נדמה כי האור במבנה המיושן שבמרכז בית החולים שיבא בתל השומר לא כבה מאז פרצה המגפה לחיינו. פרופ' אלה מנדלסון, מנהלת מעבדת הנגיפים הלאומית זה 33 שנים, הייתה הראשונה בישראל שפגשה את נגיף הקורונה וראתה לו את הלבן שבעיניים. דגימות המטוש הראשונות שנלקחו מנוסעי ספינת התענוגות היפנית "דיימונד פריננס" – שעם הגעתם ארצה ב־20 בפברואר אשתקד נלקחו לבידוד במתחם ייעודי שהוקם בשיבא – הגיעו לכאן. בתוך כמה ימים פוענח בחלק מהדגימות הללו הרצף הגנטי של הנגיף הלא מוכר שעתיד לטלטל את האנושות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האיום החדש של האיראנים: מל"טים מתאבדים
– דעה: סלע המחלוקת: באיראן חוששים מפני הפיוס בין מדינות המפרץ
– חמאס נלחמים בהברחת סמים וטוענים: ישראל אשמה
"כשהקוביד־19 הופיע לראשונה בעולם, כולם חשבו שזו בעיה של הסינים. ואז היא הפכה להיות גם של היפנים, ומהר מאוד הנגיף הזה הפך לצרה של כולנו", נזכרת מנדלסון בימי ההתפרצות הראשונים לפני כשנה. "היינו צריכים להעמיד מיד את מעבדת הנגיפים שלנו, ולבנות את המערכת שמקודדת את הבדיקות ומזהה את הנגיף. התחלנו לבדוק את האנשים שחזרו מספינת הקורונה, והמשכנו בחוזרים מאיטליה. בהתחלה כולם התרוצצו כאן בלי מסכות ובלי ריחוק. ככל שהנגיף התפשט התחלנו להבין לקראת מה אנחנו הולכים, והעברנו את היכולות שלנו לעוד ארבע מעבדות וירולוגיות בישראל. חשבנו שכעת הכול טוב ונסתדר, אבל אף אחד לא דמיין אילו הפתעות הנגיף הזה עוד מכין לנו. האנושות לא מכירה ולא חלמה על אירוע כזה". בשבוע שעבר הגיע מערך הבדיקות ברחבי ישראל, המורכב משורה של מעבדות, ליכולת פענוח של 129 אלף בדיקות ביממה.
האתגר הנוכחי המרכזי של חוקרי המעבדה המרכזית, ואיתם מעבדות נוספות בישראל, הוא לרצף דגימות של נגיפי קורונה כדי לאתר את הזנים החדשים שלו שעשו עלייה לישראל לאחר שצצו בבריטניה, בדרום אפריקה ועוד, ואת אלה שעוד עלולים להגיע. מאז תחילת המגפה פוענחו ורוצפו בישראל כאלפיים דגימות קורונה. המכשור שעמד לרשות החוקרים עד כה אִפשר לבצע רק כמה עשרות בדיקות כאלה ביום, אך לפני כשבוע שעבר נחת בשיבא משלוח מיוחד ובהול מארה"ב ובו מערכת חדישה לפענוח רצפי גנום, שתרחיב באופן ניכר את היכולת לאתר בישראל את זני הקורונה המתחדשים והמשתנים.
"זהו מכשיר הריצוף המתקדם ביותר בעולם, והוא יאפשר לנו לעמוד ביעד שיא של 400 רצפי דגימות קורונה ביום, ולרדוף אחרי כל שינוי שהווירוס הזה עובר", מסבירה מנדלסון, ומסירה בהתרגשות את הניילונים מהמכשיר, שנראה מבחוץ כמו מכונת צילום מסמכים משוכללת. לרכישת המערכת החדשה קדמו מאבקים והסברים של אנשי המעבדה בדבר נחיצותה, עד שמשרד הבריאות נעתר להקציב את הסכום שנדרש: כמיליון דולר. המערכת המיוחדת שוכנת כעת במרכז לחקר הסרטן בשיבא, שהעמיד לרשותה את החללים והיכולות שלו.
משתנה ללא הרף
יכולותיהן של המעבדות בישראל להפיק מתאי הנגיף רצפים גנטיים מפורטים, נרכשו על ידי המדינה במאמץ רב בתוך חודשים ספורים. עד לאחרונה הנושא הזה לא הוצב בעדיפות גבוהה, אך הגעת הווריאנט הבריטי והצורך לעקוב אחר התפשטותו שינו את המשוואה. "כיום יש לנו יכולות לזיהוי מהיר של הווריאנט הבריטי, אנחנו בונים מערכת חדשה לאיתור מהיר של הווריאנט הדרום־אפריקני, ואני מניחה שנצטרך להתאים את המערכת בכל פעם לאיתור זנים נוספים – אם יגיעו או ייווצרו כאן ויתנהגו אחרת ממה שאנחנו מכירים". ביום רביעי בערב עדכנו במשרד הבריאות כי אותרו בישראל ארבעה מקרים נוספים מהמוטציה הדרום־אפריקנית, ובסך הכול אותרו בישראל שמונה מקרים כאלה.
מנדלסון מקפידה שלא להשתמש במונח "מוטציה". היא מסבירה כי בחודשים האחרונים נצפו אינספור וריאציות שונות לרצפים שמהם מורכב הקוביד 19, והוא עובר שינויים מוטציוניים כל העת, ככל שהוא משתכפל ומופץ בציבור. השם המקצועי הוא "וריאנט" – גרסה חדשה של וירוס. מתברר שהמוטציות החדשות, או שמא הווריאנטים, הם כבר בני דודים רחוקים של נגיף הקורונה המקורי שזוהה בווהאן שבסין. השינויים הרבים שעברו בדרך גורמות כנראה לחלקן להיות מידבקות יותר, אך בינתיים לא נמצא שהן אלימות יותר.
פרופ' אלה מנדלסון: "אנחנו רצים אחרי שרשרות ההדבקה שחשודות בווריאנטים, כדי לוודא שהם לא מתפשטים ושההתפשטות מואטת, אבל אי אפשר לעצור הרמטית"
ליד מכונת הפענוח החדשה עומדת גם ד"ר אורנה מור, מנהלת המעבדה לווירולוגיה קלינית, ובוחנת אותה בעניין רב. "זה מרגש מאוד, חיכיתי לזה והובלתי את תהליך הרכישה ברמה האישית", היא מציינת. "גם בעתיד, אחרי המגפה, היא תאפשר לנו לעשות המון בדיקות ולתת תשובות – לא רק לקורונה אלא גם לפתוגנים נוספים". היא מבקשת להבהיר שמטרת ריצוף הגנום של נגיפי הקורונה איננה מסתכמת באיתור חולים שנושאים וריאנט מסוים. "כשהקמנו את המרכז הגנומי זה לא היה כדי לרדוף אחרי מוטציות כאלה או אחרות, אלא כדי להבין אילו וירוסים יש במדינה, איפה להשקיע יותר מאמצים של חקירות אפידמיולוגיות ועוד. בסוף אנחנו בעיקר מדענים שמבקשים להבין את האבולוציה של הווירוסים".
ד"ר מור מעריכה שנצטרך להתחסן מפני קורונה בכל שנה, בדומה לשפעת. מבחינה זו, היא מציינת, לטכנולוגיית החיסונים החדשה שפייזר ומודרנה משתמשות בה, mRNA, יש משמעות רבה שכן יהיה קל יחסית לשנות אותם בעתיד.
מלחמה בידיים קשורות
מי שעוקבת מקרוב אחרי כל שינוי בנגיף היא ד"ר נטע צוקרמן, מנהלת היחידה לביואינפורמטיקה במעבדה הלאומית. היא מראה לי את "אילן היוחסין" של הקוביד־19 והווריאנטים שיצאו ממנו. "עד כה ראינו שכל המוטציות שנוצרו בנגיף הזה פועלות על הגן שנגדו החיסון עובד", היא מרגיעה. עם זאת, "ככל שיהיו בגן הזה מוטציות שישנו אותו, כך קיימת אפשרות שהחיסון יעבוד פחות. לכן אנחנו מתאמצים כל כך לאתר את אותם נגיפים מוטציוניים ולעצור את הנדבקים בהם, ובכך לצמצם את ההתפשטות והיכולת שלו להשתנות עוד במעבר בין בני האדם". בהמשך, היא אומרת, יהיה צורך להתאים את החיסון למוטציות החדשות שעוד יופיעו בעתיד.
ד"ר צוקרמן מצביעה על צג המחשב העמוס בסימנים ובקווים צפופים, ומסבירה את משמעותם: "כל נקודה פה מייצגת את הזמן שבו פענחנו את הנגיף, וכך אנחנו לומדים על האבולוציה שלו. למעשה כבר בתחילת פברואר בשנה שעברה נוצרה מוטציה של וירוס חדש ומידבק יותר, והוא זה שנפוץ בעולם. ברגע שהגיע לארץ הוא הפך לדומיננטי, והסיני המקורי כמעט נעלם. לרוב אנחנו יודעים לומר מה המקור של כל ריצוף ומהיכן הוא יובא לכאן. מי הגיעו עם הנגיף מארה"ב, מאירופה ועוד. לכל וריאנט יש שם וסימן". מבעד למסך מהבהבים הסימונים החדשים של הווריאנט הבריטי ושל הדרום־אפריקני.
אני מבקש מפרופ' מנדלסון לחזור אל הרגעים הראשונים לאחר הדיווחים מבריטניה על זן חדש של הנגיף. "בשלב הראשון, כשאנחנו שומעים על כך שהנגיף עבר מוטציות ניכרות, יש פאניקה. היינו חייבים לבחון לעומק את הפרסומים מבריטניה ולהחליט איזו חשיבות לייחס להם. הבנו מהר שהווריאנט הבריטי מורכב משרשרת של 20 מוטציות שונות מהנגיף הסיני המקורי, ולמעשה העולם פגש בזן חדש של קורונה, שהגנום שלו שונה.
"בעולם הנגיפים אנחנו יודעים שיש להתייחס אל כל וירוס ב'כבדהו וחושדהו'. בטח כאשר יש לו מגרש שעשועים ענק, והוא משכפל עצמו לדעת ומדביק בני אדם בלי סוף, ויש לו יכולות להשתנות ולהתאים את עצמו לבני האדם, כמו שקרה כשהוא עבר אלינו מבעלי החיים. המשכנו לעקוב אחרי הדיווחים מבריטניה, והבנו שיש כאן וירוס לא פראייר, ושהמוטנט הזה עבר ביעף את כל מזרח אנגליה, הגיע ללונדון והביא שם להתפרצות גדולה. לכן אנחנו חייבים להתייחס אליו בכובד ראש".
בזמן שהיא וחבריה הופתעו ממה שראו כחוסר אונים של הממשלה להחליט החלטות אמיצות שימנעו את כניסת הווריאנט החדש, היא הבינה שעליה לצאת למלחמה ולעצור את התפשטותו בידיים חשופות. "אם הייתי צריכה למרוט את השערות כשהבנתי שאיבדנו את הסיכוי לעצור את התפשטות הווריאנט הבריטי בישראל, הייתי נראית כמוך", היא אומרת, ומצביעה בחיוך לעבר השערות הדלילות שאני מטפח לשווא על ראשי. "המציאות הישראלית אכן מתסכלת – מרמת הפרט, ועד האכיפה שהיא מאוד סלקטיבית מול אוכלוסיות שונות. אתה רוצה לנהל מלחמה, אבל קושרים לך את הידיים והרגליים ואומרים לך 'קדימה, תילחם'. תייר או אזרח בדובאי יודע מה יקרה לו אם הוא יפר את ההנחיות, וכך גם בסין ובסינגפור. אבל במדינות דמוקרטיות כמו אצלנו הפרט הוא מעל הכול, והתוצאה היא שבזמן מגפה אתה לא יכול לשמור על הכלל באמצעות אכיפה על הפרט. וגרוע יותר, יש אוכלוסיות שלמות שהן מוגנות בזכויות־יתר".
מנדלסון כועסת על ההחלטה שלא לחייב את המגיעים ארצה בהצגת בדיקת קורונה שלילית מארץ המוצא, וגם לא להיבדק בנחיתה, בוודאי כאשר אכיפת הבידוד לבאים מחו"ל כמעט איננה קיימת. ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, הסבירה כי "הייעוץ המשפטי אינו מאפשר זאת". את מנדלסון התשובה הזאת לא מספקת, והיא מצפה שהמדינה תשקיע מאמץ רב יותר במניעת זליגתן של מוטציות קורונה מחו"ל.
"המאמצים שלנו מכוונים כעת בעיקר לזיהוי הווריאנט שהתגלה בדרום אפריקה, מתוך תקווה שנצליח להאט את התפשטותו בארץ", היא אומרת. "אנחנו רצים אחרי שרשרות ההדבקה שחשודות בווריאנטים הללו, כדי לאתר את מבנה הגנום של הנגיף ולוודא שכל המגעים בבידוד ולא מסתובבים וממשיכים להדביק. אני מקווה שכך נאט את ההתפשטות, אבל אני לא מאמינה שאפשר לעצור אותו הרמטית. תמיד עלולים לפספס אנשים". החקירה האפידמיולוגית ובידוד המגעים קשוחים הרבה יותר במקרה של הימצאות זני הקורונה החדשים.
על וריאנט חדש, מברזיל, אומרת מנדלסון שהמידע עוד חלקי וחסר. "אנחנו יודעים בינתיים על מוטציות מבריטניה ודרום אפריקה. יכול להיות שלא נשמע על וריאנטים מלבד אלה, וייתכן שנשמע על נוספים. במגפת השפעת הספרדית ב־1918 הייתה התפרצות, רגיעה, ואחרי כמה שנים הופיע וריאנט חדש וגל תחלואה, ואז עוד גל ואחר כך שקט לשנים ארוכות. לא כדאי להיכנס לפניקה. יש להתמקד בריצוף קבוע כמו הבריטים, לנטר כל הזמן את תמונת המצב".
המוטציות שהגיעו עלולות לחבל בתוכנית החיסונים?
"אנחנו עוד לא יודעים בוודאות. חברת פייזר פרסמה שהם בדקו מוטציה אחת מתוך כל מקבץ המוטציות של הזן האנגלי, ולשמחתם המוטציה הזאת לא מפריעה לחיסון. זה נהדר וכל העולם מדווח בשמחה על הממצאים האלה, אבל הם לא פרסמו את הניסוי המלא נגד כל הווריאנט, ונותרו לנו עוד כמה תעלומות שאני מצפה לשמוע תשובות עליהן. אנחנו יודעים אמנם שהודות לחיסון הזה מתפתחים נוגדנים מגוונים נגד הווירוס, ואלה יודעים כנראה לעצור גם את הווריאנטים החדשים", אומרת מנדלסון.
האחריות של התקשורת
מנדלסון, 70, ילידת חיפה, למדה ביולוגיה בטכניון. עבודת הדוקטור שלה עסקה בנגיפים. בשנת 1981 יצאה לפוסט־דוקטורט ב־NLH, המכון הלאומי לבריאות של ארה"ב במרילנד, ובמשך שבע שנים עסקה שם במחקר. בשובה ארצה קיבלה את האחריות לניהול מעבדת הנגיפים המרכזית של ישראל. בימיה הראשונים בתפקיד נדרשה להתמודד עם התפרצות הפוליו בשנת 1988. עם הזמן הטמיעה במעבדה שיטות וטכנולוגיות מתקדמות שלמדה בארה"ב. כדי לבסס את יכולותיה המקצועיות של המעבדה, היא פעלה לסנף אותה לבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת תל־אביב. החיבור הניב תקציבי מחקר, הביא למעבדות הלאומיות סטודנטים צעירים ואפשר להן להתחדש ולהשתפר.
בשגרה, שלא בימי קורונה, מתמקדים במעבדה בניטור ומעקב אחר נגיפי הפוליו, החצבת, השפעת ונגיפים אחרים שמומלץ לא להיתקל בהם. בישראל פועלות חמש מעבדות לבריאות הציבור. המרכזית, זו שבשיבא, היא היחידה שעוסקת בנגיפים, ואילו שאר המעבדות עוסקות באיתור, ניטור ומחקר של חיידקים וטפילים. היא ואנשי המעבדות האחרות קוראים להקים מעבדה לאומית אחודה, אך שרי הבריאות עד כה לא נעתרו לבקשה מטעמים תקציביים.
כעת, מכל מקום, מעידה פרופ' מנדלסון כי המערך הנוכחי לביצוע בדיקות קורונה, שכולל את מעבדות קופות החולים ומעבדות פרטיות שהוקמו בזמן קצר ובהשקעת עתק, מצליח לתת מענה – גם אם היקפי הבדיקות של השבועיים האחרונים גרמו פה ושם לחריקות ולהמתנה ארוכה מדי לתוצאות. מה שמטריד אותה כעת הוא בעיקר המוטציות החדשות שהתגלו בעולם, ובוודאי עוד עתידות להתגלות ולאתגר את האנושות בכל פעם מחדש.
"סוגיית הווריאנטים גדולה ובעלת משמעות, מכיוון שבכל פעם יעלו שאלות אם מדובר בנגיפים חדשים שמתנהגים אחרת מהנגיפים המוכרים לנו, ואם הם יישארו איתנו או ייעלמו כמו וריאנט המינקים שהתגלה בדנמרק", היא מסבירה. "הווריאנטים השונים עומדים בתחרות גם זה מול זה, והשאלה הגדולה כמובן היא אם החיסונים והנוגדנים יצליחו להביס אותם".
בשבוע החולף הופרחו בישראל הערכות ותחזיות שונות בשאלת החיסון. היו שהזהירו כי הווריאנט הדרום־אפריקני אלים מזה הבריטי וכי החיסון לא יוכל לנטרל אותו. דיווחים אחרים הצביעו בכלל על מבצע החיסונים הלאומי כצעד שיכול לגרום בעצמו להתפתחות מוטציות, שינסו לעקוף את הנוגדנים.
"חוכמה גדולה לעשות ספקולציות ולהעלות אינספור תאוריות, אבל הכותרות הללו מיותרות", אומרת מנדלסון. "אלה ספקולציות שנועדו אולי לספק לכלי התקשורת חומר לפתוח מהדורות, אבל לתקשורת יש חובה לגלות אחריות, ולא להפוך משפט שולי שמומחה יכול לומר בסוגריים לכותרת ראשית. אני יודעת שלעיתים הדבר הכי פחות חשוב שאמרת יכול לפתוח מהדורות, כי זה מוכר עיתונים ו'מקליק'. הכותרות הללו מיותרות".
ובכל זאת, מה ימנע מהמוטציות החדשות או העתידיות לפתח חסינות מפני החיסונים השונים?
"הווירוס עובר מוטציות לא רק בגלל לחץ של הישרדות נוכח אנשים מחוסנים או בעלי נוגדנים, אלא בעיקר כי יש לו המון אנשים להדביק ואינספור הזדמנויות להשתנות. מוטציות לא חייבות להיות אלימות ואגרסיביות יותר. אני בהחלט מאמינה שהחיסון הקיים יכול להגן עלינו גם מפני המוטציות שהתגלו עד כה, ואם יהיו מוטציות חדשות אפשר יהיה להתאים ולחדש את החיסונים. אני לא יכולה להעניק לך שום נבואה כיצד תיראה הקורונה בעתיד. האם המוטציות שלה יתנהגו כמו הסארס או המארס שנעלמו, או כמו הקוביד־19 שהפך את כולנו? אני לא יכולה לדעת.
"אני שואלת את עצמי כל הזמן מתי נוכל לומר שניצחנו את המגפה הזאת, אנחנו חושבים לא מעט איך זה יקרה ואיך נרגיש. אני לא רוצה לקבוע שבפסח ניפטר מהמסכות הללו שעל הפנים שלנו, אבל רוצה להאמין שכך יהיה. אני מקווה שבעוד לא יותר מחצי שנה הווירוס הזה יהפוך לעונתי, אחרי שיחסנו גם את הילדים, אחרת לא נצליח למנוע העברת תחלואה. בסוף הקורונה תהיה עוד נגיף שנתחסן מפניו, וככל שהוא ישתנה נתאים את החיסון אליו. למדנו מהמגפה הזאת דברים מעניינים מאוד, ואני משוכנעת שהאנושות תפגוש עוד מגפות כאלה. אנחנו פשוט חייבים להפיק לקחים, והפעם להיערך לבאות".
