כבר שנים מתייגעים טובי המוחות במערב בשאלה איך לנהוג בנשיא טורקיה ארדואן. האיש הוא חידה מהלכת. אישיותו המורכבת, שלא לומר הפכפכה, היא אתגר לטובי המדינאים. בעשור האחרון הוא נע מקיצוניות לקיצוניות: מתעב את אירופה, אבל חולם להיות חלק ממנה. ממדיניות של אפס בעיות עם השכנים, למריבות עם כולם. הוא רגיש לכבודו, נוקם ונוטר, רודף בקנאות אחר אויביו האמיתיים והמדומים, אבל כשזה מגיע לתה עם מלכת אנגליה הוא נמס מרוב עונג. ולא הזכרנו את עסקי המשפחה, השוחד, השחיתות והבנקים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקורונה הוכיחה: החוסן התעסוקתי של גברים חרדים נמוך
– מסיימים בעלייה: עשרות עולים נחתו בישראל ביום האחרון של השנה
– התנעת הקמפיין: סער החליט לא לירות לכיוון בנט
מי שכבר הוכיח שהוא יודע לטפל בארדואן, הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שייבש את ארדואן חודשים ארוכים אחרי שחיל האוויר הטורקי הפיל מטוס רוסי בשמי סוריה. הוא פשוט חתך את תיירות הנופש הרוסית לטורקיה. חודשים אחר כך הגיע ארדואן למוסקבה להתפייס. גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הבין שכדי לשחרר את הכומר האמריקני אנדרו ברנסון שנמק בכלא הטורקי, יהיה עליו להטיל סנקציות שיגרמו לסחרור הלירה הטורקית.
אבל הרוסים והאמריקנים לא מתקרבים למה שעשו הסינים לארדואן. הם לחצו עליו והביכו אותו בפני הפרלמנט והעם הטורקי באחת הנקודות הרגישות ביותר: ההגנה על המיעוט האויגורי הנרדף בסין. ארדואן נאלץ לכופף את ראשו, וזה היה משפיל.
בשבוע שעבר, באיחור של שלושה שבועות, נחת באיסטנבול משלוח ראשון של החיסון הסיני נגד קורונה. 3 מיליון מנות ראשונות מתוך 50 מיליון שהזמינה ממשלת טורקיה. ההסבר שניפקו הסינים לעיכוב הדרמטי היה כי עלייה במספר מקרי הקורונה בסין חייבה אותם להדק את נוהלי הייצוא. בפועל, המשלוח עוכב בהוראה מגבוה. בבייג'ינג המתינו לאשרור הסכם ההסגרה בין סין לטורקיה שנחתם לפני שלוש שנים. ארדואן התחייב אז להסגיר לסין חשודים בטרור. הכוונה בעיקר לבני המיעוט האויגורי, מוסלמים סונים השייכים למשפחת העמים הטורקיים. זהו עם עתיק בעל היסטוריה מפוארת. היום האויגורים הם המיעוט החמישי בגודלו בסין. רובם מתגורר בשינג'יאנג, מחוז אוטונומי בגבולה המערבי של סין.
לארדואן יחס מיוחד לאויגורים, שהוא רואה בהם אבות האומה הטורקית, מה שמהווה מקור מתח מתמשך ביחסים בין טורקיה לסין. כבר קרוב למאה שנים האויגורים דורשים עצמאות מסין. משנות התשעים מתחזקת בקרבם מגמת הבדלנות. הסינים מאשימים אותם בשורת מעשי טרור כלפי אזרחים סינים. במקביל החלה יציאה של אויגורים מסין בחיפוש מקלט. רבים מהם פנו לטורקיה, שם הם זוכים לתמיכה ואהדה. נכון להיום מתגוררת בטורקיה קהילה אויגורית המונה כ־50 אלף איש, רובם מהגרים ופליטים מהשנים האחרונות. בקהילה יש הפועלים לכינונה של מדינה אויגורית עצמאית, והרשויות בסין רואות בהם טרוריסטים ומצפות לאשרור הסכם ההסגרה בפרלמנט הטורקי.
בחלוקה של האויגורים ל"טובים" והסינים ל"רעים" יש ניואנסים. כשארדואן גייס אסלאמיסטים קיצוניים מכל העולם לפרויקט הסורי שלו, מקומם של האויגורים לא נפקד
ארדואן רואה עצמו כ"מנהיג המוסלמים ומגינם", אבל בשנים האחרונות נכנע שוב ושוב ללחץ סיני וגירש בחשאי פעילים אויגורים למדינות מרכז אסיה כמו קירגיזסטן, משם אפשר בקלות רבה להסגיר את האויגורים לסין. הסגרה מתחת לשולחן מעמידה את ארדואן במבוכה מול דעת הקהל, בארצו ובעולם. בשנים האחרונות זוכה מאבקם של האויגורים לתמיכה בינלאומית רחבה. בעיקר מאז החלו לטפטף למערב דיווחים על כליאתם של מאות אלפי אויגורים במחנות ל"חינוך מחדש", תוך אלימות ועינויים. לפני שנתיים דיווחה ועדת חקירה של האו"ם בז'נבה כי סין מחזיקה כמיליון אויגורים במחנות סודיים. השנה פרסם המרכז למדיניות גלובלית בוושינגטון כי מאות אלפים מהם עובדים בעבודות כפייה, בעיקר בקטיף כותנה. בייגי'נג הכחישה.
הקפיצה הבינלאומית לטובת האויגורים התרחשה בשנה האחרונה על רקע הטענות שלפיהן סין הסתירה מהעולם מידע חיוני שיכול היה לבלום את הקורונה. זאת במקביל לדיווחים על הקמת מערך מעקב המוני בשינג'יאנג, בשלל אמצעים טכנולוגיים.
משינג'יאנג לדאעש
אבל המציאות אינה כה פשוטה. בחלוקה של האויגורים ל"טובים" והסינים ל"רעים" יש ניואנסים. בזמן שארדואן העלה על נס את האויגורים הוא כבר היה עמוק בתוך המלחמה בסוריה, עסוק בגיוס אסלאמיסטים קיצוניים מכל העולם לפרויקט הסורי שלו, וגם מקומם של האויגורים לא נפקד. לפי ההערכות, כ־300 סטודנטים וצעירים מוסלמים מסין שנחתו בטורקיה נשלחו למחנות אימונים, ובהמשך לפעילות בסוריה ובעיראק.
ההערכות הסיניות הן שנוצר קשר בין התנועה האסלאמית של מזרח טורקסטן ובין ארגון המדינה האסלאמית, גובו בהערכות ביון מערביות שלפיהן בין שכירי החרב שזרמו לסוריה בתמיכה שקטה של טורקיה היו לא מעט אויגורים. על פי אותן הערכות, חלקם זלגו לשורות דאעש. אחד מהם היה עבדול־קאדיר מאשריפוב, אויגורי ששב מסוריה אל משפחתו באיסטנבול. בעקבות לחץ מערבי נאלץ ארדואן לסגת משיתוף הפעולה שלו עם ארגוני הג'יהאד בסוריה. אז גם הגיע שלב הבומרנג. לפני ארבע שנים בדיוק, ערב השנה האזרחית החדשה, ביצע מאשריפוב פיגוע במועדון הלילה ריינה על גדות הבוספורוס. 39 אזרחים טורקים נרצחו. מה שככל הנראה גרם לארדואן להוריד פרופיל בנוגע לייבוא אויגורים מסין למלחמה בסוריה.
בבייג'ינג לקחו אז ברצינות את התנהלותו של ארדואן כלפי בני "ערש התרבות הטורקית". בסוף 2017 העריכו ארגוני ביון מערביים כי במחוז אידליב בסוריה נמצאים לא פחות מ־3,000 אויגורים. בצעד חסר תקדים הודיעו הסינים כי הם מוכנים לשלוח כוחות צבא להצטרף למבצע לשחרור אידליב וניקויו מטרוריסטים וזרים. היו אז דיבורים על משלוח יחידות עילית של הקומנדו הסיני, שיתמקדו בחיסול אנשי ארגון "המפלגה האסלאמית של טורקסטן המזרחית" באידליב. זאת לאחר שבבייג'ינג ראו תמונות של מצעד צבאי שערך הארגון באידליב ונדהמו מכמות הנשק. אבל החשש העיקרי היה שעם הניסיון שצברו בזירה הסורית, ישובו הלוחמים האויגורים לסין וימרידו את תושבי שינג'יאנג נגד השלטונות.
כל זה התרחש לפני שלוש שנים. הסינים הכריחו את ארדואן לחתום על הסכם הסגרה עם סעיפים המיוחסים לטרור, כלומר לאויגורים. מבחינתם המשחק הכפול של ארדואן הגיע לסיומו כשהסינים אשררו את ההסכם. בבייג'ינג מחכים כעת לאשרור מקביל בפרלמנט הטורקי. זה לא יהיה קל לארדואן; המסר של עיכוב החיסונים עבר. רוב החיסונים עדיין בסין, ויש לא מעט לקוחות שעומדים בתור לחיסון הסיני. גם לאויגורים בטורקיה יש סיבה לדאגה: החשש הוא שכל מי שהסינים חפצים בהסגרתו יסומן כטרוריסט. התלות הכלכלית שפיתחה טורקיה בסין בשנים האחרונות איננה מאפשרת לארדואן מרווח פעולה גדול מדי. זו כנראה הסיבה שטורקיה חתמה גם על הסכם עם רוסיה לייצור ה"ספוטניק 5" – החיסון הרוסי – על אדמת טורקיה. סוג של תעודת ביטוח. אזרחי טורקיה היו מעדיפים חיסון של חברה מערבית, אבל כשברירת המחדל אחרי החיסון הסיני היא החיסון הרוסי, היומרות של ארדואן להירשם בהיסטוריה כמנהיג המוסלמים ומגינם קיבלו הפעם סטירת לחי מצלצלת. בהחלט חומר למחשבה בדרך לשיקום היחסים בין ישראל לטורקיה.
