בוקר יום הבחירות בארה"ב החל בעבורי בקלפי מקומית במנהטן. בקור מקפיא ובתור שהתארך על פני כמה רחובות, עמדו שם מאות בוחרים שבאו למלא את חובתם הדמוקרטית. מדינת ניו־יורק בוחרת באופן מסורתי בדמוקרטים ואינה נחשבת מדינת מפתח, אך הדבר לא מנע מתושבי העיר ניו־יורק לצאת בהמוניהם יום אחר יום במסגרת ההצבעה המוקדמת ולגדוש את הרחובות, גם אם נדרשה מהם המתנה של כמה שעות כדי להגיע לקלפי.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
רכבי יוקרה ועסקי נדל"ן: בדובאי מתכוננים למבקר הישראלי
העימות סביב פרקליט המדינה: בכחול לבן החליטו להלך אימים על הליכוד
דיון הלכתי: האם המבורגר משובט הוא בשרי?
אחד הממתינים בתור היה קורטיס סליווה, שדרן רדיו מקומי ומייסד ארגון המשמר האזרחי "המלאכים השומרים", הפועל בשכונות ברחבי ארה"ב. "יש לנו 250 פעילים במנהטן ו־4,000 במדינה כולה", סיפר לי. "הפעילות שלנו היא יומיומית, ואנחנו עושים הכול כדי לשמור על ביטחון התושבים ולמנוע מקרי אלימות והשחתת רכוש בעיר".
בבוקר יום שלישי, חוסר הוודאות והחששות הכבדים מהעתיד לקרות נשמעו מכל מקום. הם הורגשו גם בימים הבאים. "אני אסיים היום לעבוד בשעה שלוש ואלך הביתה, כי אני לא יודע מה הולך לקרות ולא מתכוון לקחת שום סיכון", אמר עבדלאק, נהג המונית המרוקני שלקח אותי לתחנת הרכבת בדרכי לוושינגטון.
כאשר הגעתי לבירת ארה"ב ונסעתי למלון באזור הדאון טאון, נדהמתי לגלות את כל בתי העסק, אבל כולם, מוקפים בפלטות עץ כדי להגן על שמשותיהם מהתפרעויות אלימות של מפגינים, אם וכאשר. "לצערי אני חושב שבעולם צוחקים על המדינה שלנו, על איך שהדברים מתנהלים פה כרגע", אמר אלכס, נהג המונית שאסף אותי מתחנת הרכבת. "מוכרים את אמריקה לעולם כארץ החלומות, אבל בפועל רוב התושבים כאן מדוכאים על ידי השיטה, מקבלים שכר מעליב ונמצאים בתחתית שרשרת המזון. רק עכשיו הרסו כאן בוושינגטון בנייני דירות שיועדו לדיור ציבורי, וכעת יהפכו לדירות פאר במיליון דולר ליחידה. יש הרבה דברים שצריכים לעבור שינוי במדינה הזאת, כולל שיטת הבחירות, אבל כל עוד האנשים החזקים מכל הצדדים נהנים מהכוח והכסף, זה כנראה לא יקרה".
גם הכניסה לבית המלון שבו התארחתי כוסתה במשטחי עץ, בהחלט לא מראה שמשדר רוגע. המציאות בבתי הארחה מסוג זה שונה מאוד בימי הקורונה: חדר האוכל סגור, אפשר לשהות רק בחדרים, אם אתה מעוניין שינקו את החדר עליך לבקש במיוחד, וכמובן חובה לעטות מסכה על הפנים בחללים הפתוחים. הפטיפון שמצאתי בחדרי, לצד כמה תקליטים של סטילי דן וברוס ספרינגסטין, עזרו לי לחוש כמה רגעי נחת באווירה הלחוצה שכבר חלחלה אליי.
כדי להיות מוכן לכל תרחיש, מיהרתי לצאת ולחפש מקום לרכוש בו כמה מוצרים לשעת חירום. למרות המראה של עיר במצור שמכינה עצמה למתקפה, המציאות בחוץ הייתה רגועה ולבבית. אנשי הביטחון שדיברתי איתם בדרך אמרו לי שהם יודעים בדיוק כמוני מה הולך לקרות הערב.
בניגוד למראות שראיתי בניו־יורק במשך כמה ימים, כאן הקלפי המקומית הייתה כמעט נטושה. מסביב ניסו מועמדים למשרות מקומיות לעוט על כל עובר אורח ולחזר אחר קולו. נאלצתי לאכזב כל אחד מהם ולספר שאין לי זכות הצבעה.
קאניד אוגון, וושינגטון: "לצערי לא ראיתי כאן מספיק תומכי טראמפ, בטח לא בצבע העור שלי. טראמפ עשה המון בשביל הקהילה השחורה. בלאק לייבס מאטר ואנטיפה הם ארגוני טרור שמקומם בכלא"
"וושינגטון היא עיר שמעודדת פעילות פוליטית והפגנות שקטות. ועדיין, כדי להקדים תרופה למכה, העברנו לבעלי העסקים באזור המלצה לכסות את השמשות בפלטות העץ, בתקווה שהדברים לא יצאו משליטה. לכולנו יש אחריות לשמור על הביטחון של הקהילה שלנו", אמרה ברוק פינטו, שרצה לכהונה שנייה במועצה המקומית.
לא רחוק ממנה פגשתי את יוסוף באשיר, סופר ופעיל פוליטי אמריקני־מוסלמי בן 31 שגדל בעזה, למד בקולג' יהודי ורץ גם הוא למשרה מקומית. "החלום שלי הוא להפוך לחבר קונגרס, אבל צריך להתחיל איפשהו", הוא צוחק. "הלכתי בכוונה ללמוד בקולג' יהודי, ואני עושה כאן פעולות למען אחדות ולמען השלום. עברתי הרבה בחיים. כנער נפצעתי בגב מירייה של שוטר ישראלי ושנתיים הייתי בכיסא גלגלים, אבל נמאס לי מהשנאה ומהמלחמות ואני מאמין שלכולנו יש סיכוי לעתיד טוב יותר – באמריקה, בישראל ובפלסטין".
השומרים בקלפי אישרו לי להיכנס לרגע ולהציץ פנימה. ראיתי שם יותר פעילים ומתנדבים מאשר מצביעים בפועל. ביציאה פגשתי את מארק, סטודנט, שמזהה את הנקודה החיובית בכל המצב: ״אני חושב שהדבר הכי טוב שקרה בבחירות האלה, למרות המתח ואי־הוודאות מה יהיה, הוא שהרבה יותר אמריקנים מעורבים הפעם בפוליטיקה, מקשיבים, לומדים, מביעים דעה ובאים לבחור. זה הטוב שאני מוציא מכל זה, וזה יעזור לנו גם בעתיד״.
עיר רפאים
בשעות אחר הצהריים החלו צעירים להתאסף במתחם שהמקומיים מכנים "כיכר בלאק לייבס מאטר", המרוחק דקות הליכה ספורות מהבית הלבן. השירות החשאי הקים סביבו גדר ברזל ענקית. במקום ניגן תקליטן מוזיקה משובחת, דוכנים הציעו שתייה קלה ואוכל בחינם, ועל מסך ענק הוקרנו שידורי CNN. במקביל, כוחות הביטחון באזור נערכו לכל תרחיש, צירי תנועה נחסמו, ובכל פינה אפשר היה לראות נוכחות מסיבית של שוטרים. ככל שנקפו השעות הגיעו למקום עוד ועוד אנשים, כולל עשרות צוותי תקשורת זרים. להקות ניגנו, אנשים רקדו והאווירה הכללית הייתה רגועה למדי.
תוצאות האמת החלו לזרום לשטח, אבל לא באמת סיפקו תשובה מה יקרה בסופו של הערב ולאן הדברים הולכים. לקראת השעה 23:00 בלילה החלה צעדה של "בלאק לייבס מאטר", ארגון המחאה שהוביל את מחאות ג'ורג' פלויד . הצועדים השמיעו קריאות בגנות טראמפ ופנס, ובעד ספירה הוגנת של הקולות וזכויות לקהילה השחורה באמריקה. חלק מהמפגינים החזיקו בידם מטריות כדי להתגונן מירי גז מדמיע במקרה הצורך. פעם בכמה דקות ירה מישהו מתוכם זיקוק לשמיים, והוסיף עוד תחושת חוסר הוודאות.
"אני לא מבינה למה הוא מראיין אותה, היא לבנה", זעקה אחת המפגינות הצעירות השחורות לידי, שכעסה על כתב זר שהתעניין בדעתה של אחת המפגינות. "אני לא מבין, אם היא לבנה אז אסור לדבר איתה?" שאלתי אותה. "עזוב, אתה גרמני, מה אתה בכלל מבין", הפטירה הצעירה והתרחקה ממני במהירות.
בסופו של דבר, למרות החשש מהתלקחות ברגעים מסוימים, פרט לכמה התנגשויות קלות עם כוחות הביטחון וויכוחים בין מפגינים, כעבור שעה וחצי החלו המפגינים להתפזר. רובם העדיפו לחזור לבית חמים מאשר לריב ברחוב, בלילה שהפך קפוא מרגע לרגע.
למחרת, בבוקר יום רביעי, שב השקט לאזור העיר התחתית. רוב בעלי המסעדות ובתי הקפה העדיפו להותירם סגורים מאחורי פלטות העץ הכבדות, מה שגרם לתחושה של מקום נטוש.
"אנחנו כאן כל יום כבר כמעט שלושים שנה, כולם מכירים אותנו היטב, וגם בפעמים הקודמות שהיו כאן התפרעויות ושברו חלונות ברחוב, בנו אף אחד לא נגע", אומרת לוסי, מלצרית בבית פנקייק מקומי, שצעדתי אליו במשך חצי שעה בניסיון למצוא מקום פתוח לארוחת בוקר.
בין יושבי בית הקפה הייתה גם חבורה של תומכי טראמפ, מחזה שטרם ראיתי מאז בואי לעיר. "לצערי לא ראיתי כאן בשטח מספיק תומכי טראמפ, בטח לא בצבע העור שלי, וחבל לי על זה", אמר קאניד אוגון, יליד ברוקלין שחי בוושינגטון, "אני מאמין שטראמפ ימשיך להיות הנשיא, הניצחון שלנו בלי צל של ספק, ואנחנו דורשים לקבל אותו. טראמפ עשה המון בשביל הקהילה השחורה, כולל רפורמות בבתי הסוהר ובחוקי המעצר, השקיע הרבה כסף ופיתח תוכניות שמקילות על חברי הקהילה ללמוד באוניברסיטה. בלאק לייבס מאטר ואנטיפה הם ארגוני טרור שמקומם בכלא, ואנחנו לא ניתן להם להרוס את התנועה שלנו. ועדיין, אני לא רואה את המצב כאן בעיר מידרדר לאלימות או למקומות לא נכונים".
אירועי המחאה המקומיים צפויים להתגבר בסוף השבוע, וכבר ידוע על עשרות הפגנות שקיבלו אישור מהמשטרה המקומית. תוצאות הבחירות הסופיות, אם יגיעו ואם לאו, ישפיעו כמובן על אופיים.
"המטרה שלנו פשוטה, אנחנו דורשים שכל קול שהשתתף בבחירות שלנו ונשלח בצורה חוקית, בדואר או בקלפי, לפני שלושה בנובמבר בלילה, ייספר כחוק", קובעת אלנה. היא שירתה עשר שנים בחיל הים של ארה"ב וחברה בארגון "הגנה משותפת", שהוקם בבירה לפני ארבע שנים בידי יוצאי צבא פרוגרסיבים. "הארגון שלנו נלחם למען הדמוקרטיה בארה"ב ונגד מי שמנסה לחבל בה מטעמים שונים. יש במדינה שלנו מגמה – להקשות יותר ויותר לבחור, להחיל הגבלות, להקטין את מספר הקלפיות ולהוביל מהלכים אנטי־דמוקרטיים. זו הבעיה הגדולה של מי שלפתע צובר כוח רב. הוא מרגיש שהוא מעל כולם ומנסה להשחית את הדמוקרטיה באמצעות הכוח שלו. אנחנו לא ניתן לזה לקרות".
