פאתי בית־שמש, המכללה הלאומית לשוטרים, יום ראשון לפנות ערב. שרב ביכורים אביבי נוחת במלוא תפארת להטו וגייסות ברחשיו על הגבעות המוריקות סביב. לטלפון הנייד מתפרצים מבזקים ראשונים על פיגוע דקירה קטלני בירושלים, אך במכללה עולם כמנהגו נוהג. מד"סית חייכנית מריצה צוערים חרוצים על מגרש הספורט המטופח, ובאגף המפקדה מתארכת ישיבת קצינים בכירים עם המפכ"ל. כשהיא מסתיימת סוף־סוף, מגיח מאולם הישיבות ניצב־משנה רמי ברכיהו, הרב הראשי של המשטרה. ברכיהו, מינוי של המפכ"ל אלשיך, יהודי מאיר פנים בדרך כלל, מקדם אותי הפעם בסוג של נזיפה: אתם מחמיצים את המהפכה הגדולה פה. בתקופת אלשיך עוברת המשטרה טלטלה ארגונית ורעיונית, אבל היא חולפת מתחת למכ"ם של הציבור והתקשורת.
שעה קלה אחר־כך מניח בפניי המפכ"ל עצמו תרעומת דומה, מתובלת בחיוך אלשיכי: "כמה מאזרחי ישראל יודעים שב־2017 הצלחנו להוריד בכמעט 20 אחוז את גניבות הרכב, שזאת עבירה המשקפת בצורה המובהקת ביותר את רמת הפשיעה כולה? לצערי, הקשב הלאומי נתון לדברים אחרים. קשה מאוד להבקיע את כלי התקשורת במשהו שאיננו חקירות ראש הממשלה. עם כל הכבוד לחקירות ראש הממשלה, והן כמובן חשובות מאוד, עוסקים בהן רק מעט מזעיר משוטרי משטרת ישראל. נער ייספרם".
המפכ"ל, תוכל להגיד לי בבקשה כמה שוטרים בדיוק עסוקים בחקירות ראש הממשלה?
"בוא נאמר ככה: ביום־יום מדובר בעשרות בודדות, עם כל המעטפות וכל הסיוע מסביב. זה לא עובר את הקידומת שתיים. כשיש פיק אנחנו מגיעים לקידומת שלוש. לעומתם, יש 31 אלף שוטרים שעוסקים בכל מנעד הנושאים האחרים, אבל לאזרחי ישראל לא ניתנת הזדמנות לדעת מזה".
אוהדי ראש הממשלה, המתרבים והולכים בצוק החקירות, עשויים למחות על הצגת הדברים הזאת בידי השוטר מספר אחת. הם משוכנעים שהמשטרה עצמה אשמה בנעילת המכ"ם התקשורתי על חקירות נתניהו. אין להם ספק שהמטה הארצי הוא תעשיין הכותרות הסדרתיות על החקירות; שמאחורי החזות החביבה של רב־ניצב אלשיך מסתתרת תבערת הפללה של ראש הממשלה. אם לא מטעמים פוליטיים, אז מטעמי יוקרה מקצועית או תשוקת ריצוי של התקשורת. אלשיך כבר דחה בהזדמנויות אחדות את הטענה הזאת, ואף הגדיר אותה נחרצות כ"שטויות", אבל למגינת לבו היא עדיין מונחת על סדר היום, וכנראה לא תוסר משם עד להכרעת הערכאות המשפטיות בתיקי נתניהו. אולי אף פעם לא.
"כמה מאזרחי ישראל יודעים שב־2017 הצלחנו להוריד בכמעט 20 אחוז את גניבות הרכב"
כמובן, היתרון העצום של אלשיך על כולנו הוא הידע. המפכ"ל מכיר על בוריים את תיקי נתניהו ואת חומרת המעשים המיוחסים לו. אנחנו מכירים רק פירורים. גם בכירי העיתונאים יודעים מעט מאוד על מה שנאמר ונרשם בחדרי להב 433, ועל תוכנם של ערימות הקלסרים והתיקים המנוילנים שמתנקזים אל לשכתו טעונת השיפוצים במטה הארצי. הם אפילו לא יודעים כיצד הכול התחיל. כלומר, לא יודעים מי הגיש את התלונה הראשונה למשטרה.
מקור מוסמך ביותר קבע לאחרונה באוזניי שזה היה גורם פוליטי, אבל אלשיך מעדיף להתנסח בריאיון באופן כללי יותר, ולהבהיר שתלונה בלבד אינה מספיקה לחולל חקירה נגד אישיות ציבורית, צריך גם ראיות: "אנחנו לא אוספים מידע ולא יוזמים חקירות על אנשי ציבור משום סוג. כאשר יש גורם שבא להתלונן, וזה יכול להיות אזרח, עיתונאי או איש פוליטי, המשטרה בודקת באופן סמוי אם במידע שהוא מביא יש בשר. לא נפתח בחקירה על כל עננה, כדי שלא לגרום נזק בלתי הפיך לאותו איש ציבור שנגדו הוגשה התלונה. אפילו בדיקה לא ניזום לפני שנלך לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי, ונבקש אישור".
אז מה התניע פה את החקירה?
"כמה וכמה גורמים חברו פה בסופו של דבר, כי לא מדובר בתיק אחד, ולא בחשד אחד, ולא באזור התעניינות אחד. חלק מהמידע הגיע למשטרה, חלק הגיע לפרקליטות, והכול עבר לשולחן היועץ המשפטי לממשלה. לא נפתחה שום בדיקה או חקירה בלי אישור שלו".
איך זה שהמשטרה נוברת עמוקות בקשרי נתניהו עם התקשורת בתיק 2000 ובתיק 4000 על דברים שנעשו במחשכים, אך אינה מנהלת חקירה משמעותית בפרשת הרצתו לאור יום של חוק 'ישראל היום'? הרי כל בית ישראל ראה אז כיצד העיתון המתחרה מפרגן לח"כים שהריצו את החוק שנועד לקדם אותו ולפגוע בעיתון מתחרה. מדוע לא פשטתם על בתי בכיריו ולא השקעתם מאמץ באיתור עדי מדינה נגדם?
"כמו שאמרתי קודם, המשטרה איננה יוזמת חקירות. אם מאן דהוא חושב שהדבר הזה ראוי לחקירה מפני שמעבר להגיגים יש לו גם איזה שהן ראיות, הוא יכול לבוא אלינו איתן. הוא גם יכול ללכת ישירות ליועץ המשפטי לממשלה ולהגיד 'יש לי בשר, הנה אחת שתיים שלוש ארבע, ואני מבקש לפתוח בחקירה'".
אף אחד לא התלונן במשטרה נגד חוק 'ישראל היום'?
"ההגיגים שנמצאים בכותרות בעניין חוק ישראל היום, אין מאחוריהם פנייה למשטרת ישראל עם ראיות לכאורה".
איש לא התלונן?
"אנחנו לא נפתח בחקירה בלי איזשהו בשר".
כשאלשיך אומר "בשר" הוא מתכוון להקלטות של עסקת תן־וקח חשאית, מסרונים או עדויות צלולות של נוגעים בדבר. בתיקי 2000 ו־4000 התקבלו במשטרה ראיות לכאורה שכאלו, אבל לא בפרשת חוק 'ישראל היום' (וכאן המקום לגילוי נאות: 'מקור ראשון' משתייך לקבוצת 'ישראל היום'). לדבריו, אמנם יש "משהו מסריח" בתופעות של קניית תוכן מערכתי על ידי פוליטיקאים, כפי שקרה בין משרד החינוך ל'ידיעות אחרונות' בתקופת שי פירון, אבל כל עוד הדבר לא הוגדר כעבירה בספר החוקים, המשטרה לא תתערב.
"כולם מבינים איך התחילה פרשת 2000", הוא מתאמץ לשכנע אותי. "יש הקלטות של שיחות. אני מתקשה לראות שהייתה נפתחת חקירה בתחום הרגיש הזה של ממשק פוליטיקאי עם תקשורת, אלמלא ההקלטות האלו שהיו לכאורה עבירות פליליות. גם אחרי שנמצאו הקלטות התקיימו דיונים על דיונים על דיונים אם יש מקום לפתוח בבדיקה לאור הרגישות של התחום הזה. ככל שיהיו נושאים דומים של ממשקים בין פוליטיקאים אחרים לכלי התקשורת, עם ראיות לכאורה שמצביעות על מארג פלילי וכוונה פלילית – אני מניח שהיועץ המשפטי ידון בזה ויחליט אם להטיל על משטרת ישראל לחקור".
המשטרה לא יוזמת
כאשר התובעת המשטרתית ביקשה להאריך את המעצר של בכירי בזק ושל ניר חפץ, היא דיברה על עסקת שוחד בהיקף של מיליארד שקלים. קשה להאמין שמישהו ישלם מיליארד שקלים רק כדי לזכות בכמה ידיעות טובות על אשתו, אבל אלשיך מסביר שמיליארד שקלים הם כסף גדול לאדם פרטי, וכסף קטן למי שיושב על ברזי הקופה הציבורית: "אם הכסף היה יוצא מהכיס של מי שהיה מקבל את האימג' הזה ואת הטיפול באתר – בהורדת תכנים ובהוספת תכנים, בהורדת עיתונאים או בהוספת עיתונאים – יכול להיות שזה אכן לא היה שווה מיליארד שקלים, אבל זה מיליארד שלא יצאו מכיסו, אלא יצאו מכיסך ומכיסי".
אני עדיין מתקשה להשתכנע, ושואל מה נתניהו קיבל בתמורה לסכום האדירים. להלן תשובת המפכ"ל (עם כמה הסברים בסוגריים): "אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי אני לא רוצה להדליף מחקירת משטרה, וכמובן שהכול עדיין בגדר חשדות וחזקת החפות קיימת, אבל הנקודה פה מאוד ברורה: כאשר רגולציה מסוימת (משרד התקשורת) מאפשרת לך להרוויח מיליארד שקלים כחברה (בזק) על חשבון אזרחי מדינת ישראל שהפסידו את התחרות (בשוק הטלפונים הנייחים) והפסידו הוזלת מחירים, ומאידך אתה רואה משהו בתמורה (סיקור חיובי לראש הממשלה באתר וואלה) ששווה לך להסתכן בדיל הזה, כמובן שהעבירה הזאת מתקיימת".
אבל וואלה הוא אתר בלי השפעה כמעט על סדר היום הציבורי, למה להשקיע בו?
"זו שאלה מעניינת. כאשר ייחשפו העובדות, אנשים יבינו. אני חושב שיש משהו שהציבור לא יודע בינתיים".
משהו דרמטי?
"לא דרמטי, קשור למשהו מסוים שיכול להפוך משהו למספיק חשוב. אבל זה לא משנה. בסוף תפקידנו לא להגיד אם העבירה הגיונית או לא הגיונית, כי יש עבירות מאוד לא הגיוניות. השאלה שלנו היא אחת ויחידה – אם נעשתה העבירה או לא".
עדי המדינה פילבר וחפץ, שעמדו במוקד החדשות בשבועות האחרונים, סיפקו את הסחורה? ארי הרו סיפק?
"אני אומר בצורה מאוד פשוטה: לא נחתמים הסכמים עם עדי מדינה לפני שברור מה עומדים לקבל. לכן היכולת של עד מדינה לא לספק את הסחורה שואפת לאפס, מפני שבסופו של דבר אתה אמור לדעת מראש מה הוא הולך לתת".
בכל זאת, כבר קרה בעבר בתיקים אחרים שעדי מדינה אכזבו אתכם.
"יכול להיות מצב תיאורטי שבמעלה הדרך או שבזמן ניהול המשפט עד המדינה פתאום לא מביא את הסחורה, אבל את העדויות שלו הוא כבר מסר, כי אחרת אין הסכם עד מדינה. אם קבענו משהו מסוים שאנחנו אמורים לקבל, ובסוף אנחנו לא מקבלים אותו, אין הסכם. ההסכם הופר".
שמועות עקשניות אומרות שאצל עד המדינה בפרשת הצוללות, מיקי גנור, זה הולך להיגמר בקול ענות חלושה.
"ממש לא. הוא סיפק סחורה, ואפילו בצורה טובה מאוד. אני חושב שהוא נתן את כל מה שהתחייב לתת, ועוד. לא תמיד אפילו הבן־אדם עצמו יודע מה הוא מסוגל לתת".
האם כל זה מוליך לסיכומים שכוכבי פרשת הצוללות אכן יועמדו לדין בסוף? שמרון, מולכו?
"אין לי ספק. אני לא רוצה לנקוב בשמותיהם כי עוד לא סגרנו את התיק הזה, אבל כוכבי הפרשה יועמדו לדין. יש שם עבירות פליליות מוכחות. לכן ברור שהעד סיפק את מה שהיה אמור לספק. בכל מקרה, תיק 3000 אינו תיק ראש הממשלה. הוא לא חשוד בתיק הזה".
תנאי המעצר הקשים של החשודים שהפכו לעדי מדינה נועדו לשבור אותם? הפשפשים, למשל?
"תנאי המעצר הם לא של משטרת ישראל, אלא של שירות בתי הסוהר. בג"ץ כבר נדרש לסוגיה הזאת, והיא משפיעה על תקציב 2019. על כל פנים, משטרת ישראל איננה משתמשת בתנאי המעצר – אני אומר את זה בצורה הכי ברורה – כדי להשפיע על קבלת החלטה של העצור. היא כן משתמשת במעצר כשלעצמו כדי למנוע שיבוש חקירה, וככל שהמעצר מתייתר אז הבן־אדם משוחרר. לגבי טענת הפשפשים, נדמה לי שלא צריך להיות שוטר כדי לשים על השולחן את לוחות הזמנים ולגלות שהסכם עד המדינה נחתם כאשר הוא (ניר חפץ – ח"ס) כבר היה במעצר בית, אחרי ששוחרר מהכלא".
אולי הוא חתם על הסכם בבית כי לא רצה לחזור לפשפשים?
המפכ"ל צוחק קלות: "כמו כל נחקר, זכותו להתגונן בטענות מטענות שונות. הטענות האלה תמיד נשלחו לבדיקה של שב"ס, ואני לא רוצה לתת את התשובות במקומו. להבנתי הצנועה, על פי התשובות שאני מכיר, לא היו דברים מעולם. בכל מקרה, גם בלי פשפשים, ברור שלא נעים להיות בתא מעצר, אבל אני לא יכול להיות אחראי על הריח שם ועל הדברים האחרים".
בעיתון גלובס פורסם בשמו של עו"ד איתן צפריר, ראש מטה שר התקשורת לשעבר, כי "במשך חמש שעות החקירה חזרו חוקריו על שתי מנטרות מרכזיות: 'תגיד שראש הממשלה אמר לך לקדם את עסקת בזק־yes' ו'תגיד שחפץ אמר לך לקדם את עסקת בזק־yes'". זה מייצר רושם שאתם דוחקים בנחקרים שלכם להביא את הראש של נתניהו.
"מופרך בעליל. כל החקירות האלה מוקלטות ומתומללות, ולכן תמיד ניתן לבדוק את כל מה שאנחנו עושים. עורכי הדין של העצורים יכולים תמיד לחזור להקלטות".
זה לא רק הפרסום בגלובס. גם מהמסרונים שהוחלפו בין השופטת פוזננסקי־כץ לנציג הרשות לניירות ערך, עולה התנהלות משטרתית מאוד אגרסיבית. הוא כתב לה על קיצור מעצרו של אחד החשודים ש"זה עלה לי בדם, כמעט הרביצו לי או עצרו אותי בלהב".
"כל החקירה הזאת התחילה ברשות לניירות ערך, שעשתה עבודה מדהימה ומקצוענית בתחומי העבירות שעליהם היא מופקדת. בשלב מסוים עלו בחקירה עבירות שצריכות להיות מטופלות על ידי המשטרה. המשטרה לא פנתה, המשטרה לא לחצה, המשטרה לא יזמה – היועץ המשפטי לממשלה קרא לה וביקש ממנה להוביל את החלק הזה של החקירה. ומטבע הדברים, כאשר אנחנו מובילים את החקירה, אז אנחנו אסרטיבים בתחומים שלנו.
"תראה, מקרים חריגים יכולים להיות בכל מקום. יש חריגים במשטרה, יש חריגים שיכולים להיות בפרקליטות ויש אפילו חריגים במערכת המשפט. בסוף צריך להסתכל איך מתנהלת המערכת כמערכת. כאשר מישהו מצביע על חריגות אצלנו, הן מטופלות. המערכת כל הזמן בודקת את עצמה. על החקירות האלה יש פיקוח סופר־אינטנסיבי, מפני ששותפים לה כל הזמן ובכל פעולה הפרקליט המלווה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, יועציהם ועוזריהם, והכול בסופו של דבר מנוהל בשקיפות. היכולת של חקירה כזאת להתנהל בדרכים לא ראויות שואפת לאפס".
כתב לכל ניצב
כבר יותר משנתיים חלפו מאז נקרא אלשיך אל דגל המפכ"לות. מהרגע הראשון שבו נחשף לציבור, אחרי כל שנות הפעילות החסויה בשב"כ, הוא משך תשומת לב עצומה. הכיפה הגדולה שלראשו ומגורי העבר שלו מעבר לקו הירוק המיטו עליו קבלת פנים חילונית־שמאלנית חמוצה. גם תא הכתבים לענייני משטרה לא קידם אותו בשטיחים אדומים. אלשיך גזר על הכתבים בצורת קשה. הוא גדע את תופעת הקשרים ההדוקים בינם ובין צמרת המטה הארצי. עד אז, כמעט לכל ניצב היה כתב חצר, ולכל כתב ניצב משלו. עיתונאי ותיק אחד אף זכה להשתתף בשיחות ועידה של נציבים. המפכ"ל החדש חיסל את התופעה המגונה הזו ביד רמה, ושילם על כך מחיר כואב.
התקשורת קטלה את תפקודו התקשורתי בפרשת הפיגוע בדיזנגוף, שהתרחש זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד. היא גם רקחה מטעמים מהתבטאותו הלא תקינה פוליטית בסוגיית הפשיעה של יוצאי אתיופיה. אבל ככל שנקפו הימים, והתברר שמשטרת ישראל בראשותו חוקרת נמרצות את ראש ממשלת הימין, התהפכו היוצרות. רב־ניצב רוני אלשיך הוא אחד המפכ"לים האהודים ביותר על עיתונאי ישראל לדורותיהם, אם לא האהוד שבהם. חברי כנסת משמאל מקמצים בביקורת עליו. דווקא במחוזות הביתיים נרשמת מורת רוח מהתנהלותו. טענה שכיחה שם אומרת שהוא נלהב מדי להפליל את ראש הממשלה, וכי הוא משרת בכך את השמאל שמתקשה להדיח את נתניהו בקלפי וזומם להפילו בתואנות פליליות.
אני שואל אותו אם בשנה האחרונה קשה לו בסביבתו הטבעית – מול השכנים בגבעת־שמואל והמתפללים בבית הכנסת. "ממש לא", הוא מגיב בנינוחות מוחלטת. לפי מיטב תחושתו, מאומה לא השתנה ביחס כלפיו. "אני מקבל בעיקר אמירות של תמיכה ועידוד, יותר מאשר בעבר. באופן כללי הציבור מאוד מאוד מחזק אותי, לפחות הציבור שאני מתחכך בו רבות, ואני לא מדיר את רגליי משום מקום, וגם מסתובב בין בתי הכנסת בגבעת שמואל; פה שיעור, שם הרצאה או חתונה או שמחה אחרת".
בכל זאת, אפשר לזהות אצלו חוסר נחת מהציפייה שנתלית בו בציונות הדתית לסוכך על ראש הממשלה. "הגישה שלה מגזרית מדי. היא מצפה מאנשיה להביא תועלות למגזר. יש אזורים בציונות הדתית שזה יותר בולט, ויש אזורים שזה פחות בולט. זו גישה שגויה מפני שהציונות הדתית אמורה לחנך את בוגריה לטפל בכלל ישראל. היא אמורה לדעת ששר ציוני־דתי או פקיד ציוני־דתי בעירייה לא בא לתת מענה למגזר, אלא לכלל ישראל. וגם המפכ"ל, כמובן".
את שורש הבעיה הוא מאבחן בתקשורת הפנים־מחנאית: "יש יותר מדי עיתונות מגזרית, וזו בעיה. היא עוסקת בעצמה כל הזמן, מין ביצה כזו. כתוב שם מה היה במגזר, איזה מינויים חדשים יש במגזר וכו'. העיתונות הזו מנכסת אנשים: הנה ההוא התקדם וההוא התחתן או חיתן את הבת שלו. זו גישה של מיעוטים שאני לא אוהב אותה".
מה אלשיך כן אוהב במגזר? את התדפקותו המתרחבת והולכת על דלתות לשכת הגיוס המשטרתית. זה לא קרה ביום אחד, ולא במקרה. המפכ"ל הדתי הראשון מטפח את מיזם 'מאמינים במשטרה', תוכנית ייחודית לשילוב בני הציונות הדתית בתפקידי מפתח במשטרה. "אני חושב שהמשטרה עשתה כברת דרך מאז משבר עמונה ב־2006. שני הצדדים לא התנהלו שם בחוכמה רבה, לא המשטרה ולא הנהגת הציבור, ובסופו של דבר שילמנו עליו מחיר יקר. נוצר נתק בין המשטרה והאזרחים. התוכנית הזו התחילה לייצר את הגישור ההכרחי. היום הציבור הדתי מתייצב בהמוניו בלשכת הגיוס. יש גם המון חרדים שרוצים לשרת במשטרה, מוסלמים, מוסלמיות, אפילו יוצאי שייטת. האוכלוסיות הכי איכותיות. מבחינתי, זו האינדיקציה הכי משמעותית לאמון הציבור במשטרה".
היזהרו בבני עניים
בעבר הלא כל־כך רחוק התגורר אלשיך בכוכב־השחר, יישוב שעלה השבוע לכותרות בנסיבות מדאיבות. הוא מכחיש את הטענה שמעבר הדירה לגבעת־שמואל נועד להסיר מכשולים פוליטיים בדרכו לצמרת השב"כ: "זו אגדה אורבנית. עזבתי את כוכב־השחר כי זה הפך להיות קשה מאוד מבחינת העבודה. חיינו שם 25 שנה, זה גן עדן לגדל בו ילדים, אבל ברגע שהילדים גדלו, והיה ברור לי שכל התפקידים שלי מעכשיו והלאה יהיו באזור תל־אביב, עברנו לשם. אתה גומר יום עבודה באחת וחצי בלילה, ואחרי 11 דקות אתה במקלחת. ברור שזה יותר נוח. מעבר לכך היו שיקולי אבטחה. לכן החלטתי שזה הזמן להתקרב לתל־אביב. אבל לקדוש ברוך הוא יש חוש הומור, ובסוף מצאתי את עצמי עובד בירושלים".
"תמיד אפשר להגיד שהמשטרה מחפשת רייטינג, אבל בסוף ממילא התקשורת עוסקת בנושא עוד יומיים־שלושה לפחות"
אחרי הסרת מועמדותו של גל הירש לתפקיד המפכ"ל, בנסיבות שטרם פוענחו לחלוטין עד היום, שלף מנגנון האיתור את שמו של בכיר השב"כ אלשיך. הוא נלחץ, ונעתר. אני מעלה באוזניו את הסברה שהמעבר ממעטה החשאיות של השב"כ לחלון הראווה המשטרתי היה בעוכריו. אחרי עשרות שנות התנזרות ממגע עם התקשורת, קשה לו להסתגל לחשיפה הרבה. אלשיך מודה בחצי פה שאכן הייתה בעיה: "חשיפה תקשורתית, כמו כל דבר אחר, צריך ללמוד. האם עברתי תהליך של למידה? ודאי שכן. בתחילת הדרך הייתי צריך לשדר לעיתונאים שאני לא נגדם, אלא אני רק מתעקש על הכללים של הארגון, ולפעמים זה יכול היה להתפרש באשמתי שאני נגד תקשורת. ברור לי שלמשטרה אין שום פריווילגיה להיות מנותקת מהתקשורת, מפני שהציבור מבקש דין וחשבון. זה גם כלי שנועד לפקח על מנגנוני השלטון ובכללם המשטרה. אז פה, בעניין הזה, יש דברים שיכולתי לשדר קצת אחרת".
ואולי טעית גם כשהענקת את הריאיון המרתק לאילנה דיין דווקא ערב פרסום המלצות המשטרה…
"מסקנות, לא המלצות".
מסקנות, כמובן. העיתוי של הריאיון ערב פרסום המסקנות היה אומלל, ובנושא הזה יש קונצנזוס מימין ומשמאל.
"אני לא מתרשם שהיה קונצנזוס, כי שבועות אחרי זה עוד קיבלתי ברכות על הריאיון הזה בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. אחד הדברים הכי מרתקים זה שחרדים ראו את התוכנית, ואחרי זה נתנו לי משוב, שהיה מאוד מעניין מבחינת הניתוח שלי. אתה רוצה דוגמה? חרדי חסיד אחד אמר לי 'צפיתי בכל הריאיון ואז הבנתי מה פירוש מאמר חז"ל 'היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה'. כך הוא אמר לי".
אתה מרגיש ככה? בן עניים?
"במובן מסוים הודיתי בכך בריאיון. לא הייתי בן עניים, חלילה, הייתי בילדותי בן אמידים, אבל במובן הזה של מישהו שקורה לו אסון (אלשיך התייתם בילדותו מאימו – ח"ס), והוא צריך להתרומם ממנו. הרבה פעמים דווקא אסון מתמרץ אותך להיות מה שאתה".
ואם נחזור לעניין העיתוי של הריאיון.
"העבודה על התוכנית התחילה אחרי שנה בתפקיד. היו לנו אולי שלושה מפגשים. רק מה, בסוף זה נמרח בגלל האילוצים שלי והאילוצים שלה. אף אחד לא חשב שזה יגיע ללו"ז כזה. ברור שאילנה דיין השתמשה בתזמון לצרכים התקשורתיים שלה, וזה בסדר גמור מבחינתה. אנחנו לא השתמשנו בזה לצרכים תקשורתיים".
"מאוד לגיטימי שהיועץ יחליט שלמרות הראיות הקיימות בתיק הוא לא מגיש על דבר כזה כתב אישום"
גם לא בתזמון פרסום המסקנות דווקא למהדורות של שמונה בערב?
"המועד המדויק של הפרסום אושר על הדקה בידי היועץ המשפטי לממשלה. בהחלט היו דילמות לגבי העיתוי אבל בסוף אנחנו צריכים גם לעמוד בהכרעות המשפטיות וגם להיות הגונים כלפי הממשקים שלנו. אילו הייתי בא לכתב לענייני משטרה, ואומר לו שאני רוצה להוציא את זה בעשר בלילה, הוא היה אומר לי שעשר בלילה היא לא שעת השידור שלו והוא מפסיד על פרסומות. אז תמיד אפשר להגיד שהמשטרה מחפשת רייטינג, אבל בסוף ממילא התקשורת עוסקת בנושא עוד יומיים־שלושה לפחות, בלי קשר לעיתוי הפרסום הראשוני".
אגב תקשורת, פרשת 1270 של השופטת גרסטל נפתחה ברעש גדול ונסגרה בקול ענות חלושה.
"אני לא רוצה לעסוק בה. היא עוד לא נסגרה. אנחנו מתקרבים להבין מה קרה שם, אבל כרגע אני לא רוצה לעדכן בזה, כי זאת חקירה שעדיין מתנהלת, אז לא אגיד מה התמונה. שוב, כמו כל חקירה, כאשר אנחנו מקבלים דיווח ויש ראיות לכאורה, אנחנו בודקים. במקרה הזה הונח בפנינו חשד, הוצגו ראיות לכאורה, ואותן אנחנו בודקים".
הפרסום הגדול לא היה תרגיל חקירה נגד ניר חפץ?
"ממש ממש לא".
מתי תפרסמו את המסקנות בפרשת 4000?
"עשיתי פעם טעות אחת ואמרתי מתי, ואז הופתעתי כי הדברים הלכו והסתבכו. זה קרה לא בגלל שהייתה לי הערכת זמן לא נכונה, אלא מפני שלפעמים אתה הופך אבן ויוצא משהו הרבה יותר משמעותי שלוקח זמן. לכן לא אעשה זאת שוב. צריך ללמוד מטעויות".
בהרצאה במכללת ספיר לפני שבועיים אמרת שבתיקי נתניהו "הדיון אינו על העובדות, הוא על הפרשנות המשפטית". האם ייתכן שהפרשנות המשפטית תיקח את העובדות למקום אחר לגמרי?
"עבירות השוחד הן עבירות חמקמקות. לא תמיד ברור מה בדיוק סופרים כמתת וכמתן. מי שאמור להכריע בסוגיה הוא היועץ המשפטי לממשלה. לנו, כמשטרה, אסור לפשל בהבנת תמונת המציאות ובחקר האמת. אנחנו צריכים להביא תמונה ברורה: היה כך וכך. ככל שהגענו לחקר האמת, אנחנו מתיישבים ומסכמים את העניין הזה מבחינה משפטית על פי הפריזמה שלנו. היא לא מחייבת את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה, למרות שהפרקליטות מלווה את החקירה, ואז מתחילים מאפס את הניתוח המשפטי. מדוע מתחילים מאפס? כי זה מאוד לגיטימי שהיועץ יחליט שלמרות הראיות הקיימות בתיק הוא לא מגיש על דבר כזה כתב אישום מהסיבות של אינטרס ציבורי, כמו שקרה למשל בסעיף הסיעוד בתיק המעונות".
אתה תיקח קשה החלטה כזו?
"אם הוא יסגור את התיקים מפני שהוא יחשוב שהראיות שהבאנו לא הגיעו לחקר האמת, אז בהחלט מבחינתי זה כישלון. אם הוא יחליט שהוא סוגר את התיקים בשל אינטרס ציבורי או מסיבות משפטיות, זה סיפור אחר, כי זה לא אומר שלא עשינו את עבודתנו".
מסקרן לדעת כיצד אתה עובד עכשיו מול ראש הממשלה. מצד אחד אתה חוקר שלו, מצד שני אתם צריכים לעבוד ביחד, למשל כשיש פיגועים.
"אני קורקטי לחלוטין, מגיע לכל דיון שמזמינים אותי, בדיוק כפי שנהגתי קודם, לא מתחמק ממגע עם אף אחד. כאשר יש דיון אצל ראש הממשלה אני פונה אליו ב'אדוני ראש הממשלה', כי הוא ראש הממשלה, ואילו בחקירה החוקרים פונים אליו כ'מר נתניהו'. אותי זה לא מבלבל. האם גם ראש הממשלה יכול לעשות את ההפרדה הזאת? כמובן הרבה יותר קשה לו מאשר לי, זה טבעי לחלוטין, מפני שהוא הנחקר ואני לא. אבל אצלי זה לא מייצר שום קושי. אותי בחיים לא יתפסו מתרועע עם שרים בסחבקייה וקורא להם בשמם, עוד הרבה לפני שמישהו חושב לחקור אותם או שיש עליהם איזה חשד, רק 'אדוני השר'. אם אתה מקפיד על הכללים הללו ללא קשר להתרחשויות סביבך, ויוצר את הבידול הזה שהוא בידול מאוד חשוב מבחינה ממלכתית, אז כאשר קורה משהו זה לא מבלבל אותך".
מה דעתך על החוק הצרפתי, שנועד למנוע הסחות דעת של ראשי ממשלה מענייני המדינה בגלל חקירות.
"אני מקווה שאנחנו אחרי חוקים שעלולים להחליש את מערכת החוק".
תיאורטית אני שואל.
"ברמה התיאורטית זה תלוי מאוד באיזה מארג חוקים חוק כזה נמצא: האם מדובר בתיחום קדנציות, מה אורך הקדנציה, ועל אילו עבירות מדובר. לכל מדינה יש האיזונים שלה בנדון. אצלנו יצרו את האיזון באמצעות זה שהחלטות על נקיטת הליכים נגד ראש הממשלה מתקבלות כולן על שולחן היועץ המשפטי לממשלה. אם רוצים עכשיו לייצר מערכת איזונים אחרת, צריך לשמור אותה מאוזנת, ולכן זה לא חוק שעומד בפני עצמו".
מפכ"ל של שבת
דוברתו הנאמנה מאוד של אלשיך, נצ"מ מירב לפידות, לא אוהבת את דחיפת החוק הצרפתי לריאיון. אפשר להבין אותה. אחרי הכול, מפכ"ל המשטרה אינו מחוקק או פרופסור למדעי המדינה, וגם ככה יש לו מספיק צרות. מסלול משרתו זרוע מוקשים אפילו בימים כתיקונם. המשטרה שקיבל לידיו הייתה חולה מאוד, וגם היום היא רחוקה מקו הבריאות. הוא עצמו טרם נחלץ מפרשות אום אל־חיראן וריטמן. רגעים קשים עברו עליו גם כאשר היועץ ליאור חורב הסתבך בציוצים פוליטיים בוטים.
ליאור חורב עדיין מייעץ לך?
"לא".
הוא מנותק מכם היום לחלוטין?
"הוא עזב את החברה ששכרה אותו, הרי החברה זכתה במנותק ממנו במכרז של משטרת ישראל. לאחר שהיא זכתה במכרז, היא גייסה אותו כחלק מכוחות העבודה עבור משטרת ישראל, וכך הכרנו את ליאור חורב. לפני זה לא ידעתי מי הוא. ואגב, הוא עשה עבודה מצוינת".
אבל הוא מאוד פוליטי.
"הוא איש חכם עם הרבה מאוד ניסיון, והוא ייעץ לגורמים שאני מעריך אותם כמו מועצת גוש עציון ועיר דוד. כלומר לא רק לאנשים פוליטיים בצד השני של המפה. אבל מטבע הדברים, כאשר לוקחים אנשי מקצוע מהצמרת, סביר להניח שהם לא ייעצו רק למותג שקדי מרק של אסם, אלא גם עשו דברים באזור הלאומי, והוא עשה אצלנו את עבודתו. מהרגע שהוא הבין שזה מייצר נזק למשטרת ישראל ומייצר נזק גם לעצמו, אז הוא הציע שניפרד, ובכך נגמר העניין".
המפכ"ל, לפני שבוע כמעט הלכנו לבחירות בגלל החקירות. מעניין אותי מה עבר לך אז בראש.
"אני חייב להיות אדיש לזה, כי זה בכלל לא משנה מה אני רוצה שיקרה, או מה שאני לא רוצה שיקרה. כמפכ"ל אני לא רוצה כלום, בכלל לא משנה לי".
בעוד פחות משנה מסתיימת תקופת הכהונה שלך. תרצה שיאריכו אותה בשנה נוספת?
"אני לא ביקשתי את התפקיד הזה, ובוודאי לא התחננתי לאף אחד שייתן לי את התפקיד, בדיוק להפך. אני בשליחות. כל עוד שולחים אותי, אני שליח. אם לא שולחים, אני לא שליח".
וחשבת כבר על היום שאחרי? הרי האפשרות שתעבור מכאן ללשכת ראש השב"כ כבר ירדה מעל הפרק.
"ממש לא חשבתי. כשאני ממלא תפקיד מסוים, אני משתדל בכל כוחי לא לעסוק בתפקיד הבא, כי אם כן אעסוק, זה ייכנס למערכת שיקולי קבלת ההחלטות שלי בתפקיד הזה ויגרום לי למעול בתפקידי. אנשים שכל הזמן מסתכלים על התפקיד הבא, בסוף לא עושים אף תפקיד".
בינתיים הוא משתבח בכך ש"בתוך כל המהומה הזאת אנחנו מצליחים לעשות שינויים דרמטיים במשטרת ישראל, להשקיע בבניין הכוח של המשטרה, במשאבי האנוש, בהקמת יחידות חדשות ובפיתוח תפיסות חדשות. אני לא חושב שיש נושא שסימנתי אותו בהתחלה כיעד ועוד לא הספקתי לגעת בו, כולל שינויים ארגוניים מאוד כבדים, ממש סידור מחדש של כל גופי המטה של משטרת ישראל".
כיוון שהריאיון מתקיים בשבוע טעון ביטחונית, אני תוהה עד כמה הוא עומד בממוצע בלו"ז המתוכנן לו מדי בוקר. "שמונים־תשעים אחוז", הוא עונה בגאווה, כאילו כדי להדגיש שאיש אינו מצליח להסיט אותו משמעותית מאתגריו.
מתי, למשל, אתה צפוי לחזור הביתה היום? עכשיו כבר שש וחצי בערב.
"היום אני יוצא מהעבודה יחסית מוקדם, בגלל חתונה שאני חייב להשתתף בה. אבל חוץ מחתונות או בר־מצוות משפחתיות, כמעט ואין לי זמן פרטי. בעצם אני ממצה את כל שעות העבודה האפשריות".
מותר לדעת כמה פעמים יוצא לך להשתמש בטלפון בשבתות?
"בשבת אני משתדל לקבל את רוב העדכונים כתובים. יש לנו ווטסאפ משטרתי שהוא פחות מטריד. לא צריך לצאת החוצה כדי לדבר, אפשר לקבל עדכון בבית הכנסת מתחת לטלית ולהחליט אם צריך לטפל בו או לא. שיחות טלפון מתקיימות בעיקר כשיש אירועים חריגים יותר. מישהו צריך להתייעץ איתך דחוף, או לקבל אישור למשהו ספציפי. אין בזה חוקיות. יכול להיות חמש־שש פעמים בשבת, ויכול להיות אפס שיחות טלפון בשבת. כשיש עדכונים כתובים אתה לא צריך להתערב באופן פוזיטיבי, אבל חייב להיות זמין. אין מצב שאתה לא זמין, גם לא בשבת. הנה, לצורך האילוסטרציה, וזאת לא בדיחה עכשיו: כשאני עובר לפני התיבה בבית הכנסת בימים הנוראים, בדרך כלל לתפילת מוסף, אני ממנה מחליף לשלוש השעות האלה".
חזן מחליף?
"לא, מפכ"ל מחליף. מישהו מחליף אותי לשלוש שעות לכל דבר ועניין, כאילו שאני בנבצרות, כאילו שיצאתי לחופש".
מניין תימני, אגב?
"ממש לא. אשכנזי".
