בסיפורו של היישוב רמת־טראמפ כלולים לכאורה כל החומרים שאפשר לרקוח מהם מעשייה סאטירית בנוסח קישון. כמו בהרי גולן, רק הושט ידך וגע בם. זה מתחיל כבר בשלט המוזהב וחסר העידון הניצב בכניסה למקום, שבכלל לא נראה כמו יישוב חדש אלא כמו יישוב ישן־נושן שנזנח ושקע בתרדמת. השלט הקטן שניצב ממש ליד השלט הגרוטסקי מכריז בקול ענות חלושה על הקמת היישוב "ברוכים" ב־1991 בדיוק באותו המקום, ומוסיף ארומה צינית. כהונתו היחידה של הנשיא ה־45 של ארה"ב, בשילוב דמותו הססגונית ומעוררת המחלוקת, מוסיפות כמובן קורטוב של גיחוך לטקס שהגעתי אליו שלשום: כניסת המשפחה הראשונה ברמת־טראמפ לביתה.
אבל אז אני נכנס פנימה ופוגש את צופית ודניאל ביבר, פלוס התינוקת בת החודשיים נועם, והציניות מתפוגגת בשנייה ומתחלפת במילה דומה אך שונה – ציונות. היא מירושלים, הוא מכרמיאל. הם נפגשו באוניברסיטת בן־גוריון, שם למדו שניהם בתוכנית צוערים לשלטון המקומי. אף שהם מגיעים מעולמות שונים, התאהבו והתחתנו. בשנתיים האחרונות גרו בכרמיאל וחיפשו מקום לבנות בו את ביתם.
"שנינו גדלנו בערים", מספר דניאל. "מהר מאוד הבנו שאנחנו מחפשים מקום קהילתי להתיישב בו. רמת־טראמפ מתאים מכל הבחינות – ההתיישבות בגולן, יישוב שהולך להיות מעורב לדתיים וחילונים, וגם תחושת השותפות במשהו חדש".
צופית מספרת כיצד הגיעו לרמת־טראמפ: "שמענו על הרעיון להקמת יישוב מעורב בגולן, ונדלקנו. זה היה עוד לפני שהחליטו לקרוא לו רמת־טראמפ. פנינו למועצה האזורית והיא חיברה אותנו עם עוד משפחות שהתעניינו, וככה התחלנו להקים קהילה. הרגשנו שזכינו בפיס".
בקהילת רמת־טראמפ הצעירה והמתגבשת חברות כרגע שבע משפחות שכבר החליטו שיגורו ביישוב, ועוד כמה עשרות משפחות שנמצאות בתהליכים שונים של התלבטויות וניסיונות. שכונת המגורונים החדשה, המסודרת והבוהקת ברמת־טראמפ, שלאחד מהם נכנסה השבוע משפחת ביבר, מציבה ניגוד חריף לקבוצת הבתים הישנים, העטויים צמחיית פרא, שכבר נמצאים ביישוב. מתגוררים בהם כבר שנים ארוכות, למעשה משנות התשעים, כמה משפחות עקשניות, רובן עולים ותיקים מחבר העמים.
כשאני מנסה לדבר עם כמה מהוותיקים, הם מסרבים בתוקף לדבר עם התקשורת, כמיטב המסורת הסובייטית. האמת, אני מבין אותם. למודי אכזבות עבר הם מסתודדים ביניהם, וכשראש המועצה האזורית חיים רוקח מגיע הם פונים אליו בשלל בקשות ושאלות. כיאה לראש מועצה המוקף באנשי תקשורת, הוא מבטיח להם לטפל בדבר הזה ובדבר ההוא. הפעם נראה שיש סיכוי טוב שהאכזבה תהיה לתקווה.
בתחילת שנות התשעים הייתה כאן שכונה של היישוב קלע־אלון הסמוך, במרחק אווירי של כ־300 מטרים. אלא שהניסיונות להרחיב את ההתיישבות לא עלו יפה, גם משום שציר הנפט חוצץ בין שני חלקי היישוב. ארבע־חמש המשפחות שכבר הגיעו תקעו במקום יתד, ונקלעו למין לימבו מוזר: הן לא גרות ביישוב מוכר אלא במה שנועד להיות שכונה, ונותר ללא תאורת רחוב וללא שירותים מוניציפליים בסיסיים. כשהוחלט על הקמת רמת־טראמפ, חלק מתושבי קלע החילוני לא אהבו את הרעיון. אפילו נתלה שם שלט "רמת־טראמפ – לא אצלנו".
אחרי טקס קביעת המזוזה בביתה החדש של משפחת ביבר, אנחנו מטיילים בשבילי היישוב הצעיר ושואלים את ראש המועצה למה בעצם היה צריך את כל הישראבלוף הזה. אם מקימים יישוב חדש, תקימו יישוב חדש; למה להתלבש על יישוב שכבר הוקם מזמן ונכשל?
רוקח עונה באופן המעשי ביותר: "הקמת יישוב חדש מהניילונים דורשת בין חמש ל־12 שנים. הבירוקרטיה ארוכה ומתישה. כאן הייתה לנו הזדמנות פז לנצל שעת רצון של החלטת ממשלה להקים יישוב על שם נשיא ארה"ב, וממשל אמריקני אוהד, ואני שמח שקפצנו על ההזדמנות בשתי ידיים. הנה, בתוך פחות משנתיים מיום ההכרזה כבר נכנסת לכאן המשפחה הראשונה. אני יודע שרבים – גם בגולן – חושבים שאני פנטזיונר, אבל אני אומר לך שבעוד שנתיים נראה כאן משפחות שמתגוררות בבתי קבע".
האם הכישלון של הנשיא טראמפ להיבחר לקדנציה שנייה, ועזיבתו על רקע אירועי הקפיטול לא פגעו במותג רמת־טראמפ?
"מבחינתי זה לא פגע בכלום. לפני כחצי שנה אמר לי חבר שמדריך תיירים אמריקנים שיש קבוצה של כמה חבר'ה עשירים שרוצים להיפגש איתי. נפגשתי איתם בחוות נטור. הם התעניינו בהשקעות, ואז שאלו: אבל למה רמת־טראמפ? הבנתי שהם דמוקרטים שמתנגדים לו. אמרתי להם, זה לא הביקור הראשון שלכם בארץ, נכון? אמרו 'נכון'. אבל זה כן הביקור הראשון שלכם בגולן, שבו ביקשתם לפגוש אותי ולדבר ביזנס. בלי רמת־טראמפ זה לא היה קורה. הם הסכימו איתי.
"טראמפ גרם לשינוי בתפיסה האמריקנית ואולי העולמית לגבי הרמה. מאז שהוא הכריז על הכרה בריבונות שלנו על הגולן, התפרסמו עלינו יותר מאלף כתבות בתקשורת העולמית. צוותי תקשורת זרים מגיעים לכאן פעמיים בשנה כדי לבדוק מה קורה עם רמת־טראמפ – בכל זאת, היישוב היחיד בעולם שקרוי על שמו – ועל הדרך מפרסמים לעולם את הגולן".
כשאני שואל אם דמותו השנויה במחלוקת של הנשיא ה־45 עלולה להרחיק משפחות ממגורים ביישוב שנועד להיות מעורב דתית ואולי גם אידיאולוגית, רוקח עונה שזה היופי בגולן. "יש פה קיבוץ של השומר הצעיר, ואני והם – עם האידיאולוגיות ההפוכות לגמרי – חברים בלב ובנפש", הוא מעיד. "מי שיוותר על מגורים במקום הזה כי הוא לא מחבב את הנשיא טראמפ עושה שטות, והוא לא מתאים למקום. אנחנו לומדים לחיות ביחד. לא מעניינות אותי הדעות הפוליטיות".
אני חוזר למגורון של צופית ודניאל. הם קצת מובכים מההתעניינות התקשורתית בזוג צעיר שבסך הכול עובר דירה, ומובכים לא פחות מחוסר הסדר: ארגזים פרוקים ולא פרוקים מפוזרים בכל עבר. אבל הם גם מבינים את חשיבות האירוע. "תראה, אין פה סופר־פארם במרחק של כמה דקות הליכה או נסיעה, וזה יישוב חדש שלא מתאים לכל אחד. עד כמה שזה יישמע מוזר, אנחנו מרגישים חלוצים", אומר דניאל. "לא בנינו אוהל, זה נכון, אבל עדיין, אנחנו מגשימים את החלום הציוני".
כיאה לזוג שהכיר בלימודי צוערים לשלטון המקומי, שניהם מצאו עבודה במועצות האזוריות הסמוכות: דניאל בגולן, צופית בגליל העליון. "אני לגמרי מבינה למה רמת־טראמפ הוא גימיק בשביל אנשים אחרים", אומרת צופית. "אנחנו רגילים להרמות הגבה כשאנחנו אומרים היכן נגור, וגם לצחוק. שנינו לא בעניין של פוליטיקה, ובכלל לא בטוח שמורשת טראמפ היא המורשת שאני רוצה ללכת איתה הלאה. אבל לנו חשוב להתרכז במשימה שלפנינו, הקמת יישוב חדש, ואנחנו מבינים שההזדמנות הזו התאפשרה בזכות ההכרה של ארה"ב בריבונותנו בגולן".
"אנחנו קוראים את הטוקבקים על כתבות שעוסקות ביישוב", מוסיף דניאל, "אבל נמצאים הרבה אחרי שלב הפדיחה. היום ההתעסקות בזה מצחיקה אותנו".
אחרי כמה דברי ברכה, טעימת כיבוד ותקתוקי מצלמות, השמש מתחילה לשקוע במערב וניתן האות לסיום האירוע. את החרמון המעוטר עדיין בשלגים פה ושם אפשר לראות מכאן גם ביום בלי ראות טובה במיוחד, ואני מעיף בו מבט אחרון לפני שהרכב יוצא משער היישוב ועוזב את רמת־טראמפ לקראת הדרך הארוכה אל מרכז ארצנו. ואולי לא ארוכה כמו שהתרגלנו: תוכנת הניווט מנבאת שהדרך לפתח־תקווה תימשך פחות משעתיים.
וזה מה שחשוב, כי מעבר לגימיק והחומרים למעשייה קישונית, בעוד שנתיים יוכלו 99 משפחות דתיות וחילוניות לרכוש בית פרטי עם חצר גדולה ביישוב חדש עם קהילה ציונית בארץ ישראל הקומפקטית, עם נוף למות עליו, במחיר של כמיליון שקלים בלבד. זו הבשורה הגדולה של רמת־טראמפ, ואם המחיר הוא הרמת גבה וגיחוך, לא נורא. מורשת טראמפ, לפחות בנקודה הזו ברמת הגולן שבצפון מדינת ישראל, היא מורשת ששווה להתגאות בה.
