מאז שהקורונה הוכרזה כמצב חירום בינלאומי, מאמציהן של מדינות שונות ברחבי העולם משיגים תוצאות שונות בתכלית, אולם יש כמה קווים משותפים שאפשר להסיק.
1. מוכנות עוזרת
את מגוון האסטרטגיות שננקטו אפשר לסכם בבירור מי חולה כרגע (באמצעות בדיקה ואיתור) ומזעור הסיכון להתפשטות הנגיף הלאה (בידוד, סגר ונקיטת אמצעי מניעה). בשלבים המוקדמים, רבים מהמקומות שהגיבו ביעילות הם אלו שלמדו לקחים מהתפרצות מגפת הסארס בשנת 2003. טאיוואן, למשל, הצליחה לחסל הדבקות מקומיות בקורונה כבר באפריל באמצעות מערך בדיקות ואיתור יסודי. במדינות רבות באסיה הביא תועלת השימוש היומיומי הנפוץ יחסית במסכות רפואיות בעשורים האחרונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות הכחשות חיזבאללה בצה"ל מוכיחים: המידע המודיעיני מוצק
– נשיא מאושפז: ארה"ב נערכת למצבי קיצון
– מנזקי הקורונה: ירידה בפעילות הארגונים הפרו ישראליים בחו"ל
2. בדיקה מוקדמת מועילה
מדינות שייצרו במהירות ערכות בדיקה – כולל דרום קוריאה וגרמניה – התמודדו טוב עם הגלים המוקדמים של ההתפרצות. הבדיקות אפשרו לקובעי המדיניות להגיב במהירות לאיום ושכנעו אנשים בקיומה של סכנה. נראה שהתועלת של הפעולה המוקדמת עדיין מותירה את אותותיה: בשתי המדינות התמודדו עם הדבקה גוברת בסוף הקיץ, אך בגלל רמות ההדבקה הנמוכות לפני כן הן מתמודדות עם המצב בשלווה יחסית.
ארה"ב ובריטניה, מנגד, נחשבו רק לפני שנה למדינות מוכנות למגפה, אך שתיהן לא הצליחו לערוך די בדיקות בשלב מוקדם, ואפשרו בכך לנגיף להתפשט בלי בקרה. מלבד שחיקת אמון הציבור בפקידי הבריאות, הדבר גרם גם לשיעור מוות גבוה יחסית לעולם.
3. הגיאוגרפיה חשובה
מדינות איים כמו איסלנד וניו־זילנד הצליחו להפחית את מספר הנדבקים החדשים באמצעות סגירת גבולות ובידוד מבקרים מוחלט. הגיאוגרפיה יכולה גם להציב אתגרים. כאשר סין החלה לפתוח מחדש את כלכלתה באפריל ובמאי, היא נאלצה לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים כדי למנוע זליגה לאורך גבולותיה עם צפון קוריאה ורוסיה. באירופה, נסיעות חוצות גבולות גרמו להתפרצויות במדינות רבות והפכו לכאב ראש גדול לקובעי המדיניות בעונת חופשות הקיץ.
4. כוחניוּת עובדת
מניתוח שערכה המדענית הפוליטית סופיה פנר בחודש מרץ עלתה המסקנה שהן משטרים רודניים הן דמוקרטיות יכולים להשיג תוצאות טובות. הגורמים המכריעים היו התשתית הפיזית, אמינות עובדי המדינה ותגובת המנהיגים המהירה והיוזמת. סין נעלה בינואר עשרות מיליוני אנשים בבתיהם כדי לעכב את התפשטות הנגיף, והמאמץ עבד והועתק במהרה במדינות ביבשות אחרות.
כשסין נפתחה מחדש שוב הורמו גבות – כאשר סין נקטה אמצעים פולשניים בעיני רוב המדינות. לדוגמה, הרשויות השתמשו בנתונים ממשרדי הממשלה, מחברות סלולר ומהיסטוריית הנסיעות של אזרחים כדי להקצות להם רמת סיכון מקודדת בצבע הקובעת את חופש התנועה שלהם. בקיץ הצעדים האלה היו יעילים עד כדי כך שבווהאן, מקור המגפה, היו רק קומץ מקרים. רבים חושבים שהיישומון כבר אינו נחוץ.
5. גם עדינות תסייע
צעדים מגבילים פחות הצליחו גם הם. יפן דיכאה שני גלי התפרצות ללא סגר. מסעות פרסום נרחבים העלו את המודעות הציבורית ויעצו לאזרחים להימנע ממצבים שיש בהם סבירות גבוהה ליצירת אשכול הידבקות – בעיקר בשהות בשטחים סגורים ובמקומות צפופים.
גרמניה, בגלל הבדיקות המוקדמות המוצלחות שלה, חוותה סגר מתירני יחסית באביב בהשוואה לרבות משכנותיה, ולצד תוכנית איתור מגע חזקה היא הצליחה להפחית את ההתפשטות משם והלאה. הודות לכמה מחוקי הגנת הפרטיות המחמירים בעולם, 375 רשויות הבריאות המקומיות במדינה לא יכלו להסתמך רבות על מעקב דיגיטלי. הן גייסו צוותים, החל בסטודנטים לרפואה וכלה בכבאים, העובדים באיתור מגעים במגוון אמצעים. לכן לגרמניה יש כחמישית ממספר מקרי המוות לנפש מארה"ב.
התגובה היעילה של דרום קוריאה היא יציר כלאיים: היא הסתמכה רבות על מעקב והשתמשה בכל דבר, החל במעקב אחר טלפונים חכמים וכלה בצילומי וידאו במעגל סגור, אך לא הטילה סגר כללי באף שלב.
6. אמון בממשלה עוזר
אמינותם של קובעי המדיניות חשובה בתקופה שהאזרחים מוצפים בחדשות, במחקרים מדעיים (חלקם גרועים) ולעיתים קרובות במסרים סותרים. מדינות שלהן רמות נמוכות של אמון ברשויות חשופות במיוחד לתיאוריות קונספירציה.
חוסר האמון בממשלה באיראן, ששיקרה למשל בדבר הפלתו השגויה של מטוס נוסעים אזרחי ב־8 בינואר בידי הצבא, גרם לאזרחים להתעלם מהוראות שלא לנסוע במהלך ראש השנה הפרסית בסוף מרץ. בארה"ב התאספו המונים בבירות מדינות שהפגינו נגד סגרים ודרשו לפתוח מחדש את הכלכלה.
באמריקה הלטינית, בשתי המדינות המאוכלסות ביותר, ברזיל ומקסיקו, נרשמים מקרי מוות לנפש גבוהים במיוחד. המנהיגים שם זלזלו בסיכונים. במדינות אחרות הרשויות פעלו להכיל את הנגיף, אך נאבקו בספקנות כלפי צעדים ממשלתיים.
