סבב נוסף של שיחות בווינה בין האיראנים לנציגי המעצמות החל בשבוע שעבר. האם כעת, אחרי שישראל הסירה את גלימת העמימות, הם יתייצבו עם שפן בכובע? האם ידרשו מן האירופים להביע סולידריות? כל האפשרויות פתוחות.
לא חלפה יממה מהפיצוץ במתקן הגרעין בנתנז, עד שהאיראנים הודיעו: "זיהינו את האיש שגרם להפסקת החשמל בנתנז. כל הצעדים הדרושים כדי לעוצרו כבר ננקטו". הידיעה התפרסמה בסוכנות הידיעות נור־ניוז האיראנית, ומיוחסת למקורות מודיעיניים במשמרות המהפכה.
זהו שינוי כיוון מהפעם הקודמת, ביולי 2020. אז נהרס בנתנז מתקן תעשייה לייצור צנטריפוגות מתקדמות. בעקבות ההלם, הוטל איפול מוחלט על החקירה. שלושה שבועות לקח לאיראנים להודיע כי הצליחו לזהות וללכוד, לדבריהם, את האחראי לפיצוץ. האיש, ארשד קארימי שמו, בעליה של חברת מאהר אינג'נירינג שסיפקה ציוד מדידה רגיש לאיזון הצנטריפוגות, הועסק שם כקבלן חיצוני. מאז מעצרו לא נודע מה עלה בגורלו, היכן הוא כלוא או מתי ייפתח משפטו.
האם קארימי באמת היה האיש האחראי לפיצוץ הראשון בנתנז, או שאולי היה רק במעגל השני או השלישי של המבצע, אם בכלל? אין לדעת. אולי האיראנים סימנו אותו עוד קודם לכן. העניין הוא שעל פניו יש דמיון בין הפיצוץ הראשון לפני עשרה חודשים, לפיצוץ שהתרחש בשבוע שעבר. על פי פרסומים רבים, הוא החל במטען חבלה מוסלק שהוכנס פיזית לתוך האתר, ורק אז נכנס לפעולה ממד הסייבר, שגרם להרס המערכות הנרחב. ואם כך היה הדבר, המשמעות היא שישראל, שאחראית לפעולה על פי מקורות זרים, הצליחה ככל הנראה לגייס איש מקומי בעל גישה לקודש הקודשים של תוכנית הגרעין האיראנית.
לפי אחד התרחישים, מה שאִפשר את הפעלת הנוזקה היה החיבור הרשתי שנוצר לצורך העברת נאום ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן לצוות מתקני הגרעין
באתר אינטלי טיימס הציעו בשבוע החולף תרחיש המתחיל בפיצוץ של מטען חבלה מוסלק המפעיל שרשרת אירועים, שהתוצאה שלה היא כניסת פעולת סייבר המחבלת בתשתיות החשמל הקריטיות של נתנז. כל זה לכאורה מתאפשר על בסיס של תוכנת נוזקה קיימת ומוכנה מראש, היושבת וממתינה לרגע המתאים. על פי התרחיש הזה, הרגע הגיע עם פרוץ חגיגות יום הגרעין הלאומי של איראן. מה שאִפשר את הפעלת הנוזקה היה החיבור הרשתי שנוצר לצורך העברת נאום ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן לצוות מתקני הגרעין, דרך מערך הבקרה של חוות הסרכזות בנתנז.
מנקודת המבט האיראנית, התרחיש הזה נשמע מכאיב בפשטותו. אולם יש להסתייג ולציין שבשלב הזה הוא רק סצנריו. מה שמכאיב להם באמת הוא עיתוי הפיצוץ בנתנז – זמן קצר אחרי הפיגוע באונייה סאביז, בסיס המודיעין הצף של האיראנים בים האדום. לכך מתווסף חיסולו הבלתי פתור של ראש תוכנית הגרעין מוחסן פאחריזדה לפני חודשים ספורים בלבד. ואם לא די בכך, הקרבה לחגיגות יום הגרעין האיראני הלאומי צובעת את כל האירוע בגוונים אירוניים. ואירוניה, כידוע, לא הולכת טוב עם דיקטטורה. היא חותרת תחתיה. מעבר למבוכה, כל זה מייצר לאיראנים תחושה כי מתקני הגרעין, מערך המודיעין האיראני והצמרת של המדינה שקופים לאויב הציוני.
"מבחינתם", אומר ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, "זו הפעם השלישית בתוך עשרה חודשים, שבה המערך הביטחוני והאסטרטגי החשוב ביותר שלהם, הוכח כחשוף לגמרי לפעילות עוינת. הם נכשלו לחלוטין בהגנה על הדבר היקר להם ביותר".
לכן, הפעם האיראנים כבר לא מתחבטים. הם מצביעים במפורש על ישראל כאחראית לפיצוץ, ומאיימים בנקמה. "אבל מה שבאמת עומד לנגד עיניהם הוא שיחות וינה", אומר צימט. "השיחות הן בעצם המשא ומתן המקדים למשא ומתן על החזרה להסכם הגרעין משנת 2015, שבו מקווים האיראנים לחזור להסכם המקורי – כולל הסרת כל הסנקציות". ואכן, בנאום בפרלמנט האיראני האשים שר החוץ זריף את ישראל בפיצוץ בנתנז: "הציונים רוצים לנקום בנו על ההצלחה בדרכנו להסרת הסנקציות, אבל לא נאפשר זאת וננקום בהם על פעולותיהם. אנשי הממשל והצבא הישראלים כבר אמרו בבירור שלא יאפשרו לנו לקדם את הסרת הסנקציות. הם אולי חושבים עכשיו שהשיגו את מטרתם… אך אם בישראל חושבים שהיד שלנו במשא ומתן תיחלש, הפעולה הזאת רק תחזק את עמדתנו".
חמינאי איבד אמון
האם הפגיעה בנתנז תגרום לאיראנים להתבצר בעמדותיהם הסרבניות, או שמא להפך? יש עמדות לכאן או לכאן, אומר על כך צימט. "יהיה דיון במועצה העליונה לביטחון לאומי. להערכתי, בשורה התחתונה לא תהיה לאירוע בנתנז, דרמטי ככל שיהיה, השפעה על שיחות וינה. אם האיראנים יתרשמו שיוכלו להגיע להבנות עם האמריקנים ולהסרת הסנקציות, הם ילקקו את הפצעים וימשיכו הלאה. אבל אם זה לא יקרה, אנו צפויים לראות צעדים נוספים בכיוון נסיגה מהסכם הגרעין, כמו הפסקת הצילום שמתרחש כיום 24 שעות ביממה באתרי הגרעין, השמדת החומר הקיים במצלמות והקפאה גורפת של כניסת פקחי סבא"א לאתרי הגרעין. האיראנים רצו לעשות חלק מהדברים כבר בחודש וחצי האחרונים, אבל המתינו, כי בשורה התחתונה הם חותרים לחזרה להסכם הגרעין ולהסרת כל הסנקציות. בדגש על הכול. הם ימתינו לראות שזה קורה, ורק אז יחזרו להתחייבויותיהם על פי ההסכם".
הסיכוי שהאמריקנים ילכו איתם בכיוון הזה קלוש.
"נצטרך לחכות ולראות", משיב צימט. "אני לא מתרשם שהאמריקנים ילכו בדרך הזאת". על השאלה אם יהיו מוכנים ללכת להסכם מדורג, הוא משיב כי "האיראנים טיפסו על עץ גבוה ולא מוכנים לפתרון כזה. אבל אם מישהו יציע פתרון יצירתי שיוכל להיות מוצג מבחינת האיראנים כהסרה מלאה של הסנקציות, למשל 'מפת דרכים' שבמסגרתה האמריקנים מתחייבים בסופו של דבר להסיר את הסנקציות כולן, אבל המימוש הדרגתי.
"ועדיין", מדגיש צימט, "האיראנים דורשים לא רק הודעה על הסרת הסנקציות אלא הסרתן בפועל. וזו בעיה, כי יש כאן שאלה הרבה יותר עקרונית, האם האיראנים בכלל מעוניינים לחזור להסכם הגרעין. חוסר האמון של המנהיג העליון חמינאי במערב גדול כל כך, שהוא מאמין שגם אם יוסרו הסנקציות זה לא יביא להשקעות־הענק האירופיות שאיראן מצפה להן. בכלל לא בטוח שהוא מעונין בחזרה להסכם".
אחת הבעיות שאפיינו את הסכם הגרעין היא שלא הייתה בו התייחסות להתנהגותה של איראן במרחב. חתירתה להגמוניה אזורית, טרור ושימוש בכוחות פרוקסי כדי לערער את היציבות האזורית – לכל אלו לא הייתה תשובה. שר החוץ של ארה"ב אנתוני בלינקן כבר אמר שכל אלה יוכלו להיות מטופלים בנספח רחב ומעמיק להסכם. אבל ספק אם איראן תסכים לתוספות כלשהן להסכם. "לא יקרה", מעריך צימט. "איראן יכולה להמשיך גם כך. הפגיעה במתקן בנתנז מוערכת כרגע בעיכוב של תשעה חודשים. כלומר זמנית ולא מוחלטת. ובכל מקרה הם יכולים להעביר את ההעשרה למתקן בפורדו".
קשה לדעת אם הזמן עובד כעת לטובת ישראל או לטובת איראן. אבל בשנה האחרונה ידעה איראן שורה של תקלות חשמל ושריפות במתקנים רגישים. חלקן בגלל עייפות החומר, בלאי ומחסור בחלקי חילוף בגלל הסנקציות. חלקן מיוחס לפעילות ישראלית חשאית. האם יש נקודה שבה איראן תחליט לא להבליג יותר?
הסימנים הראשונים כבר נראים בשטח בצורת פיגועים באוניות בבעלות ישראלית בזירת ים סוף. לכאורה זו אפילו לא מכה קלה בכנף, אבל בישראל מודאגים. המל"ל כבר פרסם אזהרות מסע לפני הפיצוץ הנוכחי בנתנז. במיוחד בנסיעות לארצות הגובלות באיראן כמו טורקיה, גיאורגיה, אזרבייג'ן, איחוד האמירויות ובחריין. וגם ירדן ומצרים. החשש הוא מפני חטיפות, מתקפות טרור וירי טילים על מטוסים. ככל ששיחות וינה ימשכו, החשש מפני גל טרור יידחה. האיראנים ירצו אולי למצות את התהליך. מה שצפוי מעבר לזה הוא בבחינת תעלומה, שכן במערכה שבין המערכות, ישראל ואיראן מעולם לא היו קרובות יותר למלחמה גלויה. המושג "עמימות" שהיה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הישראלית מאז שנות השישים, מפנה כעת את מקומו לקול צחצוח חרבות.
