – שוקת שנבנתה במאה ה־15 בידי הסולטן הממלוכי קאית ביי במוצא האחרון של אמת המים התחתונה אשר הגיעה מבריכות שלמה – אמת מים שהייתה בשימוש במשך יותר מאלפיים שנה
- בריכת ישראל – בריכה מימי בית שני שגבלה בהר הבית מצפון. נסתמה בימי המנדט וכיום אין לראותה
- כאן אותרה כתובת בת כאלף שנה בעברית הפותחת: כך: "ה' א־לוהי צ־באות תבני [תבנה] הבית הזה"
- בור מס' 7 – בין השאר מכאן נחצבו אבני הבניין למקדש
- בור מס' 24 המכונה גם "מערת הרוחות". ייתכן שקיים חיבור בינו ובין הבור שבתחתית כיפת הסלע
- עד לעשורים האחרונים עוד היה אפשר לראות בנקודה הזאת את ריצוף ההר מימי הורדוס
- מצבת זיכרון מוסלמית לאירועי סברה ושתילה
- הכותל המזרחי של ההר, היחיד שנמצא בתוואי המקורי של חומות ההר מימי בית ראשון. זאת מכיוון שהורדוס הרחיב את ההר צפונה, דרומה ומערבה – ולא מזרחה
- שפכי עפר שהוציא הווקף מאורוות שלמה, אולם נותרו בהר בצו בג"ץ בשנת 2004. מהעתירות הספורות שהתקבלו ביחס להר.
המפה והמקרא נלקחו בעיקרם מתוך הספר "הבית", שמבוסס על פרסומי המדור הזה לאורך השנים
לרכישת הספר: http://bit.ly/ArnonHaBait
